צחי אלוש עם כל האושר בעולם

למרות הכל, כן כן גם למרות הקורונה, צחי אלוש מספר ל'באר שבע נט' על האלבום שבדרך, שנוצר בתקופה ההזויה שנחתה עלינו, כאשר צחי כבר הוציא שני סינגלים והוא כאמור בדרך לאלבום רביעי, רק הפעם בטייטל סולו ללא החצי השני של המרפסות, הבסטי מהילדות, רועי בר שדה, גיטריסט הלהקה דאז, שעבר לגור בצפון עם האישה ושני קידס. כזכור בשנת 2008 פרצו בקריירה משותפת ואופטימית פלוס שלושה אלבומים ואחרי שתיקה רועמת, חוזר צחי לשטח בגיל 39, שנה לפני החלפת קידומת עסיסית, שמתפרנס אחר כבוד ממוזיקה והשקעות בנדל"ן. 

פתאום כמעט 40, מלחיץ? "גיל קריטי. יש חששות ברור, עניין של קידומת אחרת ומסתכלים עליך אחרת כשאתה מדבר במספרים כאלה. לא שאני מתרגש, אני צעיר לנצח כי אני מתעסק במקצוע שבו כולם נשארים צעירים לנצח, רק עם כמה שערות לבנות בזקן ובראש".

מרגיש שלא הספקת משהו ועדיין בוער בך? "כל מה שבער בי כשהייתי בן 20 ואפילו לפני כן עדיין בוער בי, לא הספקתי או לא יש לי עוד הרבה זמן להספיק ולברך על מה שכן. מבסוט מאוד, עשינו דברים ותמיד שואף ליותר ואני מבסוט מזה שאני אומן במדינת ישראל שיש לו שלושה אלבומים כבר עם להקה שזכתה להצלחה, ועל זה שבשנים האחרונות לקחתי צעד אחורה מקדמת הבמה והלכתי לבקסטייג' וגם שם קורים דברים טובים. זכיתי לעבוד עם אמנים מהשורה הראשונה כמו אמיר דדון, שכתבתי לו שיר "כשאהוד שר" וזכיתי להופיע איתו לא מעט וגם עם גיא ויהל. יש עוד לא מעט דברים שנמצאים במצב של עשייה וברגע שיהיה אפשר לדבר תראו שהם מגניבים ממש". 

ספר על החברות עם אמיר דדון "לא זוכר איך הכרנו, אבל הוא התארח בהופעה של מרפסות. היה אז אנונימי  ואחרי השיר שעשה עם עידן רייכל 'שאריות של החיים' מאוד אהבנו איך הוא שר ופתחנו שיתוף פעולה בהופעות שלנו ומשם צמחה חברות שהפכה עם השנים ליצירה משותפת. הוא הזמר הכי מדהים שיצא לי באופן אישי להכיר, ווקליסט ברמות הכי גבוהות בעולם, גבר על, איש טוב, בלי חירטוטים הכל על השולחן, בכיף ובאהבה". 

למי היית רוצה לכתוב שיר? "אייל גולן". 

והמחשבות נודדות לפעמים על זה שאתה בביקסטאג' ויש אחרים שהרוויחו במות גדולות? "כן ולא, יש מצבים, כשאני כותב שיר אני לא כותב אותו בשביל אמיר דדון או בשביל זמר אחר, אלא כותב שיר כי אני אוהב לכתוב וזה בוקע ממני. אני נותן את השיר שאני מאה אחוז שלם איתו ואני בא ממקום להעצים אותו ולפרוח עם השיר, אבל באופן כללי יש הרבה אומנים שאתה מסתכל עליהם ואומר סבבה שהם במקום הזה. זו תחרות שהיא לא נגמרת". 

צחי כיום מרגיש שהוא נמצא במקום שבו הוא צריך להיות ומאמין שאלוהים מכוון אותו למקומות שבהם הוא צריך להיות ועוד ייקח אותו למקומות גבוהים יותר. מתקופה השיא של מרפסות שהשיר "אשת המחר", סינגל הבכורה שכבש את תחנות הרדיו והפלייליסטים השונים ברחבי הארץ והיה לאחד מעשרת השירים המושמעים ביותר בארץ באותה תקופה, דרך קאוור לשיר "משמרת לילה" להקת בנזין ועד להופעות בבמות מכבודות כמו, רוק עצמאות, סלקום ווליום, פסטיבל ערד האגדי, בומבמלה ועל במות מועדונים כמו ה”בארבי”, “זאפה”, “בראקה” ב”ש ואם שכחתי-סליחה - שחרר הצחי שני סינגלים שפרחו החוצה: "אני אוהב אותך" ו"כל האושר בעולם" , שמדבר על תקופת הרווקות עם האקסית שלו שנשארה רווקה, בזמן שהוא כבר מגדל שלושה גוזלים יפים, חוזר הביתה וכל האושר מחכה לו אין דה האוס עם מסקנה אחת ברורה: הכל הבל הבלים "היא יודעת שכתבתי עליה ואהבה את זה. אומרת שהיא היוקו אונו שלי". האלבום, אגב, ייצא בחודש חודשיים הקרובים פלוס פרויקט שנמצא על האש. 

