מי אמר שלבאר שבעים אין כנפיים?
22.09.21 / 22:57
באר שבע היא עיר נהדרת מלאה בכישרון וכל טוב – פוליטיקאים, כדורגלים, זמרות ושחקנים, פעילים חברתיים ומה לא יצאו מהעיר המדהימה שלנו. ויש עוד ענף בוא אנחנו מראים נוכחות יפה מאד – ענף התעופה. לקראת כתיבת שורות אלה מספר הטייסים שעמד לרשותנו היה גדול ממה שתיארנו ולבסוף בחרנו שניים מיוחדים, שראו את כל העולם כמעט ולעולם לא שכחו מאיפה הם באו.
נפגשנו איתם, על מנת לשמוע מהם מקרוב - מתי התחילה האהבה למכונה בעלת הכנפיים המשומנות, על הטיסות המיוחדות ביותר בקריירה, וגם על המרחק מהמשפחה בזמן החגים.
שי גיל (47)
שי, גרוש פלוס שלוש ילדות, עובד כבר כ-19 שנה בקא"ל – קווי אוויר למטען. שם הוא מתפקד בתור סמנכ"ל מבצעים.
איפה גדלת?
"עד גיל שש גרתי בשכונה ד', ליד המכתש, ובאותו במן ההורים שלי החליטו שאני צריך חינוך טוב, ואז עברנו לרחוב הצבי בשכונה ה'. שם ביליתי את רוב הילדות שלי, ובתחילת התיכון עברנו לנחל עשן. יש משהו בשקט של המדבר – ואולי זה חלק מאהבת הנדודים שיש לי, אני חושב שזה התחיל פה."
האם זה היה החלום שלך בתור ילד?
"חד משמעית כן. אבל לחיל האוויר לא קיבלו אותי כי היה לי צילינדר במשקפיים והתגייסתי בכלל לתזמורת חיל האוויר בתור סאונדמן. בשנה האחרונה של הצבא התחלתי ללמוד טיס באופן פרטי, ואז באמת התחלתי לממש את האהבה שלי"
האם היה מישהו בסביבתך כאן בבאר שבע שהיה טייס?
"בצעירותי הייתי במועדון תעופה והגעתי לשם כי הטיסה בערה בי מאד ולמעשה שם גם באמת פיתחו בי את הרעיון הזה. ושם במועדון היה בחור בשם אריק מאיר שהיה מנהל המקום ומאד הלהיב אותי בכל הקשור לטיסה. חוץ ממנו, גם אחד המדריכים (שהיה שכן שלי גם) בסופו של דבר היה טיס בחיל האוויר, אז זה היה שם כל הזמן".
מה זה אומר מבחינתך לטוס?
"אי אפשר בלי זה – אני נורא אוהב את זה. ושאני יותר משבוע על הקרקע – מתחיל לרעוד לי הגוף. כשאני במטוס אני מרגיש בבית.
המשפחה שלי מאד תמכה, והילדות שלי יודעות שזה אבא – גם געגועים אליהם וגם אוהב לטוס. אני עוד סיבכתי את זה עוד יותר. אני בימים שגם הייתי בבית עבדתי במשרד. אבל הם מפרגנים ויודעים שזה אני. וגם הבת זוג הנוכחית שלי מבינה שזה אני.
תקופת החגים מתקרבת, קשה לנהל ככה משפחה?
"בגדול יש שני סוגי טייסים – כאלה שעושים אולי טיסה של לילה אחת מחוץ לבית. ויש טייסים שטסים רחוק – וזה אורך חיים אחר לגמרי, מעין לייף סטייל של נדודים. אתה מכיר תרבויות אחרות והמון אנשים – מסין מיפן ומניו יורק. וזה כיף גדול. אני נהנה גם מהטיסה וגם מהנדודים. אני לא ידוע מה עדיף – אבא שעובד בהייטק וחוזר בלילה גמור, או אני שהולך לחמישה ימים אבל חוזר לעוד חמישה. בסך הכול השתדלתי שלא לפספס כלום במשך השנים".
מה הטיסות הכי מעניינות שחווית?
"יש טיסות שמהטען שלהן מרגש מאד – כמו לקחת את החללית הישראלית "בראשית" לארצות הברית. או כמובן עכשיו בקורונה, שהבאנו מיליון בדיקות מהירות. אי אפשר שלא להזכיר גם את השריפה בכרמל, כשהבאנו לשם טונות של חומרי כיבוי. אז הטיסות לא מרגשות, אלא המטען שאתה סוחב בבטן המטוס הוא המרגש".
לוקיישן אהוב?
"ניו יורק – תמיד הייתה ותמיד תהיה. אין ערים כאלה בעולם".
