מנהיגת הלהקה: הכירו את עופרי לייבל שמשלבת בין האהבה לכלבים ואנשים לבין עולם הטיפול

אם הייתם מכירים את עופרי לייבל בגיל צעיר יותר, סביר להניח שכבר אז הייתם שומעים ממנה על האהבה הגדולה לכלבים והרצון להיות בקרבתם. היא אמנם זכתה לגדל כלב לראשונה רק כשהייתה נערה מתבגרת, אחרי מסע שכנועים עיקש אל מול הוריה, אך הרצון תמיד היה שם. לכן זה גם היה בלתי נמנע שבחייה הבוגרים תמצא עצמה עופרי בוחרת בקריירה המשלבת את האהבה לכלבים והאהבה לאנשים שבוערים בה כל כך.

איך הגעת לעולם הכלבים? זה התחיל מגידול של כלב כחיית מחמד בתור ילדה?

"כל חיי מאוד רציתי כלב, עוד בתור ילדה, אבל ההורים לא הסכימו לי. בגיל 15 שכנעתי אותם והכלב הראשון שלי היה טוש. פשוט הייתי מאוד עקשנית והם הסכימו, זה  משהו שתמיד רציתי והרגשתי חיבור לעולם החיות ולכלבים. טוש חי שלוש שנים לצערי ולאחר מכן הגיעה כלבה נוספת לבית של המשפחה. אחרי הצבא התחלתי לחפש כיוון של קריירה והיה לי ברור שזה יהיה קשור איכשהוא לכלבים. תמיד גם היה לי חיבור לאנשים והרצון לעזור לאחרים ולכן עולם הכלבנות הטיפולית הרגיש תפור למידותיי".

מתי הבנת שזה התחום בו את רוצה לעסוק? חווית מקרה שהוביל להחלטה הזו?

"זה הרגיש לי חיבור מאוד טוב בין עולם הטיפול ועולם הכלבים. נמשכתי לקשר של האדם עם הכלב במובן של השינוי שזה יכול לעשות למטופל, גם כשיש נוכחות מטפל בחדר זה יכול לעזור למטופל לעשות פעולות עם הכלב, במגע והעבודה איתו שמשפיעים על הרבה תהליכים".

ואין לך מטופלים שפוחדים מכלבים?

"אני עובדת עם המון ילדים שמפחדים מכלבים, הם מגיעים לטיפול בפחד הזה ועל הדרך גם בדברים נוספים. זה לא בהכרח שבאים אליי רק מטופלים שיש להם כלבים בבית, יש גם ילדים שפוגשים את הכלבים במסגרת בית הספר בתכניות שאנחנו עושים, זה מאוד פתוח וגמיש".

"אנחנו משפחה של הרבה נפשות אז זה לעיתים מאתגר, אבל הכלבים שלי בבית בעיקר נחים. אני תמיד אומרת שכלב עייף זה כלב מאושר ומסופק. טל מאוד עוזר, הוא שותף מלא בגידול של כולם ואנחנו עושים הכל יחד"

אז אכן עופרי, שנולדה וגדלה בבאר שבע, היא כלבנית טיפולית במקצועה, נשואה לטל לייבל, המוכר לציבור הבאר שבעי כמוזיקאי ואיש חיי הלילה של העיר. יחד הם הורים לשני ילדים, בני 4 ו-2, ולעוד ארבעה כלבים. להקה של ממש. "אז הכלבים היו הרבה לפני הילדים, יש לי כלבים גדולים בני 9 והם היו אלה שקיבלו את הילדים ללהקה שלנו", משתפת עופרי. בעשור האחרון היא עוסקת בכלבנות טיפולית, יחד עם הכלבים הפרטיים שלה, אשר הוכשרו לעבודה טיפולית, כשהיא מטפלת באופן פרטני וקבוצתי במוסדות שונים, פנימיות, הוסטלים, בתי ספר וכן בקליניקה פרטית כאן בדרום. היא גם מרצה בקמפוס ברושים באוניברסיטת תל אביב במסלול הכלבנות הטיפולית ומעסיקה כלבנים טיפוליים ברחבי הארץ.

בתור אמא לשניים וגם לארבעה כלבים- איך את רואה את הקשר בין כלבים לילדים? למה כל כך חשוב בעינייך החיבור הזה?

"בין כלב והאדם לא צריך שום תיווך, הכלבים מקבלים אותנו ללא תנאים ורוצים להיות קרובים אלינו. כלבים מקבלים ואוהבים אותנו כמו שאנחנו. בנוסף, בנוכחות דמות טיפולית בתוך מפגש זה יכול לעזור מאוד, דרך אילוף של כלבים אפשר ללמד את המטופל איך לדאוג למישהו אחר, לפתח אמפתיה וחמלה למישהו אחר... אנחנו עובדים עם כלבים הרבה דרך מנגנוני השלכה, אם רואים שהכלב מפחד או כועס ננסה להבין מה קורה לו ואיך אפשר לעזור לו. בעצם אפשר להעביר את הדברים שהכלב עובר ולהקביל אותם לחיים שלנו, לעבד את הדברים שקשים לי במקום אחר חיצוני לי".

