"אם תיקחי ממני את המוזיקה- לקחת ממני הכל"

לאחר שנים של פעילות בסצינת האינדי-פולק הישראלית והבינלאומית, כאשר מאחוריה שני אלבומים באנגלית, שהות בארה"ב וטורים ברחבי העולם, נועה בביוף חוזרת עם סינגל ראשון בעברית בשם "סימני פיסוק". וזה לא השינוי הדרמטי היחידי. אם עד עכשיו הייתה מזוהה עם צליל הפולקי, שנות השישים-שבעים קלאסי, עם הסינגל הנוכחי היא נכנסת כבר לעולמות מוזיקליים שונים לגמרי.

נועה, בת 39, נולדה וגדלה בבאר שבע והחלה את דרכה המוזיקלית כנערה צעירה בת 15. "בגיל הזה הכרתי את דוד פרץ שהוא מוזיקאי ועיתונאי באר שבעי. אז הוא עבד בחנות דיסקים בקניון, במפגש הראשון דיברנו על תקליטים ומוזיקה ומשם נוצר קשר עמוק כמו בין תלמידה למנטור, קשר שמלווה אותי עד היום", סיפרה נועה ל'באר שבע נט', "ההתעסקות שלי במוזיקה גדלה מאותו הרגע, ניגנתי על קלידים בגיל צעיר ואז למדתי גיטרה והתחלתי לכתוב ולהלחין. יצרתי באנגלית בהשפעת המוזיקה ששמעתי אז, מוזיקה של שנות ה-60, ביטלס, בוב דילן ועוד".

אחרי שירותה הצבאי הלכה נועה ללמוד בבית הספר למוזיקה רימון כדי להמשיך להתמקצע. "למדתי שם עם טובי המורים, עסקתי בהמון כתיבה וביצוע, אחר כך עברתי לתל אביב והתחלתי את הקריירה העצמאית שלי". הפעם הראשונה שעמדה נועה על במה הייתה בגיל 22 אז הלכה להופעה של דויד פרץ בירושלים, שם הוא קרא לה לעלות לשיר: "רעדתי לגמרי כי שרתי שיר שלי בפעם הראשונה, מחאו לי כפיים והבנתי שכנראה ייצא מזה משהו טוב. הופעתי גם בבאר שבע במקום שנקרא המסבחה לפני שהפך לעשן הזמן ובעוד מקומות בארץ". כיום נועה עובדת בבוראס, בית לאומנות עצמאית בעיר העתיקה בבאר שבע, "זו סגירת מעגל יפה עבורי, כשגדלתי לא היו דברים כאלה ועם השנים יש יותר הזדמנויות ומסגרות באיזור".

זמן לא רב אחרי הגיעה ההזדמנות שנועה חלמה עליה, ודווקא מחו"ל: "מפיק מארצות הברית יצר איתי קשר כשהייתי בת 25 וטסתי לפילדלפיה, זה היה כמו התגשמות חלום עבורי, זו הייתי התחלה מדהימה עבורי, קיבלתי ויזת אומן לשלוש שנים ועבדתי על המוזיקה שלי, הופעתי בארצות הברית ובאירופה". אלבום הבכורה של בביוף, From a Window to a Wall, הוקלט בארה"ב על ידי המוזיקאי והמפיק גרג וויקס (Espers). הוא שוחרר בישראל בשנת 2007 בלייבל אנובה, וב-2008 הופץ על ידי הלייבל האמריקאי Drag City בארה"ב ואירופה. באותה שנה עברה לגור בארה"ב, ובקיץ 2008 יצאה בביוף לסיבוב הופעות משותף עם המוזיקאית האמריקאית המצליחה שרון ואן אטן (Sharon Van Etten). בשנת 2015 הוציאה בביוף את אלבומה השני Blue Bound אשר שוחרר במהדורת ויניל על ידי הלייבל הספרדי Monterey Discos והופץ בארה"ב על ידי הלייבל הידוע Light in the Attic.

לאחרונה הוצאת בפעם הראשונה סינגל בעברית "סימני פיסוק", מדוע רק עכשיו?

"זה בעצם התחיל לפני שנים, אף פעם לא הגדרתי את זה ככה או ככה, תמיד כשבאתי לכתוב זה יצא באנלית בהתאם להשפעה הפנימית שלי. אומרים שנורא קל או לגיטימי לכתוב בשפת האם אבל כשאתה חולם ונושם מוזיקה לא בשפת האם ומרים גיטרה בפעם הראשונה זה מה שיצא ממני באמת ובתמים, אלה היו ההשפעות המיידיות. אף פעם לא אמרתי שלא אכתוב בעברית, כתבתי לאורך השנים אבל לא יצא משהו רשמי. אז כשחזרתי מארצות הברית עבדתי על אלבום שלם בעברית שלצערי נמחק לטכנאי... לפעמים יש דברים שבדיעבד טוב שלא יצאו כי הם היו צריכים להיות אחרת וככה קרה גם עם השיר הזה. הוא חיכה הרבה זמן אבל לא רציתי לוותר עליו, אז הוא יצא עכשיו בסגנון שונה ממה שעשיתי עד כה וזה שינוי מרענן".

