לא רק הבת של: נוי סדן פורצת קדימה עם שילוב בין אוכל וחינוך
22.10.24 / 08:40
נוי סדן (35), נשואה לאור ואימא למאור בת 6 ואוריה בן 10 חודשים מהישוב 'אשלים' הצליחה לחבר בין אוכל וחינוך בחיי הקריירה שלה וטעם החיים מבחינתה - שני תחומים שהיא מתעסקת בהם כבר לא מעט שנים, וההצלחה כבר בועטת מכל כיוון. גם אם היא הבת של סמדי בומבה, תמיד היה חשוב לה להצליח בזכות עצמה. וזה קרה לה.
נוי סדן הייתה בעברה בעלת מסעדה, הדריכה בשלל מערכות חינוך ובשנה האחרונה, ובפעם ראשונה בחייה, שהיא הצליחה לשלב בין השניים. "בחצי שבוע אני מתעסקת במארזים וקייטרינג חלבי במטבח הפרטי שלי" אמרה בחן אופייני. "ובחצי שבוע אני עובדת עם ילדים ונוער בכל מיני מסגרות חינוך (דרך הרווחה, קיבוצים והתיכון המועצתי) ורוקמת חלום יחד עם מועצה אזורית רמת נגב להקים בית קפה שבני הנוער ינהלו ויפעילו. וכן, את השראה היא קיבלה מאימא שכולכם מכירים ואוהבים, המאסטר שפית סמדי בומבה. אבל מאידך, אין סיכוי שנוי תסכים להשתתף בתוכנית ריאליטי.
תספרי לנו איך זה לגדול עם אימא בומבה ועל הווית החיים של אימא בשלנית ומפורסמת
"גדלתי עם אימא שעבדה מאוד קשה כדי לא להחסיר לילדיה כלום. בית מלא בשפע של אוכל והכנסת אורחים, אין רגע דל לצד חיים מאוד פשוטים וטובים באופקים. הבית שלנו היה עליה לרגל לכל השכנים, דודים, חברים, תמיד פתוח, תמיד טעים. אימא שלי התפרסמה שהייתי כבר אדם בוגר והחשיפה לא פשוטה עבורי, אבל בשבילה אני הכי שמחה בעולם שהיא מגשימה את עצמה. אימא מאוד נהנית להיות בפרונט, להביא את עצמה אותנטית והכי אמתית שיש ואני מאוד גאה בה על הדרך והאמונה".
איך זה לראות את אימא שוב במסך הגדול של מאסטר שף ואיך את רואה את ההבדל בין אימא מלפני עשור והיום.
"לפני עשור לא הייתי בארץ ואת העונה ראיתי בדיעבד. עכשיו זה כיף כפליים גם כי צפיתי עם הבת שלי, הנכדה מאור, עד שהודחה. זה אירוע בבית שיושבים וצופים בסבתא וגם מרגישה שאימא הגיעה למסך מאוד בשלה. לא "משחקת" את התפקיד שהלבישו עליה, אלא אישה חזקה, דעתנית, מוכשרת מאוד ועוברת מסך בצורה מדהימה. מניחה שאני כמו הצופים שרואים אותה ומעלים חיוך על האדם הצבעוני שהיא".
מתי החלטתם לעבור לגור בישוב ולמה - מה מיוחד מהחיים העירונים.
"החלטנו לעבור למדבר אחרי שהבנתי שאני רוצה שילדיי יגדלו כמו שאני גדלתי, בלי בתים עם גדרות גדולות. להיות קרובים לאדמה, לחיי קהילה ובעיקר לחינוך טוב. שבדקנו את האופציה למעבר כל מועצה סביב אופקים היו בה יתרונות וחסרונות (מצב ביטחוני, סוג התיישבות ועוד). רמת נגב בלטה עבורנו בעיקר בתחום החינוך. היום שאני גם נותנת שירות במועצה לבתי הספר אני מבינה כמה משאבים המועצה משקיעה בילדים שלה וזה רק מחדד לי כמה בחרנו טוב. מצאנו קהילה מדהימה באשלים שגורמת לנו להרגיש הכי בבית שיש".
בקיץ האחרון ניתנה לנוי הזכות להעביר קורסי אפייה לבני הנוער בתיכון. כשהתבקשה להעביר סילבוס לקורס, היא ישבה עם עצמה וחשבה איך היא לא רק מכייפת ומאכילה פיות של נערים ונערות, אלא מלמדת אותם תהליך. "בשלב הראשון איך לומדים להכין בצק" שיתפה." ואז בכל שלב הם קיבלו משימה לעשות בבית ובסוף גם לייצר מנות בעבודה קבוצתית. אני זוכרת שדנה המדהימה מהמועצה אמרה לי "נוי נער ירצה לעשות בצק ללא לישה? זה לא ישעמם מונחים של לחם בריא? שהגענו לשלב הזה של תערובות קמחים בריאים והכנה בבית בני הנוער הכינו תוצרים כל כך מדהימים בבית, ניכר שהם הקשיבו, הפנימו והיו הרבה תהליכים וקשב שנדרשו מהם".
מה האני מאמין שלך
"אני מאמינה גדולה ביכולת לחבר ולתת מקום לאנשים במרחב שלא חייב להיות וורבאלי. מקום שמאפשר יצירתיות, פריצה ושמירה על גבולות וגם פיתוח עצמאות ורצינות. הם באו עם אמונה ורצון ללמוד והמרחב שאפשרתי בו לטעות, לתקן ובסופו וגם להבין שגם שמאפה לא מושלם ויזואלית יכול להיות הכי יפה וטעים שמורגש בו הלב".
