$(function(){setImageBanner('5917c9d8-4abe-4684-bae7-e676fd783d1f','/dyncontent/2024/11/6/254bd038-88a9-40b2-a1b6-279fd196209f.jpg',18667,'צרפתי אייטם כתבה 2',525,78,false,33920,'Image','');})


אתם שומעים אותו ברדיו לפחות פעמיים בשבוע, בטלוויזיה כנראה בכל יום ואולי אפילו ייצא לכם להיתקל בשם שלו לא פעם. יניב גלעדי הוא הבחור שמאחורי הקול- הוא הגיע מערד המדברית, חתך ממנה לתל אביב כדי לרכוש כלים למקצוע ולבסוף הבין כי הוא שבוי בקסם המדבר וחזר חזרה לנגב. אחרי אין ספור נפילות ולא מעט אכזבות, היום, עם עסק מצליח ("קול שעובד"), כמה פרויקטים בשרוול, דירה במושב רמת נגב, בת זוג וכלב- יניב גלעדי לא מפחד להמשיך להציב לעצמו מטרות, וחשוב מכך- לסמן עליהן וי.

"כל כך הרבה אנשים עם כל כך הרבה ידע, ורק צריך לתת להם את הבמה", יניב גלעדי. צילום: כרמל קיסרי

-

כדי להכיר את יניב גלעדי באמת, צריך קודם כל לשמוע אותו. ואני לא מתכוונת דווקא לקול הפיזי שיוצא לו מהגרון אל החוץ, שכן, מלבד היכולות הווירטואוזיות שיש לו בכל הנוגע לפונטיקה, ליניב גלעדי (35) יש קול שונה כמעט בכל תחום בו הוא עוסק בחייו- בין אם במשדרי האקטואליה שהוא מגיש בבקרים ברדיו דרום, ובין אם בעסק הפרטי שלו, "קול שעובד", בו הוא מרצה לאנשים כיצד להשתמש בקול שלהם וקורא להם להיות חלק מקהילת הקריינים והקרייניות בישראל. תחת אותו עסק, יניב גם מנחה כנסים ואירועים, מקטן ועד גדול, ובנוסף, הוא אחד הקריינים המוכשרים בארץ, עם רזומה שלא מבייש וותיקים בתחום כשהוא מקריין בפרסומות לחברת "בזק", "סנו" ועד לקריינות לחברת הענק "קוקה קולה".

כמו כן, יניב נמצא כיום בעיצומו של פרויקט, שנמשך כבר למעלה משנה, של הקמת תחנת רדיו קהילתית ברמת נגב, שם הוא גר, בשיתוף עם מרכז הצעירים והמועצה המקומית. "זה יהיה רדיו אינטרנטי, ברמת הפודקאסטים. זה פרויקט שאני ממש גאה בו. אנחנו גרים בנגב והמועצה היא מועצה ענקית, כלומר, יש המון המון יישובים, הם מאוד מרוחקים אחד מהשני, אבל יש בהם המון דברים- יש מחקר ופיתוח, יש חוות בודדים ויש כל כך הרבה אנשים עם כל כך הרבה ידע, ורק צריך לתת להם את הבמה בשביל לשתף את זה עם העולם".

מאיפה הגיע הרעיון הזה?

"כשעברתי במתנ"ס במועצה אני לא חשבתי על זה. את יודעת, חיפשתי להתפרנס, אני נכנסתי לשם כדי למכור הרצאות שלי. אבל אז פגשתי שם את אייל מור יוסף, שהוא מנהל את מחלקת הנוער, ומסתבר שרדיו זה אחד החלומות הכי גדולים שלו, וזה ישר התממשק. לדעתי תוך פחות מחודש כבר קניתי ציוד, ופתאום קלטתי איזה דחיפה הם נותנים ליזמים צעירים שמגיעים מהנגב. תוך כדי תנועה זה התחיל לרקום לו עור וגידים. בכלל, אני חושב שלכל אחד מאיתנו יש ידע, לא משנה אם את עקרת בית או מנהלת בנק, וזה ידע שהוא מאוד מאוד ספציפי ומרתק, אבל אנחנו לא נותנים לו מספיק קרדיט כי אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו. היום, בעולם הזה של האינטרנט, אין לדעת לאן הידע הזה יוביל".

