לאחר שחלתה פעמיים בסרטן, דורין גולן מבאר שבע מבקשת: ''תעזרו לי שוב להיות אמא''

דורין חיה גולן (31) מבאר שבע, נשואה לאלעד גולן מזה כחמש וחצי שנים. השניים מגדלים יחד ובאהבה את בתם - מיאור בת הארבע. דורין עובדת בחברת חשמל, בעלת תואר ראון במנהל ציבורי ולפני כחמש שנים איבדה את אימה ממחלת הסרטן, כשהיא בת 49 בלבד במותה.

"אמא שלי הותירה אחריה ארבע בנות, כשאחת מהן היא קטינה ששמה יובל", משתפת דורין בראיון לבאר שבע נט - "וכשהיא נפטרה בעלי ואני לקחנו את מלוא האחריות על אחותי הקטנה. שימשנו עבורה משפחת אומנה ברווחה. אפשר לומר שהתחתנו והפכנו ישר הורים לילדה מתבגרת בת 12, אז דאגנו לה לכל צרכיה - למגורים, לבתי הספר, לרווחתה ובין היתר גם לטיפולים נפשיים. לאחר מכן מיאור שלנו נולדה ולמדנו איך זה להיות הורים לשניים".

אבל אז, באמצע החיים, גילתה דורין שהיא בעצמה חולה בסרטן השד מסוג טריפל נגטיב. מדובר בסרטן בעל מאפיינים אנטי הורמונליים שמתפתח מהר עם גידול יחסית גדול, כ-6 ס"מ עם בלוטות לימפה נגועות.

איך התמודדת עם המציאות הקשה שבה את חולה בסרטן אחרי שאימך נפטרה מאותה מחלה?

 "זאת הייתה סוג של טראומה. לא ציפינו לזה, כי חלפו רק שלוש מאז שאמי נפטרה והרי כבר עברנו את זה וזה גם לא נגמר כמו שרצינו או ציפינו. אפשר לומר שעוד לא התאוששנו מהמקרה. כשאמי חלתה בסרטן אז הייתה אינטראקציה עם המחלקה, עם הרופאים, הייתי איתה נוכחת בטיפולים לאורך כל תקופת המחלה. אבל כשזה עבר אליי המערכה הייתה שונה. הכל היה שונה''.

במה היה עיקר השוני?

"החיים שלי השתנו לגמרי, בזמן הטיפולים הקשים השליטה הייתה אצל בעלי שניהל את הבית, השתדל לגדל את את הילדה וכמובן עם הרבה ניסיון לא להשאיר לילדה קושי".

במבט לאחור, איך את רואה את ההתמודדות שלך עם הסרטן?

"במהלך הטיפול במחלה, הטיפול זהה לכולם, פרוטוקול מובנה של 16 טיפולי כימו, ניתוח והקרנות. לאחר סיום הפרוטוקול, התאוששתי מהטיפולים וחזרתי לשגרת החיים, לעבוד, להיות אמא של מיאור וכמובן לחיות את החיים. חשוב לציין הטיפול כמעט זהה לכולם ותום תקופת הטיפולים המטופלת נחשבת "מחלימה'".

אבל לחיים יש כנראה חוקים משלהם שלא תמיד מובנים עם האבסורד שבהם. לאחר המאבק בחיים, ההישרדות בטיפולים קשים ומצב נפשי לא קל בעליל, החלימה דורין והמשיכה הלאה לעבר העתיד. עתיד לא ברור, כי באבחון השני של דורין היא הגיעה לבדיקה עם סחרחורות ואי יציבות.

לאחר סדרה של בדיקות אובחנה עם גרורה בגזע המוח "הרגשתי כאילו העולם קורס עלי" נזכרת בבשורה הקשה "הרגשתי פחד מהמוות, הרגשתי בחושך, ושאתה בחושך אפילו הצל שלך לא בא איתך.  הרגשתי שכל העבודה הקשה לי נאבדה לטמיון, עלו הרבה שאלות כמו 'למה זה מגיע לי?' 'האם יש משהו שאני צריכה לשנות בחיי? לא ברור".

איך מתחזקים וממשיכים הלאה?

''אחרי יומיים של התאבלות לצד בעלי, קיבלתי החלטה שאני אוביל את חיי ולא המחלה תוביל אותי. קודם כל התחזקתי באמונה, התפללתי עד כאב, שאראה ישועות, שיהיה לי ניסים ואזכה חזרה בבריאות שלי ובחיים שלי. שיניתי תזונה, לקחתי ויטמינים, עשיתי רפלקסולוגיה, טיפולי איזון, פילאטיס, קראתי ספרים וכמובן חיזקתי את הנפש שלי."

איך עברו עליך שוב הטיפולים הקשים ומה עזר לך להילחם ולהישאר אופטימית?

"היה מאוד קשה בטיפולים, יותר קשה מטיפול היה המראה הכל כך שונה מהמראה המוכר והידוע, קרחת, עליה במשקל כתוצאה מהסטרואידים, נפיחות. הילדה שלי ובעלי עזרו לי וחיזקו אותי, העלו לי חיוך, כמובן סבתא שלי, דודה שלי, ושלוש אחיותיי שעמדו לצידי במשך כל התקופה".

מתי הבנת שלא תוכלי להיכנס להריון ומה חשבת על זה שאת כן רוצה להיות אמא?

"כשהודיעו לי על האבחנה, עם כל הבכי השאלה הראשונה שלי הייתה: "אני אוכל להיכנס שוב להריון"? אמרו לי שכן, אבל אחרי תקופה מסוימת התגלתה גרורה מוחית ואני נוטלת טיפול קבוע של כדורים שלא מאפשרים כניסה להריון, וגם נשיאת הריון יכול לסכן אותי ואת החיים שלי. אני מחכה להיות אימא שוב, יש לנו הרבה מה לתת, הרבה אהבה ללא גבולות."

