ריקי סטנובסקי, זמרת הבית של הפועל באר שבע בכדורסל: "אני אל הורית שפוחדת להביא ילד למציאות הלא פשוטה שבה אנחנו חיים"
12.05.22 / 11:18
זה הסטורי שלה: ריקי סטנובסקי היא שם דבר בעיר בבאר שבע, לא רק בגלל שהיא ידועה כבר שנים כזמרת הבית של הפועל בכדורסל ששרה את התקווה בקול ענק, מבוקשת במלונות ים המלח, מנהלת את הקונסרבטוריון של מיתר, מורה לפיתוח קול ואחת שעושה מה שטוב לה וחושפת את נבכי ליבה בכל פוסט ברשת החברתית שיוצר מבול של תגובות, כולל לוק מעיר עיניים של בחורה בת שלושים ולא כזה שמרמז שהיא מתקרבת בצעדי ענק לגיל חמישים. ככה זה שלא עוברים לידות מבחירה אישית ופנימית עמוקה שהיא אל הורית, שלא מעוניינת להביא ילדים לעולם. ולא, היא לא מצטערת על זה.
.
ריקי נולדה בבאר שבע לאם טבחית ואבא זמר, ממנו קיבלה בגנטיקה את הכישרון לשיר. אביה היה זמר במרוקו ושמו הבימתי היה פטי רנה (בצרפתית: רוני הקטן, כיוון שהוא התחיל לשיר בגיל מאוד צעיר) וזו הסיבה, כנראה, שגם היא החלה לשיר מגיל צעיר. הפעם הראשונה שהופיעה למול קהל היה בגן, בטקס יום האם, כששרה את השיר "אימא" של שולה חן.
היא למדה בבית ספר 'ניצנים', השתתפה בכל הטקסים האפשריים, וכבר אז ידעה בתוך תוכה שהיא תהיה זמרת. זה היה המקצוע של חייה ללא פשרות "זאת כנראה גם הסיבה שאת רוב שנות התיכון העברתי על הדשא של מקיף ד'' צוחקת "בגיל 12 התחלתי ללמוד פיתוח קול אצל ה-מורה הנדירה, הילדה אולגיסר, ומאחר והורי התגרשו כשהייתי בת שש, נאלצתי לממן את השיעורים בעצמי ועשיתי בייביסיטר לילדים של השכנה".
היכן נכנסה המוזיקה לחייך?
"מאוחר יותר למדתי גיטרה בקונסרבטוריון באר שבע ולאחר מכן למדתי לנגן על גיטרה, בעיקר בגלל מושא הערצתי ללהקת "תיסלם" האגדית, אבל ללא הצלחה יתרה. אחר כך הגיעה תקופת הדיווה מדונה, שבה זנחתי את הגיטרה להלכות וחזרתי להתמקד יותר בשירה".
היום היא בת 48, נשואה לקלידן שלה, אלכס סטנובסקי, ולהם אין ילדים משותפים. ריקי מספקת בריש גלי שהיא אל הורית (הימנעות מהבאת ילדים לעולם מתוך בחירה) מבחירה וכבר בגיל 26 היא החליטה בהשלמה שהיא לא מעוניינת להביא ילדים לעולם, תודה על ההתעניינות. ולא, אל תנסו לשכנע אותה שתביא גם לקראת גיל 50.
מעניין אותי למה
"הבחירה לא הגיעה מתוך טראומה שעברתי בילדות , כמו שנוטים לחשוב בדרך כלל, כי זה מורכב מהמון סיבות כמו חוסר רצון להיות אימא, חופש מנטלי ופיזי, פחד מאחריות, ואפילו פחד מלהביא ילד למציאות הלא פשוטה שבא אנחנו חיים."
לא פוחדת להצטער שלא הבאת ילד לעולם שימשיך את הגנטיקה המשובחת שלך?
"אני לא אביא ילד רק כי אני פוחדת להצטער בעתיד הרחוק".
בגיל 24 עברה להתגורר בקלן שבגרמניה בעקבות חוזה הופעות, התגוררה שם למשך שנה והופיעה עם מוזיקאים נפלאים שלימדו אותה כמעט כל מה שהיא יודעת היום. לדבריה. "כשחזרתי לארץ הקלטתי אלבום, שלחתי סינגלים לרדיו, שהושמעו במידה מועטה מאוד" סיפרה על ההתחלה "נדמה לי שהיום יש פלטפורמות מגוונות יותר לפרסם חומרים מקוריים, זה משהו שחבל שלא היה כשאני הקלטתי. מידי פעם מרגישה שאולי אם הייתי גרה במרכז הייתי יכולה למנף את הקריירה שלי הרבה יותר".
למה לא עברת לתל אביב?
"כי הפרנסה היא כאן בדרום ואני עובדת גם בקונסרבטוריון וגם בים המלח. תל אביבים משתרכים היום עד ים המלח רק כדי להופיע. לעבור למרכז כדי להתפרסם דורש ממני גב כלכלי שלא היה לי כשהקלטתי את האלבום".