-

בשנות ילדותו ונעוריו גדל יניב בעיר השכנה הקטנה, ערד, שבאותם הימים הצליחה לממש את הפוטנציאל של כפנינת מדבר ייחודית. אותה אווירה בוהמית ששררה בערד באותן השנים, אווירה של יצירה, אומנות ופסטיבלים למכביר, לא פסחו גם על יניב, ככל הנראה, ומגיל צעיר הוא גילה בעצמו צדדים יצירתיים, שבוערים בו עד היום.

איך התחילה הדרך שלך ברדיו?

"האגדה המשפחתית מספרת שבגיל 5 קיבלתי את ערכת הנגר הצעיר, והדבר הראשון שעשיתי הוא שלקחתי את אחד המברגים, ובזמן שכולם ישנו צהריים, אני הלכתי לפרק את הרדיו כי רציתי לראות איך נראים האנשים מאחורי מה ששומעים. אני תמיד רציתי לעשות את זה ואני חושב שזה היה רצון של ילד קטן, אבל הרצון האמיתי קרה כשפתחו את רדיו דרום בשנת 97'. איפה שאנחנו גרנו אז בערד, לא הייתה ממש קליטה של רדיו, ורדיו דרום היה פתאום הדבר היחידי ששמעו".

אי שם ב-97' שודרה בשעות הלילה תכנית לייט נייט שנקראה "אל תגיד נגיד", אותה הנחה יאיר נגיד, היום מנכ"ל המשכן לאומנויות הבמה בבאר שבע. באותה תכנית נגיד ייצר שלוש דמויות, כל אחת מהן מומחית לתחום אחר, כשהמאזינים שהעלה על הקו היו רשאים לבחור בכל אחת מהן כדי שתייעץ להן בנוגע לבעיות שונות ומשונות שהציגו. "הייתי אז נער ואני זוכר ששמעתי את זה ואמרתי 'אלוהים! אותו בן אדם עושה את כל זה. זה מה שאני רוצה לעשות! לייט נייט משוגע ברדיו".

מאותה תקופה ועד שהתגייס לצבא, יניב לא הפסיק לחקור ולהתעסק בכל הקשור לתחום השמע, בתנאים שהתאפשרו באותן השנים- הוא היה מקליט שירים בקסטות, היה אחראי על המוזיקה בהפסקות בחטיבת הביניים, בתיכון פתח את הרדיו הבית ספרי הראשון ואפילו התקבל לעבוד ככרוז של הפרסומות בקניון ערד, "אני זוכר שהתלהבתי מזה, גם קיבלתי משכורת של מבוגר וגם הייתה לי גישה ללא הגבלה לחנות של הדיסקים שבקניון" הוא מספר. כשהגיע לצבא, יניב דווקא לא חשב על שירות בגל"צ מטעמים שונים, ובמקום זה שירת בחוליה הארצית של חיל רפואה (כיום נקראת "מסר").

-

למרות העובדה ששם בצד את החלום לנשום ולחיות רדיו במשך השנים בהן שירת בצבא, יניב מעולם לא נטש אותו לחלוטין, ואת האישור לכך הוא קיבל לאחר שהשתחרר, לאו דווקא בנסיבות משמחות. "במשך המון שנים, לקראת סוף הצבא ועד אחרי השחרור, היו לי כל הזמן דלקות חוזרות בגרון, אז החלטתי שזהו, די, אני עושה ניתוח להסרת שקדים. נכנסתי לסורוקה, הורידו לי את השקדים, ומסתבר שבטעות עם הלייזר חתכו לי את הענבל. אני לא ידעתי את זה אז, ואחרי שהחלמתי מהניתוח עצמו, פתאום קלטתי שאני לא מצליח לבטא את האות ח' או כ' או בעצם כל עיצור שהאוויר יוצא בו החוצה, פוגע בענבל ומתפצל. זה לא לקח אותי למקום טוב".

