מודל הלביאה - החיים של שירז לביא, מנהלת 'תמוז-הבית ליצירה מוזיקלית', שלעולם לא תוותר על העקרונות שלה
20.09.23 / 12:56
אי אפשר להתעלם מהנוכחות של שירז לביא, מנהלת 'תמוז-הבית ליצירה מוזיקלית' וסל תרבות עירוני בשנתיים האחרונות, שמתנהלת במרץ רב תכליתי ומעורר השראה בין קריירה מסיבית ומאתגרת, שנעה בין עבודה מרובה, יצירתיות, קשוחה, מלאה ברעיונות ויזמות, פיתוח, החלטות והשקעות - כזו שמאפשרת לה להתעורר כל בוקר, להתלבש באלגנטיות ולהיראות במיטבה, אבל לא אחת שתנעל עקב סטילטו כי זה מגביה ומחטב רגליים, אלא כי היא באמת מאמינה שאישה לא חייבת לנעול נעלי עקב בשביל הנראות - גם עם נעליי סניקרס נוחות ופחות מייק אפ היא תשדר עסקים כרגיל, וגם בעצם זה יותר נוח לריצות היומיומיות שלה בלו"ז. קבלו ראיון מאישה לאישה.
שירז לביא היא אישה שלא תוותר על העקרונות שלה, כי היא אחת כזו שיש לה סיי, שיודעת להגיד את הדברים בדיוק מופתי, להבין, להכיל וגם לפרוץ בצחוק מתגלגל כשצריך. זו היא האישה שלא מוותרת על פחות ומאמינה בעצמה ובצוות שלה. מבחינתה, אין לראות אחרת: רק את טובת המקום שאותו היא מנהלת ותפעל גם לטובת העובדים שלה. אז תתחילו להתאהב!
מי זו שירז לביא מבחינתך, מה את רואה כשאת מסתכלת על במראה?
"אישיות עם המון אנרגיות, אני עדיין חולמת כמו בגיל 16 ולפעמים מרגישה כמו כזו. רגליים בקרקע עם ראש בעננים, אבל אני לא טובה בלהעיד על עצמי. מעניין מה יאמרו אחרים?"
בואו נכיר: שירז תחגוג ארבעים השנה, היא נשואה לדביר, אימא למישל, אריאל ולשני כלבים בשם ג'ון ואולאף ("הכלבים המושלמים בעולם"), שהחלה את חייה כילדה ילדה סקרנית מאוד, לדבריה, אחראית ובוגרת. "גיל ההתבגרות היה סוער אצלי, כמו אצל רובנו בעצם" נזכרת לאחור "אבל הצבא והחיים שאחריי מיתנו אותי. לא הייתה לי נגיעה לעולם התרבות לפני הקריירה המקצועית שלי. תרבות בעיניי היה השאנסונים שאבא שלי השמיע בפטיפון שלו לפני כניסת שבת, סרטים ערביים בימי שישי, מוזיקה מרוקאית אותנטית בחגים- המסורות האלו היו בעצם בירכיי התרבות עליהם גדלתי".
מתי הייתה נקודת השיא בחייך שהחלטת שאת במקצוע הלא נכון ודווקא עולם התרבות כן קרץ לך?
"לפני התפקיד הנוכחי, הייתה לי קדנציה מופלאה במשכן לאמנויות הבמה. שמונה שנים של עשייה, יצירה ואהבה אמיתית לעולם הזה כמנהלת המכירות השיווק והפרסום. כשעזבתי, התקבלתי לעבוד בגוף ציבורי בתחום הבריאות. הקורונה הכתה בעוצמה בעולם וההעדר של התרבות מהרחוב, מהאולמות וההיכלים היה מובחן יותר מתמיד. זו הנקודה שהבנתי שמעבר להיותי צרכנית תרבות - תרבות בנפש שלי, היא זו שממלאת אותי ומעניקה לי במובנים רבים ערך. התמזל מזלי ולא מעט אחרי, התקבלתי לתפקיד הנוכחי וחזרתי לעולם המוכר והאהוב".
את בעצם היית בפתיחת המשכן לאמנויות הבמה – ספרי לי מה היה שם בהתחלה, על מה חלמו ומה ביצעתם?
"זכיתי להיות חלק מהצוות הראשוני של המשכן יחד עם יאיר נגיד, שהיה אז מנכ"ל המשכן וכיום ראש מנהל תרבות, אלי מלול וכמובן בתמיכתו המלאה של ראש העיר ועיריית באר שבע. היה לנו חזון להיות ספינת הדגל של עולם התרבות בדרום, מגדלור במובנים מסוימים, להמשיך את חזון העירייה וראש העיר למטרופולין גם בהיבט התרבות וההזדמנות שהיא טומנת בחובה".