ואיך הילדים שלך מסתדרים עם הכלבים? הכלבים שלכם הם אלה שאיתם את גם מטפלת?

"זה קשר מאוד מרגש, הבאנו גורה חדשה ואפשר לראות את היכולת של הילדים להיות שם ולהאמין בעצמם שהם יכולים לטפל במישהו אחר. זו תחושה מעצימה וזה מפתח את תחושת המסוגלות של מי שעומד מול הכלב. פתאום הילדים שלי הופכים מהאלה שמטפלים בהם למטפלים בעצמם. זה מרגש לראות איך הבת הגדולה שלנו מקבלת ללהקה את הגורה הקטנה. זה קשר מיוחד, הכלבים הם חיה שאין כמוה, מאוד סוציאלית, הם רוצים את הקשר, את הקרבה והמגע. אני גם עובדת עם כלבים שמוכשרים לעבודה ולטיפולים, אז גם אם יש למשל כלב שקשה לו אפשר לעבוד על זה עם המטופלים. אני עובדת הרבה דרך הקשיים של הכלבים ויוצרת את החיבור הזה לחיים שלנו. וכן, הכלבים שלי באים איתי לעבודה, בתקופה האחרונה אני גם מעסיקה עוד כלבים טיפוליים שמגיעים לבתי ספר וזה משמח שזה תחום שתופס תאוצה פה בדרום".

מה זה הצריך מהכלבים וממך? איזה עבודה הכלבים עושים כדי להיות טיפוליים?

"יש כל מיני גישות בתחום הזה, אבל אני מאמינה שהדבר שבעיקר הכרחי בשבילי שאי אפשר להיות כלב טיפולי בלעדיו, זה שכלב לעולם לא יתקוף או יחשוף שיניים. העבודה איתו צריכה להיות בטוחה, לכן אני עובדת עם כלבים שאני מכירה, אני לא אקח כלב של חבר לטיפול... חשוב לי שזה יהיה כלב שמאוד אצליח לצפות את ההתנהגות שלו ובהתאם לכוון את תוכן במפגשים. אני מאוד אוהבת לעבוד דרך הקשיים של הכלבים שלי. בלהקה שלי יש כלבים שקשה להם להירגע ולשבת, כלבים קטנים וגדולים... כל אחד שונה באופי, כל אחד מציג לנו פן אחר עם ילד אחר ודרכו עושים את השינוי. זה תחום מגוון ומאוד חשוב לי הקשר עם האישי שיוצרים הכלבים עם המטופלים. וכמובן שהכלבים גם נהנים, אחד הנושאים החשובים בטיפול זה היכולת לראות את האחר, לראות את שפת הגוף של הכלב, האם טוב לו או שהזנב מתחת לרגליים... אז אפשר גם לעשות עבודה של וויסות רגשי דרך המגע עם הכלבים. כל קושי מביא איתו דרכי טיפול חדשות". 

"הכלבים הרבה פעמים עוזרים גם לנו ברגעי קושי. מבחינתי זה לקום כל בוקר ולקחת את החברים הכי טובים שלי מהבית לעבודה, זו תחושה מדהימה"

לצד העבודה הפרטנית של עופרי היא דואגת כל הזמן להרחיב את תחומי הידע שלה בעולם הטיפול באמצעות כלבים ואף מציעה תכנית חינוכית לבתי ספר, בה ניתן לקיים מפגשים קבוצתיים. זאת, לצד קייטנת אילוף כלבים לקיץ שהיא מציעה לילדים בתור חוויה קצת שונה לחופש הגדול. "במהלך הקיץ בתי הספר גם בפגרה ויש יותר זמן אז אני עושה קייטנת אילוף כלבים. זה משהו שאני מאוד אוהבת ומתחברת אליו", מסבירה עופרי, "עצם החוויה והמפגש עם הכלבים שמתאפשר להמון ילדים זה מקסים. זו קייטנה חווייתית".

יצרת גם תכנית חינוכית אותה ניתן ליישם בבתי הספר עם התלמידים, "הכלב ואני", ספרי על כך

"התכנית מאושרת על ידי משרד החינוך, מנהלים יכולים לבחור בתכנית הזו במסגרת סל העשרה של תכניות חינוך ובהתאם לצרכים של התלמידים. התכנית מותאמת לגוף המזמין אותה, לפי צרכים של הקבוצה או הילדים קובעים את מטרות התכנית ולפיהן עובדים. העבודה היא סביב אילוף והיכולת ללמוד מעולם הכלבים לעולם שלנו, מה קורה כשאני מרגיש ואיך אני מביע את עצמי או איך אני יכול לעשות אחרת. ככה למשל עובדים על נושא של להקת כלבים ולומדים על המיקום החברתי שלי, איפה נמצא המנהיג או המבוגרים בלהקה, איפה אני רוצה להיות וגם איך עושים את השינוי. זה רלוונטי בכל שכבת גיל".

