פיתוח החברה הבדואית מתחיל בנשים

החברה הבדואית בנגב מונה כ-250,000 תושבים המתגוררים בכשבעה יישובי קבע לצד עוד יישובים בלתי מוכרים נוספים. הרבה מאיתנו כלל לא חשופים אליה או מכירים את האזרחים החיים בה. ועדיין, כל אחד מהישובים הללו מקבל את הדירוג הסוציו אקונומי הנמוך ביותר שניתן להעניק לישוב בארץ, ויש לכך השפעה מכרעת על החברה הישראלית והחוסן החברתי והכלכלי של כולנו. "זה נתון שמספר סיפור על חברה שלמה שחיה ברמת החיים הנמוכה ביותר בישראל בכל תחומי החיים. החברה הבדואית מוכרת לכולנו אבל לא מקבלת יחס שוויוני במדינה", מסבירה עדי בצר, מנהלת תחום הפיתוח הכלכלי האסטרטגי במועצת חורה, בוגרת תכנית עתידים צוערים לשלטון המקומי של עמותת עתידים, מפעל הפיס ומשרד הפנים.

"איכות החיים הנמוכה של החברה הבדואית מורידה את החוסן החברתי והכלכלי של כולנו, של כל המדינה, למטה. לפיכך אני טוענת כי סוגיית הרשויות הבדואיות ורמת הפיתוח שלהן צריך לעניין אותנו מאוד והם אלה שעשויים לחזק ולפתח החוסן של כלל החברה בישראל", אמרה עדי, "הנשים הבדואיות הן האוכלוסייה הכי מוחלשת במדינה לכן אני סבורה שדווקא העשייה לטובת קידום הנשים הבדואיות בנגב יכול להשפיע על החברה הישראלית כולה". מי שכן מנסה לצמצם את הפערים, בין היתר גם בחברה הבדואית, הם הצעירים שמשתתפים בתכנית עתידים 'צוערים לשלטון המקומי' אשר פועלת להקטנת הפערים החברתיים והכלכליים בין הפריפריה למרכז. אחת מהם היא, כאמור, עדי בוגרת התכנית אשר עובדת במועצת חורה בנגב.

מהי החשיבות של תכנית עתידים 'צוערים לשלטון המקומי' בסיוע לפיתוח החברה הבדואית?

"בלי התכנית הזו אני ורבים מחבריי הטובים לא היינו מגיעים לרשויות המקומיות האלו. לפני התכנית כף רגלי לא דרכה בחורה וביישוב בדואי בכלל, ככה אני נחשפתי לעולם הזה. זוהי תכנית ייחודית הפועלת לשיפור השלטון המקומי בישראל על ידי טיפוח והכשרת קבוצת מנהיגות לניהול מקצועי בתחומים המוניציפאליים. תקנים ברשויות מקומיות זה לא משהו שפשוט לייצר, לא פשוט להביא לשם אנשי מקצוע טובים שמוכשרים לזה. בעקבות התכנית מייצרים תקנים ומכניסים אותנו הצעירים למערכת אחרי שמכשירים אותנו להתמקצע בתחום השלטון המקומי".

נקודת פתיחה שונה

אם נסתכל על החברה הבדואית, הנתונים מצביעים על ציונים נמוכים בכל הפרמטרים של פיתוח והתקדמות בישובים הבדואים ובשנים האחרונות הממשלה מנסה במיטב כוחה לפעול לצמצום הפער. לטענת עדי, ישנם מהלכים שהמדינה יכולה להוביל לטובת קידום הנשים הבדואיות שעשויים ליצור שיפור משמעותי ביישובים הבדואים ובאוכלוסייה הבדואית כולה. "הנשים הבדואיות מייצגות את שיא הפער בין האוכלוסיות באחוז העסקתן בשוק העבודה למשל שעומד על 25% לעומת 74% בקרב נשים בחברה הכללית בישראל. אני סבורה שדווקא העשייה לטובת קידום הנשים הבדואיות בנגב וחיזוק היכולת שלהן להתמודד ולהיקלט בשוק העבודה הכללי הם אלו שיביאו לצמצום הפערים הנדרש בין האוכלוסיות השונות בנגב", מסבירה עדי.

לדעתך לנשים בחברה הבדואית יש נקודת פתיחה נמוכה יותר בחברה הישראלית? גם בגלל החסמים על החברה הבדואית וגם בגלל היותן נשים?