ספרי על האלבום
"הוצאת אלבום שלם בסגנון פופ עם המון אלמנטים ג'אזים. בשם "חצי עולם", שחררתי סינגלים באופן עצמאי, בלי חברת תקליטים בלי כלום. מידי פעם שמעתי אותם ב88 וברשת גימל, אבל גם אז אם זה לא הושמע בגלגל"צ זה לא מתרומם. אבל כן אחד השירים נלקח להיות שיר נושא לאיזו סדרת דוקו בשם "פונדק החלומות" ששודרה בפריים טיים בערוץ 2. גם אז לא הייתה פלטפורמה של פייסבוק ואינסטגרם בשביל היחסי ציבור".
ספרי על ההופעות הראשונות בחייך
"לפני שבע שנים הוזמנתי להופיע בנשף עצמאות לפני הקהילה היהודית באטנלטיק סיטי בארצות הברית. ההתגלגלות להופעה הזאת די משעשעת. שנתיים קודם ראה אותי מנכ"ל הקהילה היהודית של ניו ג'רסי בהופעה בים המלח, לקח כרטיס ביקור ופתאום שנתיים אחרי התקשר להזמין אותי להופעה"
איך לא ראינו אותך בתוכנית ראליטי?
"קרץ גם קרץ, ניסיתי את מזלי פעם או פעמיים, זה לא צלח במיוחד. נבחנתי ל'דה ווייס' בשנה הראשונה, רציתי להיות ייחודית ושרתי שיר בעיבוד ג'אז. הם טענו שזה מורכב מידי עבור התוכנית".
היום היא משמשת כמורה לפיתוח קול, כשלתחום הזה היא הגיעה בשנת 1998 כשהחלה לנהל את הקונסרבטוריון בעומר, ומורה אחרת שלימדה פיתוח קול, החליטה לעזוב "זו הייתה מירב וסקר המוכשרת" נזכרת "וכשהיא עזבה נתקעתי בלי מורה ואז חברה שלי אסתי, שלמדה איתי ביסודי תיכון, לחצה עליי ללמד את הבת שלה, וככה נכנסתי לזה, ממש במקרה".
מי מגיע היום לפיתוח קול?
"לרוב מגיעות אליי בנות עם קול יפה שרק רוצות ללמוד איך לשיר נכון .לעיתים רחוקות מגיעות אליי בנות שרוצות להפוך את השירה למקצוע. לאחרונה תלמידה שלי, אביב פרביאש, השתתפה בפרויקט מוזיקלי של טל לייבל. התרגשתי בטירוף".
איך הגעת לתפקיד של מנהלת קונסרבטוריון במיתר? ספרי על התפקיד, מה את עושה בו
"את מיתר התחלתי לנהל רק בשנה האחרונה, אחרי שניהלתי את הקונסרבטוריון עומר במשך 24 שנים. מלמדים שם שם כלי נשיפה, תופים, גיטרה, פיתוח קול, אבל החלק הארי לומד פסנתר. יש התעוררות גדולה לכלי הזה, אחרי שנזנח בשנים עברו לטובת גיטרה".
מה הייחוד שלך כמנהלת?
"אני לא מציקה למורים בשום מצב, סומכת במאת האחוזים על דרך הלימוד שלהם והם רואים בי קולגה ולא מנהלת. אני מכירה את כל התלמידים ויודעת בדיוק לאילו שעות אי אפשר להזיז אותם, כי זה מתנגש להם עם חוג אחר".
קשה להיות זמר בארץ לדעתך?
"לי יש את הנישה שלי בדרום, אני מופיעה בבתי מלון בים המלח על בסיס קבוע כבר 27 שנים, אין שם כסף גדול, אבל זה מספק פרנסה נאותה".
כיום היא זמרת הבית של הפועל באר שבע בכדורסל ואין אחד באולם שלא מכיר ושר את התקווה בהתרגשות חוזרת כל פעם מחדש, אבל כל זה התחיל לפני שבע שנים, בזמן שהיא אפילו לא ידעה שיש בכלל כדורסל בעיר "ניב אלבז, הכרוז של הקבוצה וחבר טוב שלמד איתי במכללת קיי, התקשר אליי והציע לי את התפקיד" משתפת "אני שרה את התקווה בגאווה גדולה לפני כל משחק בית של הפועל באר שבע כי אני באר שבעית גאה, ולכן אני עושה את זה בהתנדבות זאת העונה השביעית".
את אוהבת באופן כלל כדורסל?
"אני לא נשארת למשחק, זה מלחיץ אותי מידי. פוחדת לעשות להם עין הרע חח"
מה החלומות שלך?
"להמשיך להופיע עד יומי האחרון. אני זוכרת שבגיל 20 אמרתי שבגיל 30 בטח כבר אראה זקנה מידי בשביל במה, ובגיל 30 אמרתי את אותו הדבר על גיל 40. בינתיים אני בת 48 ואני עדיין נותנת בראש".
את נראית צעירה יותר, מה סוד הקסם?
"גנים אני מניחה. כמובן שלבמה יש חלק גדול בעניין, אני מתאמנת שלוש פעמים בשבוע, חיה חיים די רגועים, זאת עוד סיבה שוויתרתי על ילדים. אני פשוט עצלנית מידי מכדי להתרוצץ סביב ילדים".
.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
