מסכמים שנה עם יו"ר האגודה הסטודנטיאלית
21.12.21 / 14:23
במשך השנים הפכו הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון לחלק בלתי נפרד מהעיר, הנוכחות שלהם מורגשת והם לגמרי נמצאים בכל מקום. נפגשנו עם שיר צדוק, יו"ר האגודה הסטודנטיאלית של אוניברסיטת בן גוריון, לשיחה על אתגרי הניהול והובלת התהליכים לצד שינויי הקורונה, על החיים הסטודנטיאליים בעיר והמטרות שהציבה כיו"ר האגודה לשנה הבאה.
אין סטודנט שלא יודע מי זאת שיר צדוק, אבל מעטים מכירים את האדם שמאחורי התפקיד- שיר, בת 28, גרה בבאר שבע מזה 5 שנים, סטודנטית לתואר שני במנהל עסקים ויו"ר האגודה הסטודנטיאלית של אוניברסיטת בן גוריון. שיר, החלה את דרכה כאשר הייתה בתואר ראשון בסוציולוגיה אנתרופולוגיה וניהול, כנציגת וועד המחלקה, והגיעה מתוך הרצון להשפיע, לשנות ולשפר את העולם האקדמי.
הדרך של שיר לאגודה נסללה כבר בשנה הראשונה ללימודים, כאשר חשבה על דרכים לייעל את שיטות הלמידה. "הגעתי לנציגת האגודה הסטודנטיאלית עם רעיון לשנות את שיטת הלימוד, היא אמרה לי 'בואי תעבדי פה אם את רוצה לעשות את זה'. ובאתי".
ואיך כל זה הוביל אותך להיות יו"ר האגודה?
כשהתחלתי לעבוד באגודה הייתי רכזת סיוע אקדמי, לאחר מכן הייתי ראש מדור אקדמיה. עברו לי בראש מחשבות על להתקדם ואז הקורונה החלה. הקורונה יצרה שינויים ומהפכות, ואני הרגשתי שיש פה זעזוע מאוד עמוק, שיש צורך לטפל בו כאן ועכשיו. הבנתי שזה הזמן להישאר באגודה, חשבתי שהקורונה היא הזדמנות ליישום שיטות הוראה שלא היו אפשריות לפני.
בחודש נובמבר, כמה חודשים לפני הקורונה, הייתה הסלמה בדרום ואזעקות בבאר שבע. באותו הזמן, מרצה מהמחלקה להנדסת מכונות שלא רצה לבטל את הלימודים עשה שיעור בצורה מקוונת בפעם הראשונה. מאוד התרשמתי מהרעיון המהפכני- איזה אפשרויות זה פותח לנו! התכנסנו עם יחידת קידום הוראה, המרצה הציג את השיטה, ואני מאוד התלהבתי. לצערי אמרו לי שזה מהפכני מדי ואף אחד לא "יזרום". חודשים ספורים אחרי שזה קרה הגיעה הקורונה.
מה הבאר שבעיים לא יודעים עלייך?
אני בקשר כבר 4 שנים עם זוג ניצולי שואה שהכרתי כאן בבאר שבע דרך ארגון "עמך". מאז הם הפכו למשפחה שלי בבאר שבע, וזה מדהים. זה ממלא באופן שקשה להסביר, וגורם לי להרגיש שיש לי בית נוסף בבאר שבע.
האם את חושבת שבאר שבע עושה קבלת פנים טובה לסטודנטים? ומה את חושבת שישאיר את הסטודנטים בבאר שבע גם ביום שאחרי התואר?
אני חושבת שבאר שבע היא העיר הטובה ביותר לסטודנטים וסטודנטיות. יש פה קהילה סטודנטיאלית שמאפשרת מקום לביטוי של כל אחד ואחת, יש פה המון הזדמנויות להתקדם, להשתפר, להתנדב ולהיות פעילים, אין את זה בערים אחרות. באותה נשימה, אני חושבת שהיא יכולה להיות אטרקטיבית יותר עבורם, ושהשייכות שלהם יכולה להיות מעבר לזהות הסטודנטיאלית. החיים שהסטודנטים חווים פה, ההשפעה, הקהילה- העשייה לא נגמרת ב-3-4 שנים של התואר, אלא נשארת גם אחרי ומשנה את הצורה. זה משהו שיכול להוביל הרבה סטודנטים לבחור להישאר כאן.
ספרי על השנה החולפת כיו"ר האגודה בצל מגפת הקורונה
האתגר הגדול ביותר היה השינוי של אופי הקהילה הסטודנטיאלית. הייתי שם כשהקורונה התחילה, בימים שהחרדה והמצוקה האישית שהייתה לכל אחד הייתה מאוד גדולה. בנוסף לזה מקום העבודה משתנה, הקהילה משתנה, כל זה יצר אתגרים ניהוליים שבהסתכלות לאחור נראים לי חוויה. למדנו מזה המון. אני חושבת שנוצרו פה המון יוזמות של סטודנטים וסטודנטיות לאור המצב, ופתאום גדלה המודעות לאוכלוסייה החלשה בסביבה.