זוכרת איך אנשים קיבלו את זה שיש פה מקום חדש עם מופעים וסדרות?
"בטח, בדומה ל"תמוז-הבית ליצירה מוזיקלית" ולכל מקום חדש שנפתח, מנסים להבין מה המקום מציע. האם התוכן רלוונטי? מהר מאוד הצלחנו לייצר קהל של מנויים שבטח בנו ובבחירות התוכן שלנו."
תמיד אמרו שבשביל לנסוע לראות מופע טוב צריך לנסוע לתל אביב – זה השתנה לדעתך?
"אני לא מתחברת לאמירה הזו, אני חושבת שכבר הרבה מאוד שנים העיר עוסקת ומשקיעה המון משאבים בפיתוח והתפתחות, ועולם התרבות הוא גולת הכותרת. יש לנו מוסדות תרבות מפוארים בעיר שהתמזל מזלנו והם מקומיים, כמו להקת המחול קמע, להקת המחול סול, תיאטרון באר שבע, תיאטרון לילדים ולנוער באר שבע, הסינפונייטה ועוד. כיום גם תמוז עוסקת במתן אלטרנטיבות וכמובן בית למוזיקאים ויוצרים מתחום המוזיקה. חשוב לציין, כשבנינו את הקונספט של תמוז שמנו לנגד עינינו את התפיסה ההוליסטית כי לאמנים שלנו יהיה הכל פה זמין ונגיש. כל מי שרוצה לצרוך תרבות מכל סוג יכול למצוא אותה פה ולעיתים מאוד קרובות ממש מתחת לבית שלו, בזכות תפיסת קהילה חדשנית וכמובן חזון ראש העיר".
שירז החלה את קריירת עולם התרבות והמכירות כשנפתח המשכן לאמנויות הבמה בקול ששון ושמחה, והיא הייתה חלק מהחזון ושינוי צריכת הקהל צמא התרבות והגיוון. היא באה כדי לשנות. "מבחינתי זו הייתה תקופה מאוד מלמדת ובונה" שיתפה "שהעניקה לי כלים ומיומנויות רבות והניחה את היסודות לניהול תמוז. אני חושבת שזו לא הייתי אני אלא עבודת צוות רחבה שהוביל יאיר נגיד המנכ"ל דאז וכיום ראש מנהל תרבות מצליח ואיש עשייה, וצוות שלם בשולחן פתוח לרעיונות ויוזמות שתמיד התקבלו בברכה".
ואז ביום אחד בהיר ומפתיע, הודעת שאת עוזבת לטובת קריירה במסל"ן - למה החלטת לשנות מקום עבודה ולהיות חלק ממקום אחר לחלוטין?
"עם מסל"ן יש לי קשר ארוך שנים, התנדבתי בארגון עוד לפני, והקשר עם ליזה ניקולאצ'וק, תמיד היה קרוב ואוהב. בתפקידי כמפתחת משאבים בעצם הייתי אחראית על גיוס הכספים והקשר עם תורמים. יש תחושת סיפוק אדירה בתפקידים מהסוג הזה שמהולה בהמון מורכבות רגשית וזה חיזק וחישל אותי, וכמובן הקנה לי ידע בעולם הגיוס שלא היה לפני".
משם חזרת להיות מנהלת תמוז כאישה מנהלת - איך זה הרגיש לך, בייחוד לעבוד בחברת גברים דעתנים?
"אני לא רואה מגדר או אנשים דעתניים כאתגר או בעיה. ההפך אני מאמינה שמקצועיות חוצת מגדרים ואין רלוונטיות בכלל למין. להיות אישה זה תמיד מורכב כי המין היפה וכל זה, אבל מעולם לא הרגשתי באף תפקיד שעשיתי שהמגדר שלי מהווה בעיה או מחסום".
איך מתייחסים למנהלת אישה כיום ואיזו מנהלת את?
"ניהול הוא ניהול בין אם התפקיד מאויש על ידי גבר או אישה. בתפיסה שלי ניהול ההון האנושי הוא חלק הארי בתפקידו של מנהל. אני מאמינה בשקיפות, ביושרה, בהגינות ובשיח פתוח בכל עת. כמובן שבכל תפקיד אנחנו מתפתחים ולמדים וזה מסע מקצועי ואישי. לתפיסתי מנהל טוב מבין את משמעות המסע הזה, מבין שעשייה לצד למידה והקשבה לעצמו, לעובדיו ולשטח היא חלק חשוב בעשייה ובאישיות הניהולית שלו."
