לבנות אהבה מחדש: הראלה ישי פותחת את הלב לאלמנות צה״ל ולנפגעות ה-7.10

למצוא זוגיות חדשה אחרי אובדן קשה כל כך זה נראה כמעט בלתי אפשרי, אבל את אופטימית

"לצערי, בעקבות המלחמה הנוכחית ואירועי ה-7 באוקטובר הרבה משפחות איבדו את יקיריהן, נשים איבדו בעלים/בני זוג, בעלים איבדו את נשותיהן. חשבתי שזה זמן נכון להושיט יד לעם ישראל. בעבר סייעתי לנשים אלמנות צה"ל להקים מחדש בית בישראל, אני מכירה את התהליך על כל הרגישויות והמורכבויות שלו, ובמלחמה הנוכחית נוכחתי לראות שמספר המקרים האלה עלה משמעותית. זוהי זכות גדולה להיות היד המושטת לעזרה בנסיבות הללו ולהוות חוליה בשרשרת של תקומת עם ישראל''.

''זו התשובה שלנו לכל האנטישמים ואויביי ישראל בעולם: אנחנו נמשיך להקים משפחות, להשתקם ולבנות, נשגשג ונפרח לדורי דורות. נכון, האובדן טרי, האבל כבד, אבל ליפול למרה שחורה ולהסתגר לשנים קדימה זה לא פתרון, זה לא יחזק אותנו, זה גם לא יחזיר את המתים. החיים ממשיכים. למעלה מ-800 חיילים שנהרגו במלחמה הנוכחית - הם 'במותם ציוו לנו את החיים', המשמעות של 'ובחרת חיים' מקבלת משנה תוקף, במלוא מובן המילה, כמובן שהיכולת לבנות זוגיות חדשה תלויה גם בהתייחסות של משפחות הנפטרים/ההרוגים /הנרצחים – אם הן נותנות לצד השני 'אור ירוק', זה כמובן מקל על התהליך''.

''באחת המלחמות הקודמות הגיעה אליי אלמנת צה"ל בת 60 שהתאלמנה בגיל 27, את רוב מסע החיים היא עברה לבדה. כאב לי לראות שכל כך הרבה שנים היא לא פרגנה לעצמה את האפשרות לקשר חדש, לבניית בית חדש. אני אומרת: "מגיע לכן/לכם לחיות, לאהוב, ליהנות מזוגיות, ממשפחה ומאיכות חיים. זה שתמנעו את זה מעצמכם, זה לא יחזיר את המתים. השיקום שלכם לא פוגע חלילה בזכר יקיריכם, אל תוותרו על הזכות לאהבה".

שיטת 'המשקפיים' שפיתחת מסייעת לראייה מכילה, מאפשרת צמיחה גם מתוך תהומות. ספרי עליה

"פיתחתי שיטת אימון שמאפשרת לאדם להתחבר לעוצמות שבתוכו מתוך ראייה מפוקחת וגמישה ומכאן השם 'שיטת המשקפיים'. זה לא שעכשיו 'באמצע החיים' צריך להשתנות מהקצה לקצה, אבל כן רצוי ללמוד להרכיב משקפיים חדשות, לסגל הסתכלות חדשה על הנסיבות שהשתנו, משקפיים שיאפשרו לראות את החיים בדרך אחרת ולהתנהל מחדש בהתאם''.

''תהליך כזה יכול לשנות חיים בכל המישורים. ככל שמתאמנים ב'שיטת המשקפיים', כך אפשר לחדד יכולות, להכיל מצבים מורכבים, להתמודד עם סיטואציות לא מוכרות ולהרחיב את זוויות ההסתכלות על המציאות המשתנה. הגדולה של 'שיטת המשקפיים' היא העובדה שהיא מאפשרת לאנשים לגלות את העוצמות הפנימיות שלהם ולראות את המכשול שעומד בפניהם בצורה מפוכחת. השיטה עוזרת לראות מעבר לבעיה במקום להסתכל על החיים רק מהנקודה שבה הם 'נתקעו'. הלב של 'שיטת המשקפיים' הוא ביכולת לקבל החלטות בהתאם להתרחשויות המשתנות ולבסס איכות חיים טובה יותר".

ספרי על המיזם המיוחד שלך, שמוקדש לשירות שלך לאלמנות צה"ל מהמלחמה הנוכחית/לנפגעי ה-7 באוקטובר, להובלה שלך ליצירת זוגיות חדשה גם מתוך נסיבות מורכבות במיוחד

"המיזם נולד מתוך מפגש מטלטל עם אותה אלמנת צה"ל בת 60, שנותרה לבדה מגיל 27 מאז שבעלה נפל בעת מילוי תפקידו. המשפחה של בעלה איימה לנשל את ילדיה מהירושה אם היא תקים זוגיות חדשה. כך היא מצאה את עצמה 'כלואה' בסטטוס 'אלמנה' במשך ארבעה עשורים. המפגש איתה פקח את עיניי להבין עד כמה קריטית התמיכה המשפחתית באלמנות ועד כמה חשוב להושיט להן יד ולאפשר להן לבנות זוגיות חדשה, במידה והן רוצות בכך''.