גיא שחר (46)
גיא, נשוי פלוס 2, בעברו טייס תובלה בצה"ל, וכיום עובד גם הוא בקא"ל, ממש כמו שי (ע"ע).
קודם כל, איפה גדלת?
"בגיל 3 עברנו לעומר מרחוב דרך מצדה. ואת רוב הילדות הבוגרת שלי העברתי שם, אבל כמובן שהזיקה היא תמיד לבאר שבע. זאת העיר שלי. בתיכון למדתי בשכונה ד', ושם באמת נעשה החיבור הגדול לבאר שבעיות ולמקום – החברים, היציאות למועדונים, הרבה כדורגל (אני עדיין הולך למשחקים של הפועל), הכול קרה בבאר שבע. הייתה לי באמת ילדות מושלמת וחמה".
האם זה היה החלום שלך בתור ילד?
"האמת שלא, ודי התגלגלתי לזה כשהגיע השלב של צו ראשון. לא כזה ידעתי מה אני רוצה להיות ולאן ללכת. הצבא החליט שאני אגיע לקורס טייס, ואמרתי שלאן ייקחו אותי אני כבר אסתדר. אז זימנו אותי למיונים, ולהפתעתי עברתי את השלב הראשון, ואז גם עברתי את השלב השני, ופתאום אני כבר מזומן לבדיקות רפואיות. ואז כבר קראו לי לגיבוש. די התייחסתי לזה באדישות מסוימת. ונגמר הגיבוש, והתיישבנו במעגל, והמפקד אמר לי שעברתי את הגיבוש. אני זוכר שבאתי הביתה ביום שישי אחרי שהייתי סחוט ועייף, ושם חלחל לי פתאום העובדה שיכול להיות מאד שאני אהיה טייס".
האם היה מישהו בסביבתך כאן בבאר שבע שהיה טייס?
"למעשה, לא זכור לי שהכרתי מישהו שהיה טייס שיכולתי לקחת ממנו דוגמא. איפה שאני גדלתי פחות הייתה התייחסות לצבא ומה כל אחד יהיה, ופחות התעניינו בזה. אז פשוט, גם בקורס טיס, הייתי עובר שלב אחרי שלב ועשיתי מה שיכולתי".
מה זה אומר מבחינתך לטוס?
"אני מודה שאני מאד נהנה לטוס. הכיף והסיפוק זה מבחינתי לקחת מכונה מאד משוכללת וחזקה ומהירה, ולהרים אותה לשמיים ולנחות בצד השני של השמיים, וזה מטורף מבחינתי. גם אין טיסה שנראית כמו הקודמת, ואתה לומד בכל טיסה דברים חדשים ומשתכלל".
תקופת החגים מתקרבת, קשה לנהל ככה משפחה?
"יש לזה יתרונות וחסרונות. לפעמים מפספסים תאריכים חשובים, או שנאלצים להיות סופי שבוע מחוץ לבית, ולא מצליחים להגיע לכל יום הורים או לכל מדורת ל"ג בעומר. אז כן, יש לזה מחיר משפחתי, ויש לפעמים תקופות לא קלות ומאתגרות. אבל למזלי אשתי מקבלת את זה לגמרי, והיא ידעה למה היא נכנסת והיא נותנת לי "גב" מוחלט גם בבית וגם עם המשפחה ואנחנו מסדרים בינינו את חלוקת התפקידים. היתרונות היא שהשגרה שלי היא חוסר שגרה טוטאלית – אני יכול להפסיד שבת, אבל לאחר מכן יכול להיות כמה ימים מלאים בבית, ולהיות עם הילדים שהם קמים בבוקר וגם שהם חוזרים מבית הספר, ולי ולאשתי זה גם לגמרי מתאים".
מה הטיסות הכי מעניינות שחווית?
"הטיסות הכי מיוחדות שעשיתי האמת היו במסגרת הצבאית וזה תמיד הרגיש חשוב מאד, מה גם שיש את עניין המורכבות. במסגרת העבודה עצמה היו כמה טיסות עם "פיקנטריה" – כמו להביא מטוס שלם עם מכוניות פורמולה 1 שהטסנו לברזיל, או שהטסנו 2 טיגריסים וג'ירפה במטוס לגן חיות בקפריסין. פעמיים בשבוע אנחנו מביאים מנורבגיה 100 טון סלמון בכל טיסה, שזה נחמד לגמרי.
לוקיישן אהוב?
"הונג קונג, לפני הקורונה. פשוט גן עדן – עיר יפה ומהממת שמלאה בבילויים, מסעדות מלונות מדהימים והמון המון שופינג! עיר פשוט של "פאן", שבאמת לא ישנה לרגע".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
