צל"ש השבוע: נטליה וולפסון
03.07.20 / 09:25
היא עובדת מסביב לשעון 24/7 יחד עם עמיתיה כדי להציל חיים, בימי שגרה ובמיוחד בימי הקורונה. צל"ש השבוע הולך לנטליה וולפסון, עוזרת רופא במיון נשימתי ולצוותים הרפואיים של המרכז הרפואי סורוקה!
הצוותים הרפואיים עובדים בתקופה האחרונה מסביב לשעון בכדי לסייע לכולנו גם בימי שגרה וגם במלחמה בנגיף הקורונה. השבוע נחלק את 'צל"ש השבוע' לצוותים הרפואיים במרכז הרפואי סורוקה שעושים כל שביכולתם על מנת להציל חיים 24/7, ונפרגן לנטליה וולפסון, עוזרת רופא במיון נשימתי במרכז הרפואי סורוקה. שמענו ממנה על האתגרים והקשיים בתקופת הקורונה ("נאלצנו להיפרד מהבנות לחודשיים ונקראנו לדגל"), ההתמודדות עם הלחצים במיון ("איזון בין צורך רפואי של המטופל להגנה מחשיפה לקורונה זה אתגר"), וגם על הרגעים המרגשים במסגרת התפקיד ("כל אחד משאיר חותם אצלי ובונה אותי כאדם וכמטפל").
נטליה וולפסון, היא בת 37, נשואה לאלכס עם שתי בנות בגילאים 8 ו-5. נטליה היא פרמדיקית, עובדת בתפקיד עוזר רופא במחלקה לרפואה דחופה בסורוקה מזה ארבע שנים. "עליתי לארץ בשנת 1991 כשהייתי בת 9. גדלתי בבאר שבע ולמדתי רפואת חירום באוניברסיטת בן גוריון", סיפרה נטליה ל'באר שבע נט'. לאחר 12 שנות עבודה במד"א כפרמדיקית, היא עברה הכשרה מטעם משרד הבריאות לתפקיד חדש בארץ- עוזר רופא במלר"ד.
נלחמים בקורונה
"תקופת הקורונה הייתה מאתגרת בהחלט מכל הבחינות. ימים ספורים לפני סגירת מוסדות החינוך וכניסה לסגר כללי, בעלי היה מהראשונים שגויסו לצוות דגימת קורונה במסגרת יחידת מילואים של מד"א ובמלר"ד כבר התחילו לדבר על עבודה במשמרות של 12 שעות", נזכרת נטליה, "הבנו שצריך ליצר הפרדה מוחלטת בינינו לבין ההורים על מנת להגן עליהם. נאלצנו להיפרד מהבנות לחודשיים ונקראנו לדגל, לעבודה בשעות לא שגרתיות וארוכות". נטליה מספרת שבתקופה הזו בנותיהן היו אצל הסבא והסבתא כשהן זכו לראות אותן רק באמצעות שיחות הוידאו. "היה מאוד קשה נפשית גם לנו וגם להן הריחוק הפיזי, אבל הן הבינו שאבא ואמא נלחמים במגיפה. היה מאתגר לתפעל מרחוק שיעורים מכוונים, מפגשי אונליין עם הגננת וחוגים אונליין".
מבחינה מקצועית, בתקופת הקורונה בוצעו לא מעט שינויים תוך כדי תנועה בבית החולים. למשל ביצוע מעקב יומי אחר חידושים בגישה וטיפול בחולי הקורונה, תוך שינויים תדירים בשיטת העבודה ואף במבנה המיון עצמו בהתאם לתמונת מצב מתעדכנת כל הזמן. נטליה מוסיפה: "זה אתגר לא קטן. מצד אחד חשוב לתת מענה נאות לחולי הקורונה ומצד השני לא לזנוח את תחלואת השגרה, תוך הגנה מחשיפת אוכלוסיות מוחלשות לוירוס". מבחינתה העבודה בוצעה על הצד הטוב ביותר בזכות צוות מיון מלוכד הכולל: רופאים, אחיות, סניטרים, כוחות עזר, פקידי קבלה, מנהלניות ועובדות משק. "אנו צולחים את האתגרים בניהולו הרפואי של ד"ר דן שוורצפוקס, סגן מנהל בית החולים סורוקה ומנהל המיון ורחל דרורי מנהלת הסיעוד במלר"ד", אמרה נטליה, "במיון הנשימתי, אתר ייעודי למטופלים החשודים כחולים בקורונה, אליו אני משובצת, קיים אתגר גדול. למיון זה מגיעה אוכלוסיה רחבה ומגוונת וכחלק מתפקידי, לאתר, לתשאל ולאתר מטופלים שזקוקים להדמיה או ליעוץ מומחה. האיזון בין הצורך הרפואי של אותו מטופל אל מול ההגנה על מטופלים אחרים והצוותים מחשיפה לקורונה הוא אתגר מורכב".