''כשדכנית אני נתקלת באלמנות רבות וכיום בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל', הצורך בשירות מהסוג הזה הוא ער מתמיד. המיזם פועל בשני מישורים: 1. ליווי אישי של אלמנות בדרכן 'חזרה לחיים' 2. שיחות עם משפחות הנופלים על חשיבות מתן הלגיטימציה לאלמנה/לאלמן להמשיך הלאה בבניית החיים. אני מגיעה לבתי המשפחות השכולות, מקשיבה להן ומשוחחת איתן בהכלה וברגישות. המטרה היא לא 'לדחוף' את האלמנות בעודן בעומק האובדן והצער, אלא להבטיח שלכשיגיע השלב שבו יהיו מוכנות לפתוח צוהר להיכרות חדשה, שידעו מראש שיש להן מערך תמיכה להתחיל בתהליך ושאני אהיה שם לצידן".

האם נשים צעירות שהתאלמנו ושהינן אימהות לילדים קטנים פתוחות יותר לשיקום ולאפשרות להכיר בן זוג חדש לחיים?

"מלחמת 'חרבות ברזל' הותירה אחריה מאות אלמנות צעירות, רבות מהן אימהות לילדים קטנים. הן סבלו סבל בל יתואר וחוו חוויות קשות מנשוא, מגיע להן להשתקם. בצד העובדה שהכאב והאובדן עודם טריים, חשוב לדבר על הזכות והיכולת שלהן לבנות חיים חדשים לצד זיכרון יקיריהן. הנושא הזה בהרבה מקרים נותר בצל, מוסתר או מושתק, ולדעתי צריך לדבר עליו ו'לשים אותו על השולחן''.

''באותה נשימה כמובן שישנן גם נשים שילדיהן כבר אחרי גיל העשרה שחשות בחלל שנפער בעקבות אובדן יקיריהן ויש גם מביניהן שרוצות למצוא זוגיות חדשה. לכל אחד ואחת שאיבד בן זוג/בת זוג לחיים עומדת הזכות לאהבה, לזוגיות ולהמשיך בחיים. המשמעות של למצוא זוגיות חדשה היא חלילה לא לשכוח או 'לשים בצד' את זיכרון בן/בת הזוג. המשמעות היא לייצר תקומה בצד האובדן, לבחור בחיים. יש לי חברה שאיבדה את הבן שלה ב-7 באוקטובר ולא הרשתה לעצמה ליהנות מכלום, לבשה שתי שמלות שהחליפה ביניהן במשך תקופה ארוכה, עברתי איתה אימון אישי, הגענו למצב שבו היא מעיפה את הבגדים הישנים וקונה לעצמה בגדים יפים, טסה לחו"ל, חוזרת לחיים. הפגשתי בינה ובין איריס חיים הנפלאה, אימו של יותם חיים ז"ל שנהרג בשוגג מכוחותינו אחרי שהצליח לברוח בגבורה מהשובים שלו בעזה, היא נתנה לה תובנות והשראה וחיזקה אותה. אני מלווה נשים/גברים שאיבדו את יקיריהן בתהליך שהוא הרבה מעבר 'רק' למציאת בן זוג/בת זוג, אנחנו עושים דרך ביחד, צעד צעד".

את מייחסת מקום משמעותי מאוד להתנהלות המשפחה השכולה כלפי האלמנות ו'לאור הירוק' שחשוב לתת להן, על מנת שיוכלו לשקם את חייהן אחרי האובדן

