דני קושמרו משחרר את העניבה
10.12.20 / 20:05
הוא הבהיל חצי מדינה בתאונת אופנוע, הוציא לכולנו את העיניים עם כתבה מדהימה בדובאי ומדי שבוע מביא לנו אל המסך כתבות מרהיבות, מעניינות ומרגשות. ולאחרונה גם זכה בתואר זוכה פרס העיתונות לשנת 2020 על מצוינות בסיקור יהדות התפוצות. דני קושמרו בראיון מיוחד לבאר שבע נט
את דני קושמרו (52) לא ממש צריך להציג ואין עיתונאי מתחיל שלא חולם להיות קצת קושמרו שיגדל. עורך ושדרן טלוויזיה ורדיו ישראלי כמוהו, שהגיע לתפקיד הרם של מגיש "אולפן שישי" בזכות ולא בחסד. הילד מבאר שבע, שגדל, התפתח והצליח בגדול, שפשוט יודע להנות בכל מקום שרק ינחיתו אותו ושיהיה, אם אפשר, בהכי קיצוני ובלי קליטה בנייד. מתיעוד הכפרים הנידחים בשער הקוטב הצפוני כדי לפגוש לווייתן ועד מסעות טרייקים בדובאי, קיבל לאחרונה גם פרס עיתונות של המרכז העולמי של ארגון בני ברית על מצוינות בסיקור התפוצות בתקשורת הישראלית לשנת 2020 ביחד עם ברהנו טגניה, על סדרת הכתבות המרתקת שלהם "מפוצלים", ששודרה ב"המהדורה המרכזית".
זוכרת שראיינתי אותך לפני 25 שנה לערך כשעברת לערוץ 22, מה השתנה מדני שהכרנו אז?
"עושה עוד דברים נכונים ומעניינים לי ולצופים ואני קצת יותר מנסה לפתח את עצמי בדברים שאני עושה. הגשתי פעם רדיו והיום אני עושה את הכל. יש כל הזמן דברים שעוד לא עשיתי, הסרט, הכתבה הריאיון הבא וזה לא נגמר אף פעם, העולם הוא גדול, יש יותר מידי פוליטיקאים וכל פעם יש עוד משהו".
הדרכון של קושמרו כבר עבר מסביב לעולם, אבל הוא תמיד יודע שיש עוד נקודה עולמית שעוד לא הגיע אליה, כי דני, כפי שמספר על עצמו, מאוד אוהב דברים קיצוניים, קרים, חמים, אקטיביים ועם מדבריות "מקומות שבהם אתה מסובב את הראש ל-360 מעלות ולא רואה שם נוכחות שהיו בני אדם, לא עדות לציוויליזציה וככה אני יכול לשער מה היה לפני אלף או 10,000 שנה. ועדיף גם שלא תהיה קליטה בטלפון".
הכתבה האחרונה שצילם בדובאי לא היתה סקופ ענק לטענתו, מאחר והיו כתבים אחרים שסיקרו את המקום ודיברו על קניוניי הענק והפאר של המלונות, אבל הוא, כהרגלו, הלך למקומות האקסטרימיים "אני אוהב את הטבע את הדיונות שזה מקום מהמם" סיפר "הכתבה עשתה חשק וזה מקום ששווה לבקר בו לפחות פעם אחת".
אז אתה ממליץ.
"אני שמח שיש שלום עם מדינה ערבית ואתה מגלה שם שכמעט אתה לא שומע בה ערבית ולא רואה בה ערבים, כי רק עשרה אחוז מהאנשים הם מקומיים וכל השאר הם עובדים זרים מסין, פיליפינים, הודו וכדומה. המקום מאוד יקר חוץ מהטיסה והמלון, אבל יש שפע של אטרקציות. קצת מקום של שופיני שבו חייב להיות הקניון או הבניין הכי גדול. מקפידים על חוקים והכל מצולם ומתועד, אז אני מקווה שהישראלים לא יסתבכו שם. מדינה ערבית עם מונרכיה מאוד מסודרת ומאוד מפוקחת וצריך לשמור מאוד על הכללים".
למי שלא ראה, לאחרונה צילם אדיר מילר וידאו קורע מצחוק שבו הוא מספר איך דני "מרוויח" כתבות אקסטרימים בדובאי על חשבון חברת החדשות, בהומור כמובן. את דני זה ממש לא הביך "הצחיק אותי, אם הפכתי למושא לרעיון של מערכון של אדיר, זה כבר אומר שאני במקום טוב. כמות התגובות שקיבלתי, כל אחד שולח לי כאילו לא ראיתי קודם. האמת שהיו כתבים לפני בדובאי ויכלו לעשות מה שאני עשיתי, זה נראה מאוד מושקע, אבל בסוף לקחתי את הלמבורגיני של חבר ועשיתי עשר דקות סיבוב, ארגנתי חברים עם באג במדבר שנתנו לי לשבת לידם, וזה מה שנקרא לעשות טלוויזיה שנראית מיליון שקל, אבל עולה שקל וחצי. בסוף ההשקעה בכתבה היתה אפסית מבחינת כספית והיא לא היתה בכלל הכתבה המרכזית. הכתבה שאני עושה היא על מסע קטועי גפיים בדובאי ובמקום לנוח בחצי יום חופש שהיה לי, עשיתי את הדברים האלה".
