צל"ש השבוע: אורית דוכאן
13.03.20 / 10:40
בכל שנה היא משקיעה וחושבת על תחפושת מיוחדת להכין לילד בכיתתה אשר מתנייד בכיסא גלגלים ופועלת ללא הפסקה בתחום החינוך המיוחד כדי לדאוג שכולם יהיו שווים. הכירו את אורית דוכאן, מחנכת בבית הספר "עלה נגב": "העשייה הופכת אותנו לאנשים טובים יותר"
תושבי באר שבע והסביבה ידועים בעשייה החברתית המאפיינת אותם, והפעם אנחנו רוצים לפרגן להם. מידי שבוע נחלק את 'צל"ש השבוע' לתושבים שראויים לפרגון על עשייה חברתית מבורכת למען האחר. השבוע נפרגן לאורית דוכאן, מחנכת בבית ספר "עלב נגב" אשר מסייעת לתלמידיה ואף הכינה תחפושת מיוחדת לחג הפורים לאחד מתלמידיה דביר בר-נוב.
אורית דוכאן, בת 37, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד. הגיעה לדרום מהמרכז לצורך הלימודים באופקים ולקראת סוף התואר נשארה באזור. היא עבדה בבית ספר "הדסים" וכיום מחנכת בבית ספר "עלה נגב" כבר 13 שנים. כמו כן, היא מדריכת פיקוח החינוך המיוחד באגף של המוכש"ר במשרד החינוך. "אני מחנכת של דביר כשלוש שנים. דביר נער כבן 19 עם נכות קשה, cp קוואדריפלגיה, חולשה בארבע גפיים. עם קוגניציה יחסית שמורה. הוא הגיע לבית ספרינו "עלה נגב" מבית ספר רגיל בשם 'מיתרים'", מספרת אורית ל'באר שבע נט'. בכל שנה, כאשר מתקרב חג הפורים ומתקיימת עדלאידע בבית הספר, אורית מוצאת דרכים יצירתיות לתחפושת של דביר, שמתנייד בכיסא גלגלים, כך שירגיש חלק מהפעילות. כך השנה הכיתה התחפשה לארגון איחוד והצלה ואורית הפכה את הכיסא של דביר לבימבולנס מיוחד.
דביר לומד בכיתה עם תלמידים בעלי מוגבלות שכלית קלה ובינונית ללא נכויות פיזיות כך שרק הוא ישוב על כסא גלגלים וכל חבריו הולכים, רוקדים ופעילים. אורית מספרת שדביר זקוק לסיוע בכל פעילות שברצונו לבצע ואכן השילוב בכיתה זו תרם לו מאוד ועוד יותר לחבריו לכיתה. "בכיתה זו יש לו חברים אמיתיים שהוא אוהב ואוהבים אותו ללא תנאי. הוא למד לבקש מהם עזרה כשצריך אם כי הוא לא מספיק לבקש וכבר חבריו מגישים לו אותה. דביר בחור אינטלגנט ותורם את חלקו לכיתה בצד הקוגנטיבי. דביר רגיש לחבריו דואג להם ומתעניין בשלומם, כאשר אינם מגיעים לכיתה", משתפת אורית. היא גם מספרת על אימא של דביר, אביטל, אשר דואגת לבנה ללא הפסקה ומקדישה לו ימים כלילות למען קידומו ושילובו: "היא לביאה ונלחמת רבות על מנת להעניק לבנה איכות חיים בלעדיה לא היה מגיע למה שהגיע עד היום. בכל שלב היו לה קשיים בירוקרטיים והיא ניצחה את הכל בשביל טובתו של בנה".
ספרי על התחפושת שהכנת לדביר, מאיפה עלה הרעיון?
"בכל שנה אנו חוגגים בבית הספר את ר"ח אדר ומקיימים תהלוכת עדלאידע, בוחרים נושא בית ספרי וכל כיתה מתחפשת למשהו שמאפיין את הנושא. השנה במסגרת הנושא השנתי של משרד החינוך "ערבות הדדית" בחרנו להתחפש לעמותות ואירגונים שתורמים לחברה ואני בחרתי לחפש את הכיתה לאיחוד והצלה. כאשר חשבתי על התהלוכה ראיתי בעיניי רוחי כיצד התלמידים בהתלהבותם רצים ומתקדמים ורציתי שדביר יהיה משמעותי והם ישהו בסביבתו ולכן חשבתי כיצד להפוך את המציאות שהוא יושב על כסא גלגלים לאטרקציה בתוך התחפושת ולתת לו הרגשה טובה ומשמעותית ביום זה. בעקבות כך יצרתי לו מהכיסא בימבולנס של איחוד הצלה. כאן המקום להודות לאיחוד הצלה סניף אופקים בראשות מוטי טהרני על תרומתו האדירה לתחפושת: כובעים, מדבקות, דגל, והגעתו יחד עם הצוות של איחוד הצלה ואמבולנס, אופניים ואופנוע לתהלוכה מה ששידרג את הארוע ושימח מאד את התלמידים. וכן לדפוס אור בתנועה באופקים על ההדפסה של האמבולנס וההנחה המשמעותית בתשלום. דביר הרגיש משמעותי בתהלוכה ונהנה עד דלא ידע!".
יצא לך בעבר להכין לו תחפושות נוספות בשנים קודמות? תני לנו דוגמאות, ספרי על עוד דרכים בהן פעלת לשילובו
"בשנים קודמות נושא בית הספר היה חיים מתחת לפני המים וחיפשתי את כיתתי לצוללנים, לדביר על השולחן של הכיסא הדבקתי צלופנים כחולים ודגים ויצרתי כמו ים סביבו. תחפושת נוספת הייתה סביב נושא אחדות בין העמים עלייה לרגל בה כיתתי התחפשה למרוקאים והכיסא של דביר הפך לשולחן חינה. דרכים נוספות לשילוב של דביר היא באמצעות התנסות שלו בעבודה. בשנה זו אנו נערכים ליציאה לתעסוקה, פעם בשבוע תלמידיי יוצאים למפעל פלקס באופקים ומתנסים בעבודה אז דביר יוצא עימם ושם הוא עובד כחלק מכלל הכיתה רק שלו יש דרך שונה לביצוע הפעולה".
עד כמה חשוב בעיניך שתלמידייך ותלמידים באופן כללי יקבלו את השונה והאחר?
"חשוב עד מאד שתלמידים יקבלו את השונה. השילוב אצלנו ב"עלה נגב" הוא מעט אחר, זה לא שילוב בחברה נורמטיבית לה היכולת וההבנה, אלא שילוב בתוך כיתת חינוך מיוחד כאשר כל התלמידים שונים ומיוחדים באשר הם ובעלי מוגבלות שכלית ברמה מסוימת. לכן לא תמיד פשוט עבורם לקבל את הנכות הפיזית, אבל הם למדו לקבל, להתחשב, לאהוב ולחשוב על האחר".
מה החשיבות בעינייך של עשייה למען האחר? למען הזולת?
"העשייה למען האחר חשובה ביותר כי זה קודם כל הופך אותנו לאנשים יותר טובים. כדי ליצור חברה טובה יותר חשוב להכיל, להרגיש ולהעניק לאחר באופן שירגיש שווה. כך גם בעדלאידע, כולם התהלכו שם כשווים בין שווים. נכים, מתהלכים, יהודים, ערבים, קטנים וגדולים, תלמידים מורים ואף מטופלים מהאגפים השונים עם נכויות ברמות השונות. כולם מחופשים ומאושרים והעיקר שווים".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