באוניברסיטה ובאגודה יש מפגש יום יומי של סטודנטים יהודים וערבים, כיצד אירועי מאי האחרון השפיעו על המפגש?
אני חושבת שהייתה השפעה גדולה, הקורונה השפיעה וגרמה לזה להתפוצץ בהדים הרבה יותר גדולים. זה השאיר אותנו עם צלקות ולצד זה גם רצון גדול לשנות, להשפיע ולייצר מרחב של דו קיום טוב יותר ממה שהיה פה לפני.
היום יש לא מעט חברים במועצה הסטודנטיאלית מהמגזר הערבי וזה דבר נהדר, האוכלוסייה הערבית נכנסה למועצה כי היא רוצה להשפיע יותר, שיתייחסו אליהם ושהקול שלהם יספר וישמע. זה מרגש אותי שיש כל כך הרבה אקטיביזם במגזר הערבי, ואני מצפה לראות בשנה הקרובה איזה שינויים הם יובילו.
ספרי על תובנות שעלו לך במהלך השנה האחרונה
האתגר והטעות הכי גדולה שעשינו בהתחלה, היו להסתכל על הקורונה כבעיה זמנית שצריך למצוא לה פתרונות זמניים. ברגע שהבנו שהקורונה כאן כדי להישאר, התחלנו לשנות ולהתאים את עצמנו למצב. ברגע ששינינו את הגישה הצלחנו לשנות את אופי הפעילות, נכנסנו לשגרת עבודה והצלחנו להביא תוצרים ארוכי טווח.
האם את מתכוונת להמשיך לגור כאן גם ביום שאחרי התואר?
אני חושבת שכמו כל בני גילי אני אחפש מקום שיאפשר לי תעסוקה וחיי קהילה, אני לא יודעת אם מיד אחרי התואר אני אגור בדרום אבל אין לי ספק שאחזור לדרום. אני ובן זוגי מאוד אוהבים את האזור, הוא מאפשר איכות חיים שאין במרכז, אבל כנראה שבסופו של דבר העבודה הראשונה שתהיה לי אחרי הלימודים תוביל את המגורים שלי.
מה תרצי לעשות כש"תהי גדולה"? יש מחשבות על פוליטיקה?
רואה את עצמי ממשיכה לעבוד בעולם הציבורי, מתוך המחשבה וההתבוננות הפנימית: האם אנחנו רואים את כל הדברים שאנחנו מקבלים כמובן מאליו? צריך להעריך את הכל. אני מאמינה שדווקא בתוך ה"מובן מאליו" תמיד יש צורך לחשוב איך אפשר לשפר ולתקן. החיים יחד עם המגזרים השונים שהולכים וחיים פה במקביל, מחדדים לי שאם לא נדע לאחד ולהתאחד כעם, זמננו יהיה שאול במדינה. אז מה אני רוצה לעשות? להחזיר חזרה- כי זה לא מובן מאליו. אם אני ארגיש שכדי להשפיע באמת צריך להיכנס לפוליטיקה אז אעשה זאת, אבל זה עוד רחוק ממני.
האם את זוכרת רגעי שיא מהשנה שעברה?
מהרגע שהחיסונים החלו, התחילה גם המון התרגשות, התוכניות לא הפסיקו להתגלגל לי בראש. רגע השיא היה הפעילות הראשונה הפרונטלית שעשינו כש"יצאנו מהעולם הווירטואלי". יש משהו בקורונה שקשור בערבות הדדית, לדאגה לאחר. בקורונה, בשונה ממלחמה, אם לא מסתכלים על האחר- אם לא דואגים לשים מסכה, זה פוגע בסביבה. זה הרגיש כמו שותפות גורל שניצחה, הייתה תחושה של התעצמות, עברנו את המשבר הקשה הזה.
יעדים לשנה הבאה? תהליכים שתרצי להוביל?
לחזק את המקום הייצוגי של האגודה בקרב האוכלוסייה הסטודנטיאלית. אם לפני הקורונה הדגש היה על לתת שירות, אחרי הקורונה ובקורונה הדגש היה על לתת ייצוג. לדעת להילחם את המלחמות של הקהילה הסטודנטיאלית, להיות מעורבים במה שקורה במדינה ובשטח. זה התהליך הכי הכי חשוב של האגודה ושל האגודות בכלל, בטח כשאנחנו נמצאים בעולם שהולך ונהיה פחות ופחות מעורב.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