"תמיכת המשפחה השכולה היא גורם מכריע ביכולתה של האלמנה להשתקם ולהמשיך קדימה. כאשר משפחתו של החלל מביעה הבנה ותמיכה בזכותה של האלמנה להמשיך בחייה, היא מקבלת 'אישור פנימי' לחשוב על עתידה. אם המשפחה 'משחררת', האלמנה תוכל להשתקם ולבנות את חייה מחדש. לעומת זאת, אם המשפחה מביעה התנגדות או מציבה תנאים, האלמנה עלולה להישאר כלואה באבלה שנים ארוכות. מקרה בו טיפלתי ממחיש זאת היטב: אלמנה שמשפחת בעלה איימה לנתק קשר עם הנכדים אם תינשא בשנית נותרה לבדה במשך 40 שנה. לעומתה, משפחה אחרת, של טייס שנפל, ניגשה לאלמנה עוד בימי השבעה ועודדה אותה להמשיך בחייה לכשתהיה מוכנה לכך. באותו הרגע האלמנה התנגדה ל'רעיון', אבל עצם קבלת ה'אישור' הזה מהמשפחה פתח בפניה את האפשרות להתחיל מחדש לכשתבחר בכך. היה לי מקרה של אלמן שאשתו שרתה בצבא-קבע ונפטרה. עוד במהלך השבעה ההורים שלה ניגשו אליו ומיוזמתם אמרו לו שהוא יכול להמשיך ולהכיר בזמן שיהיה לו נכון, שירגיש עם זה נח ושזה יהיה נכון גם עבור הילדים – שלא יישארו בלי אמא''.

''יש מקרים שהמשפחה (מהצד של הנפטר) ממדרת את האלמנות מהכספים, מהירושה, מהזכויות שלהן. יש לזה גם אספקט כלכלי-קיומי, לא רק נפשי. אגב, כיום החוק עומד לצידן של אלמנות צה"ל, מה שלא היה בעבר (שולי מועלם קידמה את זה) בעבר אלמנת צה"ל שנישאה מחדש איבדה את הזכויות שלה (גם אם התגרשה שבע שנים לאחר מכן) היום גם אם היא תתחתן שוב, יישמרו לה כל זכויותיה כאלמנת צה"ל לכל החיים''.

''חשוב להבין: התנגדות המשפחה השכולה לזוגיות חדשה של 'הצד השני' לא נובעת מרוע. היא מגיעה ממקום של כאב עמוק, מחשש שזיכרון יקירם יימחק ולעתים גם מתחושה ש'פרק חדש' מצד האלמנה משמעו בגידה במת. לדעתי האמת היא הפוכה: דווקא היכולת של האלמנה לבנות חיים בריאים ומלאים היא הדרך הטובה ביותר לכבד את זכר הנופל ולגדל את ילדיו בסביבה מיטבית. אני פונה למשפחות השכולות ואומרת להן: אני יודעת שהכאב שלכן עצום ובלתי נתפס, אבל יחד עם זה, אנא, תנו לאלמנות את זכותן החשובה ביותר, את החופש והלגיטימציה להמשיך בחייהן. גם אם הן-עצמן עדיין אינן מוכנות לכך, עצם הידיעה שיש להן את ברכתכן תאפשר להן לצעוד קדימה לכשיגיע הזמן המתאים. זו איננה בגידה בזיכרון יקירכם, להיפך: זוהי הדרך להבטיח שמורשתו תימשך באמצעות קיום חיים בריאים ומלאים של משפחתו. האהבה והזיכרון לא תלויים בהישארותה של האלמנה בסטטוס 'אלמנה', הם יישארו חקוקים בליבה לנצח בכל מקרה. הרבה נשים לא מפרגנות לעצמן התחלה חדשה בגלל הסוגייה של "מה יגידו", הן חוששות שאם הן יצאו לזוגיות חדשה, אז החברה תסתכל עליהן 'בעין עקומה', צריך להשתחרר מזה''.

''כחברה אנחנו חייבים לפתוח את השיח הזה, לתת לאלמנות את התמיכה והכלים להתמודד עם השלב הבא בחייהן ולעודד את המשפחות השכולות להיות שותפות בתהליך הזה. רק כך נוכל להבטיח עתיד טוב יותר לאלמנות ולילדיהן".

את מרבה ללכת לחתונות, לאירועים ושמחות גם בתקופה המורכבת הזו, תתייחסי לזה

"הרבה אנשים אומרים לי: "איך את ממשיכה ללכת לאירועים ולשמחות בימים כאלה קשים?! אני עונה להם שאני רואה בזה חשיבות עליונה, ועל אחת כמה וכמה עכשיו - להמשיך לחיות, לחבר בין אנשים, להיות חלק מהקמת  בית נוסף בישראל, זוהי התשובה שלנו מול אויבינו: עם ישראל ימשיך להקים משפחות, לחיות, להתרבות ולשמוח. מאז ה-7 באוקטובר לכל מקום שאליו אני הולכת אני מגיעה עם שרשרת החטופים וסיכת החטופים ועם המדליון לזכר יותם חיים (שקיבלתי מאיריס חיים) שעליו כתוב "להאמין לראות שטוב". אני בוחרת באור ובטוב, אף אחד לא יכול עלינו, אין לנו עם אחר, אין לנו ארץ אחרת. עם ישראל חי. נתפלל ונייחל לשובם של כל החטופים. שרשרת הדורות תמשיך להירקם לנצח ישראל".