"לדעתי זה בסדר גמור שיהיה גם יום הגבר"

אזולאי (34), נשואה פעם שנייה פלוס אחד. לאחר שגדלה מעבר לתחומי הקו ירוק, ביישוב שמעה, עברה משפחתה אל באר שבע שם בילתה מור את שנות בגרותה. את הטעימה הראשונה בתחום העשייה החברתית היא קיבלה לאחר השירות הלאומי שלה – ''אחרי השירות הלאומי שעשיתי בעמותת נגב ''בר קיימא'', התחלתי להעביר הדרכות לסטודנטים בבאר שבע. ובמהלך התקופה הזאת, התחלתי להכיר את השכונות ואת התושבים - דרך שולחנות עגולים שערכנו ועוד שאר פרויקטים שיצאו אל הפועל''.

''את הקריירה בניהול באופן ממשי התחלתי בסניף של נעלי נמרוד: הייתי ילדה בת 19 והבעלים החליט בצעד אמיץ למנות אותי למנהלת. שם למדתי את רזי המקצוע, וזה היה בית ספר הכי טוב שיכולתי לבקש". במקביל, החלה מור ללמוד לתואר הראשון, תוך שהיא חוזרת לחברת נגב בר קיימא. שם, בעקבות המיזמים השונים בהם לקחה חלק, החלה לטענתה "להיכנס לקרביים של העיר". כך היא מספרת – " התחלתי גם ללמוד לתואר השני בזמנו, ועם הכלים שרכשתי ודרך המיזמים עצמם בנגב בר קיימא, זכיתי להכיר מאות תושבים מדהימים בעיר".

היה לך מודל לחיקוי במשך השנים? 

''אמא שלי כמובן היא אישה שאני מאד מעריכה את העשייה שלה בחיים. היא תמיד אמרה לי שאני אהיה מנכ"לית. וזה מצחיק כי אני זוכרת שהייתי נפגעת כי לאחי הקטן היא הייתה אומרת שהוא יהיה פרופסור, אבל עכשיו אני מבינה מה היא זיהתה ולאן היא כיוונה אותי. וכמובן שיש גם את סבתא שלי - אישה מאד חזקה שתמיד ניסתה לדחוף אותי, לאו דווקא דרך המילים, אלא בעצם ההתנהגות שלה. בהמשך כשהתחלתי בנגב בר קיימא הכרתי את גילה גבעון, מנכ"לית העמותה. ולאורך כל הדרך היא הייתה שם ולימדה אותי שהתשובות לא נמצאות אצלי, וצריך לדעת להקשיב לאחרים וללמוד מהם. כבר מגיל צעיר היא לימדה אותי שצריך לדעת להקשיב לאחר ולא לפחד מדעות אחרות. אז אלו היו באמת דמויות נשיות מאד חזקות שהיוו עבורי השראה''.

לאחר כמה שנים בחברה הדרומית, עברה אזולאי לעולם התרבות. שדה חדש, שחקנים חדשים ואף עולם מושגים חדש. כל אלו לא הפריעו לה להתברג במהרה במערך התיאטרון לילדים ונוער בעיר, מוסד אשר מאגד אליו עשרות אלפי נערים וילדים מידי שנה מכל רחבי הארץ. "כשעברתי לעולם התרבות התפקיד הראשון שלי היה בתור מנהלת השיווק. ובזמנו היה מדובר בתיאטרון צעיר וקטן, עם המון קשיים כלכליים, שהצריך מאיתנו לחוות עבודה מאד קשה וסיזיפית. אבל התוצרים היו שווים בעיניי''.

עוד מוסיפה אזולאי – "האמת היא, שאף פעם לא לקחתי את עולם התרבות כמשהו שאני אהיה חלק ממנו, כי לא היה לי קשר ישיר לזה. אבל פתאום התחלתי ללכת להצגות, וזכיתי להכיר אמנים שונים. ואני חייבת להגיד שיש משהו בעיר שלנו שהוא ממש קסום: כולם תומכים פה, מתי שאני רק צריכה ואיפה. יש פה קשר הירתמות שמנפק שיתופי פעולה פשוט נהדרים. ואני לא למדתי תרבות, אבל זכיתי להבין ולהכיר עד כמה העולם הזה רחב ונפלא".