ספרי על הסינגל עצמו "סימני פיסוק", מה המשמעות שלו עבורך?

"סימני פיסוק זה שיר שכתבתי תוך כדי שעבדתי על האלבום המלא בעברית, הוא נכתב תוך כדי עבודה מתוך תחושה של תסכול, של עד שזה יבוא קח את זה ביד, זה לא יבוא אחרת, אין את הכי מדויק יש רק בערך. בשיר אני מדברת אל עצמי ומתחננת מעצמי לזוז למרות שאין תנאים אידיאליים, למרות שאין משהו ברור שגורם לי להצליח או מושך אותי אליו. מאותה תחושה של תקיעות ועמידה במקום השיר הזה נכתב. סימני פיסוק היה ניסיון של לקחת משהו שעומד באוויר ולתת לו תנועה. כשאת שמה סימני פיסוק במילים יש לזה רצף, משמעות וכוונה אבל פה עדיין אין כוונה, אלא ניסיון לקחת משהו לא מוחשי ולתת לו צורות, סימנים ודרייב, זה שיר תסכול ושיר עידוד בו זמנית. בעיני השיר רלוונטי כל הזמן, זה היופי שבו, כל הזמן צריך את התזכורת הזו. גם בקליפ כל הדברים שברחתי מהם מתקיימים בו. לקחנו דונאטס, מכונות בועות, קונפטי, כל המסיבות שלא הלכתי אליהן בחיים ריכזתי לקליפ הזה, זה סוג של התגשמות פנטזיות שלא יקרו אחרת".

ואכן בשיר החדש של נועה, הגיטרה האקוסטית והמיתרים נעדרים מההפקה לטובת צלילים מרחפים של דרים פופ המונע על ידי חטיבת סינתיסייזרים. עם ערבוב של אלקטרוניקה, בס חם וגיטרות דרימיות, השיר מביא מבט מפוכח על החיים: "מי ידע שהכי מדויק, זה רק בערך". לאחר הפקת הסינגל עם שותפים מוזיקליים מוכשרים כגון רועי חרמון, בן גולן, יואב בריל ועומרי קרן, פנתה נועה למוזיקאי, האמן והבמאי בנימין אסתרליס ( Morphlexis) ליצירת קליפ שגם הוא, שונה לחלוטין מכל מה שעשתה עד כה. יחד עם חבורת רקדנים ושחקנים, הם נכנסו לצלם מסיבה לא שגרתית, בחלל ענק של טחנת קמח שהוסבה למעבדת תרבות. התוצאה יצאה מתוקה-מרירה. אקסטטית ומלנכולית בו זמנית, דיסקו עתידי עם קצב משלו. חוץ מהשיר החדש, נועה גם לקחה חלק לאחרונה באלבום מיוחד "תהילים" של האמן ניית'ן זלסברג, גיטריסט אמריקאי, ושרה בסינגל Psalm 147 שייצא לאחרונה.

איך התגובות ל"סימני פיסוק" עד כה?

"התגובות ממש טובות, ביום שהשיר יצא בתחילת מאי זה הרגיש כמו יום הולדת, כולם הגיבו בפייסבוק ושיתפו. גם ברדיו אומרים דברים טובים על השיר וכיף לי לשמוע את זה, יש הרבה שזוכרים את הסגנון הקודם שלי אז גם להם זה מרגיש חדש ואחר. אז זה לא מובן מאליו, כל אחד בסוף חי את החיים שלו אז אנשים שטורחים לקחת רגע ולהגיד שהתרגשו כששמעו את השיר ברדיו זה מדהים".

מה משמעות המוזיקה בשבילך?

"מוזיקה בשבילי היא הכל. זה הכי קלישאתי אבל זה החיים עצמם. אם תקחי ממני את המוזיקה- לקחת ממני הכל. במובן אמיתי ופיזי, זו הסיבה לחיות, לנשום, זה הדבר שמרגיש לי כל כך טוב. אני כבר עם המוזיקה כל כך הרבה שנים ולא מצאתי משהו שיתקרב לגרום לי להרגיש ככה, גם כמאזינה כמובן".

מה התכניות להמשך הדרך? החלומות הגדולים?

"אמנם לא וויתרתי על הקונספט של אלבום שלם אבל אם שיר חדש יבוא בעברית לא אעצור את זה, לפעמים שיר מגיע גם לבד כמו עם "סימני פיסוק" וצריך לא לעצור את זה, גם הדגש בשנים האחרונות על סינגלים הפך את זה ללגיטימי. במקביל אני עובדת על אלבום מלא באנגלית, מאחורי הקלעים זו עבודה מטורפת ותהליך שלם, זה כמו לעבוד עשור על הילד שלך. בעוד עשר שנים אני מקווה להיות אחרי עוד שני אלבומים בינלאומיים שיחזירו אותי לבמה גם בחו"ל וייתנו לי אפשרות לעבור עם המוזיקה שלי ממקום למקום, עם הקהל שילווה אותי, לשיר ולכתוב בשבילם. הייתי רוצה פשוט לחיות את המוזיקה, להצליח להגיע לכמה שיותר אנשים ולרגש אותם".