וכך, מבן אדם שראה איך הוא עושה את קריירת חייו מהשימוש בקול שלו, ראה יניב איך החלום הגדול מתחיל להיסדק, עד שבסוף הוא נשבר לרסיסים. "קודם כל זה היה מאוד מאוד מביך. זה פתאום לקח אותי למקום כזה שבמשך שנתיים-שלוש גמגמתי, ממש גמגום לא טוב, כי כל הזמן הייתי מדבר עם אנשים ותוך כדי מחפש מילים שלא יהיו בהן את אותם העיצורים. זה באמת נורא הביך אותי. את כל החלום הזה של להיות שדרן רדיו כבר שמתי בצד, זה כבר לא היה בראש שלי בכלל".

וכשנשבר חלום אחד, נרקם לו חלום אחר, ובגיל 22 יניב החליט שהוא פותח בערד חנות לכלי נגינה ואולפן הקלטות. אלא שהעסק לא התרומם, וכך הוא מצא עצמו עם קושי בדיבור, בלי עבודה ועם חובות של למעלה ממאה אלף שקל, "ההתרסקות של החנות הייתה התואר שלי במנהל עסקים" הוא אומר.

איך ריפאת את הקול שלך? נעזרת באנשי מקצוע?

"עם הזמן יצרתי לעצמי מנגנון פיצוי, כלומר, במקום שהאוויר יפגע בענבל למעלה, הוא פוגע בבסיס הלשון למטה. אני מאמין שאם הייתי עושה טיפול זה היה קורה הרבה יותר מהר. אבל דווקא מהמקום הזה התחלתי לחקור את כל העניין הזה של הקול. הבנתי שאני צריך ליצור אלטרנטיבה, חיקוי לענבל, שיעשה את אותה הפעולה אבל ממקום אחר ".

כל החלומות שלך התנפצו ברגע אחד. איך קמים מזה?

"יום אחד אחות של אמא שלי מהשרון הגיעה לסוף שבוע בערד, וכשהגיע מוצאי שבת ארזתי תיק ואמרתי לה שאני בא אליה לכמה ימים. חיפשתי שם עבודה, הלכתי לראיון בחברת הייטק, שזה היה נשמע לי ממש מרשים. נכנסתי לבניין, ואני קולט שבקומה מתחת יש את רדיו Esc, מה שהיום הוא רדיו 99eco. התקבלתי לחברת הייטק, עבדתי שם בתפקיד משעמם למות. זה היה נוראי. אמנם הרווחתי טוב אבל משהו בנשמה לא היה שם".


-

באחד הימים החליט יניב לקחת את עצמו לשלב הבא, ועם המון חששות, העז לפתוח דף חדש עם עולם הרדיו. הוא נרשם לקורס במכללת רדיו תל אביב, וקשה היה לפספס את התשוקה שלו למקצוע, שנראה כי מעולם לא באמת נעלמה. בסוף הקורס במכללה הוא הקליט פיילוט, שלא חשב מעולם שיקדם אותו במקצוע, אלא שיום אחד קיבל טלפון מנורית ברירו, כיום מנהלת התוכן של ערוץ 24 ואז מנהלת התוכניות של רדיו eco99. "היא אמרה לי שהם מחפשים שיפטר, שזה הבחור שמגיע בחמש בבוקר ועושה פליי סטופ פליי סטופ על שירים. היא אמרה לי שהמליצו עליי ושהיא רוצה להכיר אותי, אז היא ביקשה לפגוש אותי. אמרתי לה שאני אוכל לקפוץ בקרוב". כזכור, באותם הימים יניב עבד בחברת הייטק שמוקמה קומה מעל תחנת הרדיו. "סגרתי את הטלפון, אמרתי לבוס שלי שאני תיכף חוזר, ירדתי קומה למטה, אני נכנס, אומר 'שלום, מי זאת נורית?'. היא הסתכלה עליי בשוק של 'איך כבר הגעת?'".

אבל החלום שלך לא היה לעשות פליי וסטופ ברדיו. רצית לשדר.

"זה בדיוק העניין. לשים את הרגל הדלת תמיד היה חשוב לי בצורה כזאת או אחרת, כי ברגע שאני עושה משהו שאני מייעד את עצמי אליו, אני הולך ממש בדוך. היה שם הרבה עניין של טיימינג. אני נכנסתי לתחנת תוכן בהקמה. אחרי שבוע, אמרו לי שעושים שיתוף פעולה עם גלובס, ושהם רוצים לעשות מבזקי כלכלה, אז עשיתי פיילוט והגשתי מבזקי כלכלה. שבוע אחריי זה שאלו אותי אם אני יודעת להפיק, אמרתי 'בטח! תביאו לי!'. אמרתי לעצמי שאני אלמד תוך כדי. פתאום נכנסתי לעולם הזה שרציתי מאז שאני ילד, אני בתחנת רדיו פועלת, אז לא היה לי אכפת, זה הגיע למצב שעשיתי שם כמעט הכל, חוץ מספונג'ה. זו הייתה תקופה שעבדתי בין 15-17 שעות ביום, ואני אהבתי כל רגע".