ואיך התגובות של הילדים לעבודה עם הכלבים?

"הם שמחים, בבתי ספר הם הכי מתרגשים לקראת זה שמגיעים עם הכלבים. נוצר חיבור מיוחד, בסוף ילדים שנמצאים כל היום בלו"ז סביב כיסא ושולחן ולמידה דידקטית בתוך בית הספר... אז אנחנו מאפשרים להם רגע של הפוגה ונחת וגם יכולת לעבד תכנים רגשיים שעולים בחוויה המורכבת הזו של להיות תלמיד בכיתה ובכלל".

תני דוגמה לסיפור על ילד בו טיפלת בעזרת הכלבים ועל השינוי שהוא עבר

"בקייטנה האחרונה הגיעה לבקר אחת מהמטופלות שעבדתי איתן בעבר. היא נכנסה וישר צעקה לכולם "עופרי עזרה לי ללמוד איך לישון בלילה בלי לפחד". זה היה מרגש לשמוע את זה, שבעצם לעבודה עם הכלבים יש הרבה ערך ומשמעות. יש הרבה מקרים בהם זה יכול מאוד לעזור לאחר".

בסוף כל טיפול יש את הפרידה מהכלבים, איך זה עבור הילדים או המטופלים?

"כן, יש פה פרידה מכלבים שנוצר איתם קשר מאוד עמוק ומשמעותי, זה יכול להיות קשה אבל אנחנו עובדים על זה במסגרת הקבוצה. חשוב להקדיש לזה את הזמן הראוי בתוך המפגש, והילדים או המטופלים מתמודדים עם זה. אני עובדת בפנימייה באשל הנשיא והגעתי לשם פעם אחת ופגשתי מישהי שעבדתי איתה לפני כמה שנים. היא זוכרת את כל הכלבים ובני כמה הם ומאיפה הם הגיעו... זו חוויה עמוקה אז בהחלט יש געגועים וזיכרונות, אני שומרת את כל מכתבי התודה עבור הכלבים, יש להם ממש קלסר לכל אחד".

"זה הרגיש לי חיבור מאוד טוב בין עולם הטיפול ועולם הכלבים. נמשכתי לקשר של האדם עם הכלב במובן של השינוי שזה יכול לעשות למטופל"

את מרגישה שעצם החיים והעבודה עם כלבים מוביל גם לשינוי אצלך?

"כן, בהחלט, קשה להגדיר את זה במילים. אני חיה עם להקה של כלבים, יש לנו ארבעה כלבים בבית, אז זה שיפר אצלי את המודעות לחיות, לאחר ולסביבה שלי וגם של המשפחה שלי... הכלבים הרבה פעמים עוזרים גם לנו ברגעי קושי ונוכחים. מבחינתי זה לקום כל בוקר ולקחת את החברים הכי טובים שלי מהבית לעבודה, זו תחושה מדהימה. אני נהנית מהעשייה הזו, נהנית לפגוש ולעזור לאנשים ולראות את הכלבים עושים את השינוי הזה ועוזרים לאחרים".

איך מצליחים לשלב גם את העבודה האינטנסיבית וגם את החיים בבית עם הילדים?

"אנחנו משפחה של הרבה נפשות אז זה לעיתים מאתגר, אבל הכלבים שלי בבית בעיקר נחים, כי הם כלבים עובדים... הם יוצאים לעבודה, עושים פקודות, זוחלים וקופצים ואז חוזרים מאוד מסופקים הביתה ושם הם בעיקר נחים. בחופשות לידה שלי זה מאוד הורגש, כי הם היו כל הזמן בבית והיו צריכים לפרוק אנרגיה ושיהיה מישהו שייתן להם תשומת לב. אני תמיד אומרת שכלב עייף זה כלב מאושר ומסופק, אני שמחה שאני מצליחה לגדל אותם באופן הזה וטל מאוד עוזר, הוא שותף מלא בגידול של כולם ואנחנו עושים הכל יחד".

את נוגעת בהרבה תחומים בכלבנות הטיפולית, אז מה התכניות להמשך?

"החלום שלי הוא להקים כלבייה טיפולית פה בבאר שבע ואני מקווה שזה יקרה בשנים הקרובות. אני כרגע בעיצומו של התואר השני אז כרגע זה יותר מורכב. אבל אני רוצה להקים מרכז שמצליח לקבל בתוכו ולהפיץ ממנו את התחום והעבודה עם הכלבים והקשר עם הכלבים, זה יכול לעשות הרבה כי אין פה בתוך באר שבע משהו מהסוג הזה. אני גם באופן אישי מתחברת לדברים חלוציים, זה חלום ילדות כזה שלי. זה אפשרי ואני מקווה להצליח להתפנות לזה בהמשך. מבחינתי תמיד יש לאן לשאוף ולחשוב על העתיד. התחום התפתח בדרום באופן מדהים בשנים האחרונות ואני רוצה שזה ימשיך ככה".