מה שונה מהאלבום הזה משאר האלבומים שהוצאת? "בעיקר שהוא לבד והאחרים עם להקה. עם הלהקה הופעה האחרונה בבמה לפני שש שנים לערך והחלטנו שחלאס ובא לנו לנוח מהדבר הזה אחרי עשר שנים של חברות ומוזיקה. היה קסם מטורף והיתה תקופה של הצלחה גדולה ואז באה פחות מוצלחת. ממצב שאתה  מופיע מול 700 אנשים בברבי ועשרות אלפים ברוק עצמאות ואנשים קופצים ורוקדים מול העיניים ואז מתחילים להגיע פחות להופעות ואתה מבין שאולי השירים פחות טובים וזה שבר אותנו, לא היה לנו כוח להילחם". 

לא קל לוותר. "מצב שאתה אומר כבר אין כוח הלאה ורגע שאתה אומר שאתה רגע לפני לתת מכה אחרונה וכל היהלומים נופלים עלינו ומשחקים אותה, אבל באותה נקודת זמן עם התחושות שהיו לנו והלחצים, זה הגיע למצבים שבינינו היינו יושבים ומרגישים כמו בני זוג שממשכים להיות יחד ומבינים שזה לא זה אז שנינו הרגשנו את זה בגדול". 

בדיעבד היה נכון? "רועי הוא כמו אח שלי אוהב והיום מערכת היחסים שלנו בגלל הפרידה הרבה יותר טובה מתקופת הלהקה, מתעסקים בלעשות על האש ובביקורים שלנו אצלו בצפון עם אשתו ושני הילדים או אצלי בדרום ומבלים יחד, מביאים גיטרה בשביל לנגן וליהנות ולא בשביל לעשות קריירה". 

לרענן את הראש: צחי השתתף באחת העונות של ריאליטי “דה ווייס” כחלק מהנבחרת של משינה עליה גדל מילדותו. בנוסף, הפיק באותה שנה את אלבומו של איגי דיין מתופף הלהקה. "ראליטי מבחינתי היתה עוד תחנה בדרך לקריירה מאוד ארוכה שעשיתי שכוללת בתוכה שלושה אלבומים ואייטם אחד בדה וויס" נזכר לאחור "אחת הנקודות הכי פחות קריטיות כי באתי ועשיתי כמה קאברים והלכתי הביתה, זה לא באמת מעניין, זה נחמד, היינו שם והתקדמנו הלאה".

תלך לעוד ראליטי? "בחיים לא, אני כבר לא בגיל, יש גיל לדברים האלה ואני במקום אחר לגמרי. לא מעניין אותי להיות מפורסם, אלא להשאיר פה חותם, להביא יצירות בעלות ערך ומשמעות, אחרי שאני אמות יגידו אתה קולט את השיר שהוא כתב? איזה טקסט או לחן יפה יש לו? זה מעניין ולא שכתבו עליי ברכילות או יצחקו לי על הכובע, פחות מעניין".

זמן קורונה דווקא עשה לו טוב, הוא נהנה מסגר לסגר. מבחינתו זה ערך מוסף למשפחה, ליצירה, למחשבות, לביתו, הקים עמדה בבית שבה בורח בתקופת של סגר, מלחין וכותב לעצמו ולאחרים "אוהב את התקופה הזו וצריך לדעת להסתכל עליה באור הנכון". על הקולגות וצעקת האומנים הוא אומר: "מבאס כי יש אמנים שהבמה חשובה להם ולמנוע מהם זה עוול נוראי. מצד שני הצד החשוב ביותר זה הקהל, אנשים כשאין להם יכולת למצוא את עצמם מתפרקים עם משקה ביד במועדון, בתיאטרון בקולנוע, מתחבקים, מתנשקים, רוקדים וזה מוביל לדיכאונות ואלימות כשמחפשים איפה לפרוק את המתחים והלחצים בדרכים שליליות. צריך לטפל באופן מיידי, לתת להם לנשום קצת ובטוח יש דרכים לעשות זאת. מקווה באמת שזה בדרך לסוף והכל ייפתח". 

ומה תעשה שהכל יפתח ויש אלבום, תצא לסיבוב הופעות? "אני לא עולה על במות בתקופה הקרובה, גם אחרי זה, דיברנו על פריצה והחלטתי שהסיטואציה שבה אני עולה על במה היא רק שאני אדע שלדבר הזה יש ביקוש אדיר. שלא אצטרך לגרד אנשים בשבילו. בא להם לשמוע אותי? אפתח קופה במקום הכי מדהים בארץ ונעשה הופעות, אני הכי נהנה לשיר ולנגן בגיטרה לאשתי ולחברים ואם אופיע זה יהיה רק משהו שלם ולא סתם".