באותה תחנה עבד יניב יחד עם טאלנטים מהשורה הראשונה בארץ- הוא ערך את התכנית של אראל סגל, עבד עם גיא פינס, עפר שכטר ועוד רבים ומוכשרים- "הייתי בבריכה של כרישים מאוד גדולים".

לא פחדת להיות דג הזהב בבריכת הכרישים?

"זה לא הפחיד אותי. אני כל הזמן רציתי ללמוד אז לא הרגשתי בעמדת נחיתות".

והרגשת שזה תרם לך לביטחון אחרי המשבר שעברת?

"בטח. הייתי אפילו עם יותר מדי בטחון. אני עד היום חושב שהעזיבה שלי את רדיו 99FM הייתה הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיי המקצועיים".

למה?

"זה קטע לי רצף, זה קטע לי את הגל. פשוט קיפלתי את הגלשן והלכתי הביתה. עד היום מאוד קשה לי עם זה. מצד שני, חזרתי לערד והתחלתי לעבוד על הקריינות. היום אני מתפרנס מקריינות בלי לגור בתל אביב. זה משהו שמאוד היה חשוב לי מגיל צעיר- לעשות משהו שאני יכול להתפרנס ממנו כל עוד יש לי לפטופ ואינטרנט".

-

במקביל לקריינות, בשנת 2010, יניב התחיל לשדר ברדיו דרום בתכנית אקטואליה ובתכנית אירוח של מוזיקאים ויוצרים ישראלים. "תוך כדי הדבר הזה חברים בגילי כבר עשו תואר בעיצוב גרפי ודברים כאלה, והם היו צריכים אותי לקריינות לפרויקטים שלהם, אז התחלתי להתנסות בכל הנושא של קריינות מקצועית. קניתי ציוד והתחלתי להקליט מהבית. לא היה לי שקל. אני עדיין הייתי עסוק בלסגור את החובות של העסק. קניתי רק מקרופון, לא הייתה אקוסטיקה, אז הייתי מקליט עם כריות ועם שמיכת פוך מעליי בשביל האקוסטיקה. לא יכולתי לנשום. בשלב מסוים החלטתי לעבור לתל אביב כדי ללמוד ב'רשת'. עשיתי שם קורס תוכן, קורס הפקה וקורס מגישי טלוויזיה".

כשהתחיל להתנסות יותר בעולם הקריינות, ראה יניב שהתחום לא נוגע רק בו, אלא בעוד הרבה אחרים. "אני יושב עם אנשים, הם שואלים אותי מה אני עושה ואני מספר להם על הקריינות, ואני קולט שהם שואלים אותי שאלות על זה. פתאום קלטתי שאנשים רוצים לדעת אז הבנתי שצריך להנגיש את זה יותר. העולם הזה של הקריינות הוא באמת כל כך מסתורי, אז החלטתי לקחת את הנושא הזה של הקול ולהפגיש אותו עם אנשים יחד עם הסיפור האישי שלי".

אתה מדבר על זה שאתה רוצה להפיץ את הידע שלך בתחום של הקריינות, אבל ככה אתה בעצם מכניס לזירה שלך עוד מתחרים.

"דווקא תחום הקריינות הוא תחום שאין בו מתחרים, זה תחום עם קולגות, כי לכל אחד יש באמת את הקול שלו ואת האישיות שלו ואת היכולות שלו. זה כמו שתגידי לבן אדם 'למה שתהיה זמר? יש הרבה זמרים'. אין מתחרים בתחום הזה. יש בזה גם הרבה אלמנטים של יצירתיות ומשחק".

אם כך, היום אתה סוג של אמן שמתעסק ביצירה, אבל ברדיו דרום אתה עוסק באקטואליה. מאיזה מקום יצירתי אתה מתחבר לזה?