מה את חושבת על זה שעדיין גברים מרוויחים יותר מנשים?
"אני יודעת שיש פערי שכר במשק, זו בעיה שנמצאת על השולחן שנים רבות והיא אוניברסלית. אני רוצה להאמין שבארגונים בהם מעריכים את העובדים שלהם לפי יכולות מקצועיות, הפער הזה לא קיים. לשמחתי אני עובדת בארגון (כיוונים) ובעיר שבה תגמול נמדד במקצועיות ולא במגדר".
איך את מסתדרת כאשת קריירה וגידול בנות מתבגרות?
"מודה שזה לא פשוט, היו תקופות של רגשות אשם שאני לא מספיק נוכחת או קשובה ותמיד מתקיימת השאיפה לנסות למצוא את האיזון החמקמק. במובנים מסוימים חלק מהמסע הוא לשחרר את התחושות האלו ולהבין שאין איזון מוחלט. אני מאמינה זה לא כמות הזמן שאת מבלה בבית שחשוב אלא האיכות של הזמן הזה".
מה היה בתחילת הדרך בתמוז לעומת היום?
"תמוז רק התחיל. אבל בשנה שהוא קיים הספקנו לעשות 110 מופעים, קופרודוקציות בינלאומיות עם ספרד, גאורגיה, סין, איטליה ועוד. להוביל מחקר בתחום המוסיקה, הפקות מקור, סדנאות ובעיקר לשמש אכסניה נושאת הדגל של תרבות מוזיקלית דרומית".
מה התפקיד שלך במדויק?
"ניהול סל התרבות העירוני ואת תמוז הבית ליצירה מוזיקלית. בעצם ישנו רצף תרבותי שמחבר בין התפקידים. אנחנו שואפים לגדל דורות של צרכני תרבות כבר בהגיעם לתמוז במסגרת סל התרבות, לחשוף אותם לחוויה התרבותית והבימתית, כשהחלום הוא להצליח להדליק את ניצוץ היצירה להיותם אמנים יוצרים".
ממה שאת זוכרת מהמופעים מלפני עשר שנים – מה השתנה מבחינת צריכת הקהל?
"היום אני רואה ב"תמוז" את הקהל האחר שמחפש אלטרנטיבות לתוכן. המיקום שלנו בלב העיר העתיקה מזמן לנו קהלים שונים ומגוונים. בעיניי בתמוז הצלחנו ליצור תקשורת ישירה עם הקהל שלנו, הם השותפים לבחירת התכנים".
מה לא יודעים על תמוז בעיר העיקה חוץ מזה שהשם הוחלף ממרכז הצעירים?
"תמוז מורכב מהמון אנשים שמאוהבים עד כלות במקום, בתפקיד ובעשייה המשמעותית. הם הכוח המניע של כל מה שקורה על הבמה בערב. משוגעים לדבר. יש פה וייב אחר, ערבות הדדית שלפעמים נדמה שנעלמה מהעולם. אנחנו מנסים בסושיאל שלנו לתת לקהל שלנו הצצה לעולם הפנימי של תמוז כי אנחנו מאמינים שהקהל שלנו גם הוא שותף למסע ולדרך. בגדול כיף אצלנו".
עד כמה המקום נותן במה לצעירים?
"וואו, הוא נותן במה לכולם. בין אם מדובר באמן בתחילת הדרך או באמן מקצועי שרוצה לעשות קפיצה או התמקצעות בתחום. אנחנו עושים שיתופי פעולה עם מחלקת הנוער ואגף הצעירים בחברת כיוונים ומשתדלים לתת אלטרנטיבה תרבותית לכל תוכן".
מה הקשיים להביא קהל, יש תקציבים?
"תמוז הוא בית לאמנות דרומית מקומית, כך שכל אמן מביא את הקהל שלו יחד איתו. כמובן שאנחנו מעניקים מעטפת שיווקית להגברת החשיפה ויצירת קהלים חדשים. קהל האמנים הדרומיים הוא פוטנציאל לכל שאר המופעים ולשמחתנו הוא הרפתקן ושמוכן להתנסות ולנסות סגנונות שונים ואלטרנטיבות תרבותיות שונות".
מה החלום הגדול שלך?
"בריאות".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