לאחר זמן מה, כמעין המשך ישיר לקריירה שלה, התמנתה אזולאי באוקטובר האחרון לתפקיד מנכ"לית התיאטרון לילדים ונוער בבאר שבע. מדובר במינוי יוצא דופן, זאת לאור העבודה שמדובר במנכ"לית התיאטרון הצעירה ביותר בישראל. כשאני שואל אותה אם היא נאלצה לדחוף את עצמה קדימה עם המרפקים, היא טוענת – "אני חושבת שהמרפקים לא היו במחשבה להתקדם, אלא בעשייה עצמה. אני נמצאת בתחום שבו יש המון מתחרים ותמיד צריך להתמודד עם אנשים שלהם יש יותר משאבים, וגם השם שלהם הולך לפניהם. אבל זה לאו דווקא קשור להיותי אישה, אלא יותר לאופן התפקיד. היה לי חשוב שיידעו מה זה התיאטרון ושיכירו אותו בכל הארץ. וזה המצב היום – גם בסל התרבות וגם בתודעה הארצית". 

גם התיאטרון, כמו כל עולם התרבות, נכנס בשנתיים האחרונות לתרדמת כפויה אשר למשך זמן רב לא היה ידוע מתי תיגמר. לטענת מור, סיום הקיפאון הזה גרם לשטף ענק של פרויקטים, שכולם יוצאים לפועל ממש עכשיו – ''מרגיש שמה שלא קרה בתקופת הקורונה, התנקז לתקופה האחרונה – הצגות, בכורות, מכירות גדולות של כרטיסים. מבחינתי, עולם התרבות נפתח לפני חודשיים. אני חייבת לומר שהכל קורה בבת אחת, וזה מצריך המון לוגיסטיקה ועבודה בקצב גבוה".

אנחנו ב-2022, ועדיין המון נשים נתקלות בתקרות זכוכית. זה יתהפך מתישהו לדעתך?

''אני חושבת שכעת אנחנו כבר במקום אחר. אבל לומר את האמת אני די חצויה: מצד אחד אני מאמינה שאין אישה שלא יכולה להגיע לאן שהיא רוצה. אבל מצד שני גם בעולם הגברי יש לא מעט אתגרים, אז קשה לי להתייחס לסוגייה הנשית. וגם מתוך המקום שלי – עבדתי קשה, ולא קיבלתי שום דבר בחסד אלא בזכות. אז בגלל שאני עשיתי את זה, בתודעה שלי אני מבינה שכל אחת יכולה לעשות את זה. וזה מדהים שיש יום האישה, ולא בהכרח בגלל קידום האג'נדה – אלא לצורך הפירגון עצמו. וכן, אם שואלים אותי, לדעתי זה בסדר גמור שיהיה גם יום הגבר".

עד כמה התקפיד שלך משמעותי בעיניי נשים אחרים בפריפריה?

''אני חושבת שהתפקיד שלי משמעותי מאד. בגלל שאני מנכ"לית צעירה, יש לי אחריות מאד גדולה כלפי סטודנטיות צעירות ובחורות צעירות כאן בעיר. מה גם שאני הגעתי מהאקדמיה, שזהו תחום שיש בו אין ספור תקרות זכוכית. אבל אני אומרת חד משמעית – אפשר לשבור אותה, רק צריך להמשיך לעבוד וליזום. וזה לא יבוא בקלות, אבל זה יגיע, אני בטוחה. מעבר לכך, חשוב לי מאד להביא טוב לילדים ולבאר שבע, וזה גם החלום שלי כעת – שהילדים פה יוכלו ליהנות מהצגות נהדרות, ולא פחות חשוב מכך – שיגדלו לצרוך תרבות כבוגרים".