"הנשים הבדואיות הן האוכלסייה הכי מוחלשת במדינה. מעבר לעובדות והנתונים לפיהם נשים מוחלשות יותר מגברים, למשל בכל הנוגע להכנסה, הנשים הבדואיות גם צריכות להתמודד בחברה שנמצאת מלכתחילה במקום יותר נמוך. בנוסף, נשים בחברה בדואית נמצאות במקום מאתגר יותר מבחינה מסורתית ותרבותית וזה יוצר מורכבות וקושי לפרוץ את תקרת הזכוכית. כל אישה שמצליחה לעשות שינוי היא לוחמת ומנהיגה בעיני. ההתמודדויות שזה מצריך ממנה הן גדולות וזה לא מובן מאליו שזה קורה. לכן גם אנחנו כרשויות מקומיות וגם המדינה צריכים לעשות מאמץ ולתת את הדחיפה הנדרשת לאותן נשים כדי שמהן יגיעה השינוי בחברה הישראלית כולה".

"צוהר לעולם חדש"

מול אותן נשים בדואיות עומדים חסמים רבים כמו שפה, חוסר בנגישות לתחבורה ציבורית מהישובים הבדואים, החשש מתפיסה תרבותית שלילית עקב יציאה מהישוב לשעות ארוכות ועוד. לכן בכדי לצמצם את הפער, לדעת עדי, המדינה צריכה לסייע לנשים הללו להיקלט לתוך שוק העבודה לצד ביצוע התאמות נדרשות. "יש לזכור כי בנוסף לכל אלה, בקרב החברה הבדואית בנגב יש אינפלציה של בוגרי ובוגרות תארים בהוראה. הדבר קורה בין היתר משום שמקצוע זה נתפס כ"נוח ומתאים" לחיי משפחה, לתרבות ולמסורת. אם נוכל להנגיש מקומות עבודה נוספים בתחומים שונים המותאמים לחסמים אלה, אני חושבת שנוכל לראות שינוי גדול בכמות המועסקים ובעיקר המועסקות בחברה הבדואית", מוסיפה עדי.

היא טוענת כי לצד פיתוח המאקרו הממשלתי נדרש כאן פיתוח כלכלי קהילתי מקומי הטומן בתוכו שילוב של אלמנטים תומכים של הקהילה על מנת לאפשר צמיחה של נשים בדואיות המעוניינות לקחת חלק בשוק העבודה בתוך הישוב או בתוך הבית. "בהיבט הזה זוהי אחריות המדינה והרשויות לייצר מנגנונים לפיתוח כלכלה מקומית מקיימת המתבססת על הפוטנציאל והייחודיות הטמונים בחברה הבדואית", אומרת עדי. אז כיצד ניתן ליישם זאת? ניתן למשל לפרנס משפחות בדואיות מתיירות בדואית אותנטית מדברית, פיתוח יזמויות מקומיות של נשים שאילולא אותן יוזמות עלולות להישאר מובטלות ומחוץ לשוק העבודה, חיבורן של אותן הנשים למנטוריות עסקיות מעצימות, מפגשי NETWORKING עם עמיתות יהודיות וערביות מהמרחב ועוד אפשרויות רבות ומגוונות. כמו כן, יש לפעול לחיזוק עסקים מקומיים ובעיקר פרסומם בקרב השכנים היהודים שבעלי פוטנציאל לקנות בישובים.

פער קריטי בעולם של היום הוא פער של ידע דיגיטלי. "אצל נשים מבוגרות רבות נמצא כי קיים פער בשימוש הדיגיטלי במיוחד בתחומים שמעניינים את חיי היומיום יותר מכל: מיצוי זכויות ובריאות. לימוד והנגשה של עולמות התוכן הללו לנשים מקבוצות היעד יוכלו להביא לשינוי באיכות חייהן בטווח המיידי. חיבור של אישה מסורתית לכתובת מייל, למאגרי חיפוש, לשירותי מדינה שונים דרך הרשת, משמעותו כצוהר לעולם חדש", מבהירה עדי. לדעתה זוהי הזדמנות עצומה עבור האוכלוסייה הבדואית בכלל ועבור הנשים הבדואיות בפרט. "בחברה החרדית אנו כבר רואים את המסלולים הללו מתפתחים ומאפשרים לנשים החרדיות להשתלב בשוק התעסוקה, גם בחברות הטכנולוגיה וההיי-טק. זו קריאת השכמה עבור כולנו, כחברה וכמדינה, להעצים את החברה הבדואית והנשים הבדואיות כדי לייצר מציאות שונה, שתטיב עם כולם. לאוכלוסייה הזו יש פוטנציאל להשפיע ולשנות את החברה הישראלית כולה".