מספיק עד שזה כבר לא מספיק – טור ניצחון על הפועל חיפה

אתמול, יום שני בשבוע, נסעה הפועל באר שבע כל הדרך לכרמל – אל סמי עופר. כמה שאנחנו שונאים את האצטדיון הזה אלוהים. כמה משחקים הסתיימו שם עם המון עצבים וטעם רע בפה, ולא רק מול מכבי חיפה, כי גם מול הפועל ידענו כמה משחקים מעייפים ומתישים.

אבל אתמול, כשהיא מגיעה בידיעה שכל תוצאה אחרת מניצחון, יכולה להתחיל רדיפה אחרי הקוף הירוק, באר שבע עלתה למגרש ושיחקה פשוט כדורגל נהדר – ויטור תיקל באגרסיביות מושלמת, אספרייה חרך את האגף, ויוספי הראה עליונות על קשרי המרכז של הפועל חיפה. מעבר לכך, ספורי, שמתחיל לתפוס את דמות המנהיג, שהכל משיק אליו ועובר דרכו, שוב נראה מעולה, וחשוב להזכיר גם את ניקיטה – שתודה רבה, פשוט תודה שהוא משחק אצלנו.

אממה... כל מה שנכתב לעיל, ואליו אני מתחייב בלב שלם, שוב קרה רק לאורך מחצית אחת. באר שבע שיחקה טוב, חילצה כדורים, בעטה המון לשער (המון! – 11, מתוכם 7 למסגרת). הכדורים שספורי פיזר קדימה, רק חיכו למישהו שיגאל אותם מייסורם, ולא ישאיר אותם לבד. אם להיות כנה, מזה הרבה זמן שאני לא זוכר מתי לא נגעתי בפלאפון לאורך כל המחצית. היה לי ממש כיף לראות אמש את באר שבע, במובן הכי פשוט של המילה. באיזשהו מקום אפילו ההצלות המדהימות של בורשטיין, שוער חיפה, התמזגו לי בנוחות עם חווית הצפייה. ואז, כמו במעין אכזבה מעונה שנייה של סדרה טובה, השחקנים עלו למחצית השנייה, וזה לגמרי שווה מעבר לפסקה הבאה.

אני מנסה לדמיין מה רוני לוי אמר לשחקנים במחצית. אולי שם טמונה הבעיה – אולי יש קצת תחושת זחיחות מצד השחקנים, אחרת אני לא מוצא הסבר אחר, איך היכולת המקצועית מתהפכת ככה ב-180 מעלות. כאילו שחקני הפועל ישבו במחצית, דיברנו בינם לבין עצמם ואמרו – ''וואלה, אלון תורג'מן לא פה, ממן לא במיטבו, וויטור/טיבי/אבו עביד מספיק חזקים להתחרות מול אלן אוז'בולט''. ואני אומר דבר כזה - רק במזל באר שבע לא ספגה אתמול. וזה לא כי חיפה הייתה כה מסוכנת, אלא בגלל הסיבה הפשוטה ביותר – כשנראים כל כך רע על הדשא, זה קצת פייר שאותה קבוצה תספוג גול. אז לא ספגנו אתמול, וניצחנו. וחזרנו לפסגה, עם הפרש נקודות מנחם, שכן אם היה מדובר בנקודה אחת בודדה שעליה נלחמות שני הקבוצות, יכול להיות שבהמשך העונה, העובדה כי ההפרש הוא 2 נקודות, ייתן לבאר שבע קצת מרווח נשימה אפילו לעשות תוצאת תיקו.

ונחשו מה, כמו דיסק שבור שחוזר על עצמו שוב ושוב, אני חוזר על כך שוב – יש לבאר שבע קבוצה מעולה, לא פחות. שוער ראשון מצוין (ומסתבר שגם השני לא פראייר בכלל), הבלם הטוב בליגה, מגן זר מצוין, הקשר הישראלי עם היכולת הטובה ביותר כרגע, דור מיכה אחד בפונטציאל, מספר צעירים מבטיחים ואפילו חלוץ על. וזה מעבר לשכטר המנוסה, טיבי הוותיק, ואפילו יחזקאל, שרק צריך להתאפס ולגמרי מהווה חיזוק. ולמרות כל זה – אם באר שבע לא תתעשת, היא תמצא את חיפה עוקפת אותה בסיבוב, ולו רק בגלל שהירוקים מרוכזים יותר, עקביים יותר, ובעיקר טוטאלים – אם הם גרועים, אז הם ממש גרועים. אבל כשהם טובים – זוהי קבוצה שיכולה לפרק כל קבוצה בליגה (גם אותנו, סליחה אוהדים). אז האדומים חייבים להתעורר, ויפה מחצית אחת קודם, כי אחרת – אנחנו פשוט נרדוף אחרי הזנב של עצמנו.

2 נקודות למחשבה/פרגון:

• כשאור דדיה יחזור מהפציעה, וככל הנראה זה יקרה בקרוב, אני חושב שלרוני לוי תהיה התלבטות רצינית ביותר, שאני רק מקווה שכולם יצאו מרוויחים מההחלטה הסופית. דנילו אספרייה במערך 5-3-2, זאת מפלצת דו ראשית, שמשלבת מהירות מסחררת, וחוזק אדיר. ובמצב כזה, נראה כי גם אם יישאר בתפקיד הזה עד סוף העונה, חסרונו של דדיה פחות יורגש. ופה צריך להיכנס רוני לוי לתמונה – עליו לדאוג שדדיה יישאר רלוונטי, כי מדובר במגן ענק, ושחקן בית שיקיז דם למען המועדון.
• תומר יוספי, אני מצטער. דיברתי עלייך רבות שאתה לא מתאים, וטענתי שאפילו במכבי חיפה או מכבי תל אביב לא תהיה גם חמישי ברוטציה. אז לא, אני לא חושב שמדובר כרגע באיזה עילוי מטורף. אבל יוספי מראה שוב את מה שידוע לכל – עבודה קשה משתלמת, גם אם הכישרון הוא לא בשמיים. להערכתי, אם ימשיך כך, יכול להיות מאד שנראה קישור שכולל את בריירו-יוספי-ספורי, רץ למשך שאר העונה. ואיפה דור מיכה? הוא צריך לעשות את החושבים עם עצמו - מדוע הוא לא נבחר פעם אחר פעם.