חי את החיים
11.09.17 / 20:04
הוא רק בן 22 וכבר הספיק להקים קבוצת כושר קרבי, לפתוח עסק עצמאי, לנהל אולם אירועים מצליח ולתרום מהזמן שלו בשביל אחרים. הכירו את רן לוי.
"בגיל 17 קיבלתי סיבוב ואמרתי שאני רוצה לעשות משהו רציני בחיים, ועברתי מיונים לשייטת 13, עברתי גיבוש ואז פתחתי קבוצת כושר קרבי בבאר שבע. לקחתי את כל הנערים שרצו, הרי חוץ מ'אחרי' אין באמת קבוצת כושר קרבי בבאר שבע, זה הכל בכסף. אז דאגתי שתהיה פה קבוצה של ילדים שרוצים להתגייס למשהו מיוחד בצבא וזה יהיה בחינם והם באמת יוכלו לבוא ולהשקיע, ולא ללכת סתם...", משתף רן לוי, תושב באר שבע.
-
רן לוי הוא בן 22 וכמה חודשים וכבר הספיק לעבור הרבה תחנות בחיים. כיום, הוא מנהל את אולם האירועים של המשפחה "אנאבל", ואת עסק הפקת האירועים העצמאי שלו. אך כל זה התחיל כמה שנים אחורה. בתקופת גיל ההתבגרות של רן, עברו על המשפחה מספר שנים לא קלות בהן אביו לא היה בבית
אך בגיל 15, לאחר שאביו חזר, רן הציע לו הצעה מעניינת: "בגיל 15 אמרתי לאבא שלי בוא נעשה משהו מעניין ונקנה שני תופים. אני התעסקתי במוזיקה כל החיים, כלי הקשה וכאלה, אז קנינו שני תופים ומשם זה התגלגל והתגלגל ונהיינו חברה ענקית של הפקות, ואז גם פתחנו את אולם האירועים".
אחרי שנתיים של עשייה בתחום, רן החליט לפתוח את קבוצת הכושר הקרבי בבאר שבע ולעזור לילדים לפני גיוס להגיע לקרבי. את ההכשרה המקצועית בשביל ניהול קבוצה כזו, עשה רן בתל אביב בגיל 16. "נסעתי לתל אביב 3 פעמים בשבוע בשביל להתאמן בחוף תל ברוך, בחוף הדרומי. היו הרבה חבר'ה בקבוצה שפתחתי, יש בבאר שבע כאלה שרוצים להגיע ליחידה קרבית. אני בסוף שירתתי כג'ובניק, אז לפני הצבא תרמתי מה שיכולתי. הקבוצה קיימת עד היום אבל אני כבר לא חלק ממנה מאז שהתגייסתי", מספר רן.
אתה רצית להתגייס לשייטת ולא הצלחת?
"עברתי גיבוש, הייתי אמור להתגייס לשייטת, אבל לצה"ל יש תכניות משלו. הם לא קיבלו אותי אחרי שעשיתי ניתוח בכתף למרות שהבאתי להם אישורים של 21 פרופסורים ורופאים ענקיים שהכל בסדר. צה"ל מקבל רק אורתופדים צה"ליים, לא מעניין אותו פרופסורים. אני הגעתי לראש תחום אורתופדיה של צה"ל והוא כן אישר לי עם פרופיל 82 לעשות גיבוש חוזר וכנראה כן להתגייס לשייטת, אבל אחרי שנה וחצי פניתי לשלישות של צה"ל והחליטו שיש לי יותר מידי פז"ם. אמרתי להם שאני מוכן לוותר על כל הפז"ם, הם אמרו לי שלא. בסוף קיבלתי את האישור הרפואי, אבל אז השלישות נכנסה והיו עניינים בירוקרטיים ואז זה לא התאפשר".
-
זו תחושת החמצה מבחינתך?
"אני לפעמים בוכה בלילות בגלל זה. אני מרגיש שכל יעד שסימנתי לעצמי עד היום השגתי. והרגשתי שזה אחד היעדים שלא הצלחתי להשיג. אז בגלל זה אני מנסה לעשות כמה שיותר מעשים טובים לשאר, בשביל להרגיש שהייתי חלק ממשהו. באמת, 15-20 אחוז מהכסף החודשי שלי אני נותן ותורם. כי ראיתי הרבה כסף בחיים שלי, והבנתי שאם היו יותר אנשים טובים בעולם אולי לא היה כל כך רע בעולם. אמרתי לעצמי שאני אשים לעצמי מטרה, מכל כסף שיהיה לי אני אקח חלק ממנו ואעשה איתו דברים חשובים. להיות מיליונר זה לא מעניין אף אחד".
אין הנחתום מעיד על עיסתו
רן השיג הכל במו ידיו מאז שהיה קטן, ולמרות ההצלחה הכלכלית הוא תמיד נשאר עם הרגליים על הקרקע ועם הסביבה שתמיד ליוותה אותו. הוא מחדד: "לפני שמונה שנים היה לנו אוטו אחד משפחתי ומשפחה ממש רגילה. ובגלל שני התופים האלה שגרמו לי ולאבא שלי לפתוח את העסק, היום יש לי 7 רכבים בבית, ואני עושה מה שבא לי. אבל אני יודע מה זה, אני הייתי שמה, אני נשארתי עם אותם חברים, עם אותה סביבה, עם אותם ערכים של הבית. לא השתנה שום דבר. לא נולדתי עם כפית זהב בפה. אז אני יודע איך זה להיות שמה ולהרגיש ככה ובגלל זה אני מנסה לתת לאחרים מה שאין להם. השגנו הכל במו ידינו, אני ואבא שלי".
"יש לי משאית אז אני נוהג בה בכל יום שישי, אני פונה לאנשים שצריכים הובלות, נותן למשפחות נזקקות, נותן מהזמן שלי ועוזר לאנשים, אני לא אוהב לדבר על זה, כי אין הנחתום מעיד על עיסתו. אבל אם יש לך הרבה כסף, במקום לשים אותו בחסכונות או להשקיע בדברים מטופשים, לך תעשה עם זה משהו טוב. זה איך שאני רואה את העולם", משתף רן.
-
כעת, רן השתחרר מהצבא ומתחיל להרים מחדש את עסק ההפקות במקביל לאולם האירועים. לחזור לזה ב"פול פאוור" לדבריו. שני העסקים הללו יוצרים לו שגרת יום מאוד עמוסה: "אני קם בבוקר, אימא'לה,. כל יום אנחנו עובדים באירועים. זה לעבוד לפי זמנים וזמנים זה קודש באירועים. אתה לא יכול לבוא 10 דקות לפני ואתה לא יכול לבוא 10 דקות אחרי כי זה היום הכי חשוב בחיים של שני האנשים האלה שחיכו לזה כל כך הרבה זמן. פתאום צצות בעיות ועם עובדים ודברים ואז אני מקבל הודעות אם אני יכול להיות פנוי במשאית לעזור לאנשים, קובע איתם איכשהו בכל הזמן הזה, כל יום ככה".
נשמע קשוח בשביל ילד בן 22, לא?
"או או... אבל כיף לי, באמת כיף לי. זה המוטו שלי בחיים- לחיות ללא תכלית או למות למען מטרה. אמרו לי שאני הכי טוב בלשמח אנשים, אז אני חושב שאני אשאר שם ואמשיך לעשות את זה. כל הזמן שיש לי אני מחפש רק בשביל לעזור ולתת... ומי שצריך עזרה שייפנה אליי בכל דרך".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