כעוזרת רופא במיון הנשימתי הרגשת שהציבור מפחד להגיע לבית החולים בגלל הקורונה?
"אכן בתקופת הסגר הכללי היה רושם של הימנעות מהגעה למיון עקב הקורונה, אבל עם פתיחת הסגר, כמות הפונים למיון חזרה כמעט למספרים המקוריים. חשוב שהציבור יזכור שבמקרים דחופים אין לחשוש וחשוב להגיע למיון ולהיבדק. אנחנו עושים את כל מה שנדרש כדי להגן עליכם ושתרגישו בטוח בסורוקה".
מה המקרה הכי מאתגר שהתמודדת איתו בקורונה?
"פניה של אמא ובת קטנה עם צרכים מיוחדים - שתיהן חולות מאומתות לקורונה, כאשר הילדה זקוקה לאשפוז. אתגר גדול לכל מערך בית החולים משלב הבדיקות ביחד עם רופא ילדים בחדר בידוד במיון ועד היערכות לאשפוז בתנאי בידוד של האם ללא הפרדתה מבתה בשל צרכיה. כל הדרגים בבית החולים נרתמו להצלחת המשימה הזאת כשטובת המטופלת והמשפחה עומדת לנגד עיננו".
-
ערוכים לטפל במצבי חירום
מעבר למלחמה בקורונה, הצוותים הרפואיים מתמודדים עם לחץ רב מצד המטופלים, אשר נאלצים לא פעם לחכות שעות ארוכות בהמתנה ושהייה במיון. כתוצאה מכך רבים מהם מחליטים לא להגיע גם אם הם זקוקים לטיפול רפואי דחוף. נטליה מסבירה את חשיבות הטיפול הרפואי והעבודה שנעשית במיון, "המחלקה לרפואה דחופה ערוכה לטפל במצבי חירום בצורה יעילה גם בתקופה זו. שיטת העבודה מאפשרת זיהוי מהיר של מצב חירום רפואי כבר בשלב המפגש הראשוני עם אחות הטריאז' ומתן מענה מהיר במידת הצורך, תוך תקשורת דו כיוונית שוטפת בין הצוות הסיעודי והרפואי". היא מוסיפה ואומרת: "לדעתי חשוב שהציבור יבין שהמיון אינו מרפאה גדולה אליה מגיעים ונכנסים לבדיקת רופא לפי שעת הזמנה ובה עבודת הרופא נעשית בשיטה טורית. במלר"ד מענה ניתן על פי דחיפות רפואית, הצוות הרפואי בודק ומטפל במספר מטופלים במקביל ובתנאי סביבה משתנים כל הזמן, תוך תעדוף מקרים דחופים לטיפול ובכל רגע נתון".
"במקרים מסוימים נדרש בירור מעמיק ומקיף, ובדרך כלל המטופל עובר סידרת בדיקות כגון: הדמיה, בדיקות דם, ייעוץ מומחה ועוד מה שדורש שהייה נוספת", מסבירה נטליה. היא מוסיפה גם ואומרת כי על פי סקר משרד הבריאות המתבצע כל שנה, מלר"ד סורוקה מוביל בזמני המתנה הקצרים ביותר ביחס למיונים הגדולים בכל הארץ ומשתפר משנה לשנה. "צוות מלר"ד סורוקה נרתם לצורך הצלחה גם בפרמטר זה, מבלי לפגוע באיכות הטיפול לרווחת תושבי הנגב", היא אומרת.