שתפי על התקופה שבו החלטת להתעמק בטיפול בילדים/הורים
"לפני שנתיים החלטתי ללמוד הדרכת הורים, הרגשתי שאני מבינה טוב ילדים ועכשיו אני גם צריכה לדייק את עולם ההורות. לתעודה הזו תתלווה תעודה שבעצם תרכיב לי פאזל שהיה חסר לי כדי לדייק את החוזקות שלי. ממש עוד כמה שבועות אתחיל תעודה של בישול ככלי חינוכי רגשי. על המרצה משכית הודסמן שמעתי הרבה בשנה שחלפה, היא מדברת את עולם המטבח והחיבור לחינוך/טיפול בצורה שנגעה בכל החדרים שלי בגוף וגרמה לי להבין כמה אני רוצה ללמוד לדבר מקצועית יותר בתחום. בחלום שלי אני רואה איך הדרכת ההורים משתלבת לה בחדר בו המיקסר והתנור והמשפחה עובדים".
איך את רואה היום את גידול הילדים במשפחות ותתני טיפים איך לגרום לילד להיות יותר שמח ופחות חרד מהמצב?
"לגדל ילדים זה לא דבר פשוט. לא פעם, לא היום וגם לא בעתיד. זו עבודה, זה התמודדות עם קשת רגשות, אבל זה מקור הסיפוק והאנרגיה הכי חשובים וטובים בחיים (עבורי). אני דוגלת בעוגנים חשובים בחיים להיות מעורבת ולא מתערבת, להוות דוגמא ולחנך לסובלנות. חרדה היא לצערנו מילה מרכזית בארץ ומרגיש לעיתים שלהורים אין בכלל פניות נפשית בעצמם כדי לשחרר לילד. יש לי כמה טיפים להפחתת חרדה שהראשון לא לפחד/להתבייש ללכת לקבל עזרה מקצועית. בנוסף לנסות לייצר וודאות במה שאפשר, לאן נוסעים, מי יהיה שם, מה נאכל דברים שעוזרים לייצר עוגן ורוגע שהעולם הפנימי וגם החיצוני כל כך סוער. ובעיקר לדעת לשקף שלא הכל מושלם, לא הכל טוב, אימא לא מסתירה שקשה, שהיא הגיעה לקצה. זה בסדר להגיד גם את הרגשות שלנו, זה מאפשר לילד להאמין לנו ובנו".
מארזי הפיקניק נולדו מתוך רצון של נוי להישאר בחופשת לידה ארוכה יותר, אבל גם להתפרנס בכבוד. בחופשת הלידה חברות שלה ממש שברו את הראש מה לשלוח לה לאזור המגורים והתקשו למצוא מתנה אידיאלית. "המתנה הכי שווה שקיבלתי פה בישוב היה אוכל" נזכרת "חשבתי איזה כיף יהיה לי לאפות לילדות, לבשל ריבה שהיא תאכל בארוחת בוקר. לאט לאט החוות בודדים (מדהימות, תבקרו בהם!) התחילו לפרסם אותי לאורחים שלהם, הורים לחיילים שמשרתים באזור ולאחרונה גם הרבה משפחות שהאישה נמצאת בעורף שהבעל מגויס"
אז איך מתחילים?
"התחלתי לפתוח את הבקרים שלי באפייה, אורזת ויוצאת לחוות השונות לחלק ארוחות בוקר ללנים באזור. במארזים שלי אני מכינה הכל, לפעמיים אני מסתכלת עליהם ואומרת לעצמי חוץ מהחדפ הכל הכנת בעצמך, ואני הכי שמחה על זה בעולם. מרגישה שזו מתנה שקיבלתי שעכשיו אני חולקת. אני קמה כל יום ב5:00 מכינה את כל המאפים והלחמים להתפחה, מכסה אותם, הילדים מתעוררים אני מכינה קופסאות ומפזרת במסגרות 7:30, מתחילה אפיה, במקביל חותכת ומערבבת, מטגנת כל מה שצריך ו8:30 יוצאת לדרך. במארזים של אירועי צהריים ערב כבר צאי סבתות מתייצב פה לעזר".
מי מגיע אליך ואיך שומעים עליך?
"נתחיל מזה שתושבי רמת נגב הכי מפרגנים לי בעולם, אז כל העבודה שלי מפה לאוזן. אפשר למצוא פרטים עלי באתר מועצה אזורית רמת נגב ובדף אינסטגרם שלי "אורות במדבר".
מה הלאה, מה החלום הגדול שלך?
"החלום שלי לזכות לחבק את דוד קוניו שחטוף בעזה וזכיתי לעבוד איתו בקיבוץ אורים, הוא איש מדהים וכל כך מגיע להורים, לשרון אשתו ולתאומות שלו לקבל אותו בחזרה. אותו ואת כל ה101 חטופים - עכשיו!. בפן המקצועי יש לי מין תוכנית כזו שלאט לאט נכתבת והמטרה הסופית לשלב בין הורות (גם שלי וגם של אחרים), ילדים, בני נוער, חינוך ומטבח - מאמינה שזה יקרה בתום השנה. זה יזקק את כל מה שאני אוהבת וטובה בו."
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]