במבט לאחור, איך את רואה את עצמך בתהליך של הישרדות לחיים?

"בהתחלה כן. כיום אני חיה את היום יום, נהנית מכל יום, מעריכה כל יום, קמה בבוקר ומודה על היום,אני חושבת שהכל עניין של החלטה, כשקיבלתי את ההחלטה לעשות שינוי אז הערך לחיים ישתנה וברגע שחיים כל יום ויום ומעריכים אותו זה כבר לא נהיה הישרדותי".

מתי הגעת להחלטה שאת רוצה להיות אימא, גם אם זה אומר להתחיל בתהליך פונדקאות?

"הבנתי שהחיים שלי קצת מורכבים, יש הרבה עליות וירידות, בהתחלה היה לי קשה לקבל את זה, ואחר כך הבנתי שכנראה התהליך הזה, של הבאת ילד לעולם - יהיה שונה וצריך לקחת את זה כדבר טוב ובאור חיובי, צריך להוציא מזה את הטוב".

למי פניתם ומה ביקשתם?

"פנינו לחברה מומלצת מאוד בגאורגיה, שם נעבור את התהליך, השהות והבדיקות".

חשבתם על אימוץ?

"חשבנו על הכל, יש לנו ארבעה עוברים מוקפאים והעדיפות היא לילד דם מדמנו."

וכשהבנתם שמדובר בהליך יקר מאוד, חשבת לוותר?

"אף פעם לא חשבתי לוותר, אני מאוד עקשנית, אני חושבת שבחיים זה טוב, אסור אף פעם להתייאש ולהרים ידיים, אני חושבת שאם הייתי מרימה ידיים אז לא הייתי פה היום".

בחג פסח האחרון ישבה דורין עם בן דוד שלה נתנאל לשיחה על המשכיות החיים, ולאט לאט היא החלה להגיד לעצמה שהיא עדיין בחורה צעירה שנמצאת בשיא תקופת הפריון, שהתמודדה עם מחלה לא פשוטה ועוד פעמיים, שהיא לא רואה עתיד מצד המדינה שתעזור לה ולבעלה לקבל תמיכה כספית להבאת ילד מהליך פונדקאי ושאסור לבזבז טיפה של זמן אופטימית. אז הם החליטו לפנות רק למי שיוכל לפתוח את הלב והכיס: עם ישראל.

זו גם הסיבה שהם פתחו בגיוס המוני עם בקשה לתרומות, שיכולו לעזור להם לגשת לתהליך הפונדקאות ולהגשים חלום להיות שוב הורים. כרגע הם עומדים רק על 11 אחוז מסך ההכנסות. היעד: 260 אלף שקל.

איך הייתה הרגשה להיחשף?

"הגענו לאחוז מסוים וכשהרגשתי שזה נתקע, הבנתי שאני צריכה את עזרת הציבור. בנוסף אני חושבת שמה שעברתי יכול לשקף לאנשים אחרים את מהות החיים, כמה החיים חשובים, את הערך שלהם. שכל מה שעברתי אכן יראה את חשיבות המשפחה וחשיבות הבריאות שנראים לנו לפעמים כמובנים מאליהם. אנחנו צריכים לעצור ולהודות על כל יום לצד המשפחה ולהודות על הדברים הקטנים, אפילו על הדברים הלא טובים כי תמיד יכול להיות פחות טוב, אז צריך לחשוב על זה ולהעריך את זה."

אנשים תורמים?

"אנשים תורמים כן, התגובות והשיתופים וכמות ההערכה שיש אליי לא מובנת בכלל. אנשים מאוד סקרנים לשמוע את מה שעברתי, שואלים ומתעניינים בזה, כי לא כל בחורה צעירה מתמודדת עם משברים כאלה. שואלים אותי במקום העבודה, מתעניינים, וכן אני שמחה לעזור ולתת מודעות לעוד אנשים שנמצאים סביבי."

כמה ילדים אתם רוצים?

"האמת רצינו משפחה גדולה, אבל אפשר להגיד כמה שהשם ייתן, כי הכל ממנו, הוא מכוון אותנו ונותן לנו הכל".

את מדמיינת את עצמך שוב כאמא?

"אני הרבה פעמים מדמיינת את עצמי בתור אמא לילד נוסף, מדמיינת איך הלב שלי מתרחב שוב. מדמיינת את הבת שלי בתור אחות גדולה שיש לה ממי ללמוד ואת מי ללמד, במיוחד שאני נוכחתי לדעת מהי החשיבות של האחים וכמה שזה חשוב".

את חושבת שתגיעו לסכום?

"אני מאמינה בלב שכן, שה׳ יהיה איתנו, שבעזרת השם ייתן לנו להיות הורים בפעם השנייה ולמיאור שלנו להיות אחות גדולה. הסכום שאותו אנו צריכים הוא מאוד גבוה, הפונדקאות בחו''ל היא בסביבות 300 אלף שקל, כמובן שישנם גם הוצאות נוספות והוצאות לא צפויות."

ואם לא תצליחו להגיע לסכום המבוקש, מה הצעד הבא מבחינתכם?

"בזמן המחלה נותרו עם המון הוצאות לא צפויות, היו זמנים ארוכים בלי הכנסה, כך שהחלום הכי גדול שלנו זה שנרחיב את המשפחה שלנו ונזכה לגדל עוד ילד או ילדה. הצעד הבא שלנו היא לחיות את החיים שלנו בטוב, באהבה, בנתינה, בשמחה, כמובן להעביר לעוד אנשים כמה שהחיים חשובים, להראות את הדרך הנכונה".

לתרומות: https://giveback.co.il/project/72527