צוותי המיון מתמודדים עם לחץ רב במשמרת ומקרים לא פשוטים שמצריכים טיפול דחוף. לדעתך לרופא ואיש צוות במיון צריכות להיות תכונות אופי מסוימות בכדי להצליח?
"לדעתי כל מי שעוסק ברפואת חירום וברפואה דחופה צריך להיות עם יכולת לחשוב בבהירות ולהגיב במהירות במצבי חירום. בשביל זה צריך ללמוד להדחיק מהר רגשות פנימה עד גמר האירוע כדי לעבוד בראש צלול. לא פחות חשובה יכולת עבודה בצוות. מקרה חירום דורש פעולות מתואמות ומתוזמנות, יכולת קליטת מידע, עיבודו ומתן הוראות ברורות ומדויקות במהירות. ביקורת עצמית ויכולת הפקת לקחים לעתיד הן גם תכונות חשובות למטפל. ותכונה אחרונה אך לא פחות חשובה- אמפטיה. לזכור שכאשר מטפלים במישהו, אנחנו מטפלים גם בסביבה שלו, במשפחה שלו. הבנת הצרכים של המטופל ומשפחתו ומתן מענה הולם לצרכי הנפש לא פחות חשוב מכל תרופה".
"כל מטופל הוא עולם ומלואו"
במסגרת עבודתה של נטליה לאורך השנים היא נתקלה לא פעם בסיפורים או אירועים מרגשים במפגשים שלה עם המטופלים. סיפורים שמלווים אותה עד היום, חודרים ללב והולכים איתה לכל מקום. "לאחר שנים רבות בתחום הרפואה הדחופה יום יום יש לא מעט אירועים שחודרים ללב והולכים אתנו לכל מקום. כל מטופל עולם ומלואו", אומרת נטליה, "כשאין שעות עומס במיון, אני אוהבת לעצור ולדבר קצת מעבר לנסיבות שהביאו את המטופל למיון, ולשמוע את סיפור חייו. חלקם ממש זקוקים לכך. כל אחד משאיר חותם אצלי ובונה אותי כאדם וכמטפל".
ספרי לנו על מקרה מרגש במיוחד שזכור לך מהתקופה האחרונה
"הייתה מטופלת שהגיעה למיון וסיפרה לי איך בתה, שהייתה בהריון מתקדם נפטרה פתאום ולמרות מאמצי החייאה ארוכים שביצעו בשטח, לא הצליחו להצילה. הרגשתי כאילו חבטו לי בחזה. אני הייתי הפרמדיקית בצוות שביצע את אותה ההחייאה. התמונות של אותו אירוע מיד הציפו אותי, כמה נלחמנו עליה שם, המון זמן. דמעות הציפו אותי וסיפרתי לה שאני הייתי בצוות שטיפל אז בבת שלה, ואני זוכרת עד היום כמה מאמצים השקענו בלנסות להציל אותה, וביקשתי ממנה סליחה. סליחה על זה שלא הצלחנו. היא חיבקה אותי ואמרה לי בשקט "אני יודעת, תודה לכם על שניסיתם".
מה היית רוצה להגיד לכל עמיתייך בסורוקה או לתושבי באר שבע שקוראים את הכתבה?
"לעמיתיי, אני גאה לעבוד אתכם יום יום. אני מרגישה חלק ממשפחה גדולה ומפרגנת ומודה על ההזדמנות שנפלה בחלקי לעבוד אתכם. מקווה שנחזור לשגרת עבודה במהרה. לתושבי באר שבע והסביבה, בריאות שלמה לתושבים. בבקשה הקפידו על כללים פשוטים של עטיית מסיכה, שמירת מרחק והיגיינת ידיים כדי לזרז את מיגור המגיפה, ובינתיים יש לכם על מי לסמוך, צוות מלר"ד סורוקה מגיע כל יום לעבודה למענכם מתוך בחירה ולא מתוך חובה עם המון אהבה למה שאנחנו עושים. שלא תזדקקו לשירותינו, אבל אם צריך, אל תהססו. אנחנו כאן בשבילכם".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]