View this post on Instagram
מצוין בסיקור התפוצות
כזכור, קושמרו ביחד עם ברנו טגניה סיקרו וערכו חמישה פרקים שהפכו לסדרה מרתקת בשם "מפוצלים", שבה תיעדו את סיפורה של יהדות אתיופיה הקרועה בין ישראל ובין מחנות המעבר באתיופיה וטרם עלו ארצה למרות הבטחות ממשלות ישראל.
מה נחקק לך בתוך הנשמה מהמפגש עם המשפחות המפוצלות בכתבות?
"היה קורע לב והיו רגעים שפשוט התקשיתי להסתיר את הדמעות. עשיתי בעבר כתבות על עוני ומצוקה וראיתי מקרים, אבל שם שרואים שנותנים לאישה שלושה גלילי נייר טואלט מתנה והיא מחבקת אותם כאילו קיבלה כסף. זה בלתי נתפס, מצמרר, רמה של עוני ואתה רואה משפחה שלמה שחיה בחדר שני מטר של בוץ בתנאים קשים, ויש אלפי אנשים שמשאירים אותם בין לבין, מצב שלא פשוט ויש שאלה של פרובלמטיקה".
בעיה שעדיין לא פתורה וכואבת.
"משאירים אלפי אנשים בסימן שאלה, אז בואו פעם תגידו את אלו אנחנו מעלים, סוגרים את העניין, אבל זה סיפור שלא נגמר אף פעם ואת רואה אח אחד שמגיע לארץ ועושה צבא ואחיו נשאר באתיופיה והוא לא יודע בכלל מה קורה איתו. זה מצב בלתי נתפס, כל פעם יש החלטות משתנות".
ומה לדעתך ההישג העיתונאי שלך?
"הזיכרון שלי לא מספיק טוב, כי יש כמות כתבות בקצב מטורף. הכי גדול? בדיעבד? בלי כוונה, עשיתי לפני כמעט עשר שנים כתבה ענקית למוצאי שבת על המסתננים/אפריקנים/מהגרי עבודה, בכוונה מציין את כולם כי לכל אחד יש משמעות פוליטית שונה, שחוצים את הגבול מסיני. הלכתי למתקן סהרונים כדי לפגוש בפעם הראשונה את האפריקנים שנפגשים עם פקיד משרד הפנים, ששואל בשפה שלהם מהיכן הגיעו ויש מאות אנשים זקנים, ילדים, נשים, ומשם המדינה שלחה כל פעם מאה אנשים באוטובוס לתל אביב לקליטה ואמרה תסתדרו איכשהו ואל תעבדו. לא ידעה מה לעשות איתם וככה נוצרה בעיית המהגרים הלא חוקיים. כל יום מאה איש, 30 אלף בשנה. לא אומר זה קרה רק בגללי, אבל לאחר שידור הכתבה צלצל אליי אחד מעוזריו של ביבי נתניהו וסיפר שביבי ראה את הכתבה ואחרי שבוע ירד דרומה למתקן. שלושה שבועות לאחר מכן הממשלה החליטה שהיא משלימה את פרויקט הגדר, שהתחיל אותו למעשה אולמרט בזמנו".
איזו אישיות היית רוצה לראיין ולמה?
"לצערי רוב אנשים שאני היית רוצה לראיין כבר מתו כמו יצחק רבין, אריאל שרון שהיו לי כמה שאלות מעניינות לשאול אותם, הייתי שמח לעשות ראיון בלי מניעים פוליטיים עם עמיתי ביבי נתניהו, שאלות מהלב באיך הוא רואה אתה דברים, אבל זה ייקח כנראה הרבה זמן. בכלל, יש איזו חלוקה מצחיקה ביני לבין יונית בכל הקשור לראיונות. היא מראיינת את המנהיגים הרצינים כמו אובמה וטוני בלייר, ואני כל מיני דיקטטורים כמו הנשיא של צ'צ'ניה, רמזן קדירוב והנשיא של דרום סודן, סאלבה קיר, על נושאים של דרום סודן. איש עם כובע גדול ומוזר, ועוד דיקטטוריים אחרים".
View this post on Instagram
ילד שנולד בבאר שבע
רק שתדעו, דני מגיע פעם בשבוע או שבועיים לדרום לבקר את ההורים או לראות את המשחקים של הפועל באר שבע, רק שלאחרונה אין ממש טרנר פעיל בגלל הקורונה טיים "יש לי מנוי" סיפר "שנים שהייתי יושב למעלה, אבל היום אני יושב ביציע עם הקהל והכי כיף לי".
לאיזה מקום אתה הכי מתגעגע בבאר שבע?
"זוכר את אצטדיון וסרמיל שעוד הספקתי לרוץ עם הדשא עם הבן שלי לפני שהרסו אותו. זוכר בכיתה ב' בבית ספר רעות שנתנו לנו לשחק בדשא של וסרמיל ואני פשוט השתפשפתי על הפס הלבן כדי להראות שבאמת הייתי על הדשא שם".
מאז התאונה שלך עם האופנוע שבה נפצעת והבהלת חצי מדינה, חזרת לרכב?
"רוכב הכל כרגיל, מנסה להיזהר כמה שיותר".
יש משהו שמסקרן רבים, איך אתה יכול לשמור על נועם כשאתה יושב בין אנשים מתלהמים עצבניים ואתה לא יוצא מהכלים?
"דווקא שנפתחות המצלמות אני הופך להיות אדם רגוע יותר ממה שאני באמת, ושוב החינוך שלי להיות מנומס לאנשים, להיות טוב, הכל מהבית. אני בסך הכל ילד שנולד בבאר שבע להורים עולים".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