"אחרי שבשנים הראשונות שלי התעסקתי המון באקטואליה ברדיו 99FM, אז במשך כמה שנים באמת לא התעסקתי באקטואליה בכלל. היום, הפן היצירתי מתבטא אצלי באיך לבנות את הריאיון, שזה משהו שאני מאוד אוהב. זה כיף נורא שיש לי את ההזדמנות הזאת. ראיון זה סוג של משחק, על אחת כמה וכמה עם פוליטיקאים, שהם מרואיינים ורטוריקנים מצוינים. אני נכנס למקום שאני רוצה להוציא את המרואיין מאזור הנוחות שלו בשביל שהוא יגיד לי את האמת. אם אני מתעצבן על מרואיין בשידור, זה באמת מהקישקע שלי. אני מרגיש שזו סוג של שליחות. אבל בסוף אנחנו תמיד מסיימים בצחוקים וברוח טובה".


כשגרת במרכז ראית את עצמך חוזר לדרום?

"לגמרי! ידעתי מלכתחילה שאני הולך להישאר בתל אביב כמה שאני צריך ולא כמה שאני רוצה. אם זה היה לפי מה שאני רוצה, הייתי עוזב אחרי חצי שנה, למרות שמאוד נהניתי שם".

מה מחזיר אותך לנגב בכל פעם?

"המדבר. אני איש מדבר, אין מה לעשות. גם בשנתיים וחצי האחרונות שאני פה, אני רואה רואה הרבה יותר את המשפחה שלי. השקט של המדבר, הבידוד, הריחוק, הקהילה הזאת... רק תתני לי להיות במדבר, להיות בשקט, לעבוד בחקלאות ולגדל כלבים.. זה מה שאני אוהב. להיות דרומי זה להיות סוג אחר של בן אדם. הייתי שלוש שנים בתל אביב, ופרט ללצאת לעבודה או לפגישות, לא הייתי הרבה יוצא מהשכונה, גם באותה התקופה בפלורנטין היו מלא ערדניקים".

מכל העולמות האלה שאתה עוסק בהם- קריינות, הרצאות, רדיו- מאיזה אתה הכי נהנה?

"כשאני יושב באולפן ברדיו- אני הכי נהנה מזה. כשאני עושה קריינות- אני הכי נהנה מזה. כשאני עומד מול אנשים בהרצאות- אני הכי נהנה מזה. כשאני מנחה כנס- אני הכי נהנה מזה. אגב, עד היום יש לי עדיין את החלום לעשות לייט נייט ברדיו, סטייל 'גב האומה', פאנל שהוא סאטירי ואקטואלי".

איך לדעתך מגשימים את החלום הזה?

"אני מאוד מאמין בשלושה דברים- עשייה, התמדה וסבלנות. אני מאמין שזה מפתח להצלחה בכל תחום שהוא. יש כל כך הרבה משברים בדרך, כל כך הרבה נפילות. אנחנו מדברים עכשיו על הצלחות, אבל לפני חודשיים הייתה לי סדנא פחות מוצלחת והגעתי הביתה מרוסק! חשבתי שאני עוזב את התחום. יש המון קשיים. עם זאת, שמתי לב שבכל פעם שאני משקיע משהו בעסק- זה חוזר אליי. אחרי יום, יומיים, שבוע, חודשיים. מפה מגיע העניין של הסבלנות. זאת תמיד הזדמנות שפוגשת מוכנות, לכן תמיד צריך להיות מוכן. אני חושב שהשאיפה האמיתית שלי, היא שאנשים יבינו שהם יכולים להתגבר על עצמם קודם כל, ושאפשר להפיק מכל מצב גרוע הזדמנות חדשה".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('49ce08ac-8ff0-44d6-85c8-c360886b02e6','/dyncontent/2024/11/10/a49f1879-d056-42f8-9e00-419d14036c36.gif',18685,'סמי 1124 אייטם',525,78,true,33922,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('49ce08ac-8ff0-44d6-85c8-c360886b02e6','/dyncontent/2024/11/6/daddbb05-61ab-48fc-86e2-4a2e9775ed76.jpg',18665,'צרפתי אייטם כתבה ',525,78,true,33922,'Image','');},15]]);})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה