אהבה וירטואלית- עולם הדייטים והזוגיות של 2021

אם בימי קדם ט"ו באב היה יום שבו בנות ירושלים היו לובשות לבן ויוצאות לרקוד בכרמים כדי למצוא שידוך, היום? המצב הוא קצת שונה. לכבוד יום האהבה העברי ט"ו באב, פגשנו לריאיון את דפנה וגיא, זוג באר שבעי שהכירו באפליקציית ההיכרויות 'אוקי קיופיד', את מאי ונדב, שמנהלים זוגיות על קו באר שבע בוקרשט, ואת האדמינה של עמוד הווידויים של בן גוריון, שתציג את מה שקורה מאחורי הקלעים של עולם ההיכרויות והזוגיות בקרב צעירים וסטודנטים בעיר.

הכירו בקיופיד בעיצומה של תקופת הקורונה

לדבריהם, הם לגמרי הפוכים אחד מהשני, אבל האהבה לאוכל ולעולם הקולינרי חיברה ביניהם. כנראה שבסיטואציית היכרות אחרת הם לא היו הופכים לזוג, והיום הם לקראת מעבר לדירה משותפת: הכירו את דפנה וגיא, זוג באר שבעים בני 24 שהכירו באפליקציית ההיכרויות "אוקי קיופיד", והם ממש מרוצים מהאלגוריתם שחיבר ביניהם...

אז איך הכל התחיל?

נתחיל מזה שלא הגענו במטרה לחפש זוגיות. הכרנו ב'אוקי קיופיד', והפגישה הייתה בלי ציפיות לכלום. נפגשנו בפארק הסופרים, עם מסכות, לא מזהים אחד את השני מהתמונות, בעיצומה של תקופת הקורונה, כשחילקו דוחות על להתרחק יותר מ-500 מטר מהבית. ישבנו שם עם בירות, היה כייף, היה 'ווייב', אבל היה קצת מוזר. יום אחרי הדייט אני מקבלת הודעה "היי, אני נכנס לבידוד של שבועיים כי נפגשתי עם חולה מאומתת, יכול להיות שגם את תצטרכי בהמשך". בשבוע הראשון לא דיברנו הרבה, אבל אחר כך התחלנו לדבר, בעיקר על אוכל. שנינו טבחים ובאנו מעולמות המטבח, שלחנו אחד לשני תמונות של אוכל שאנחנו מכינים ולאט לאט הקשר התהדק.

ומה גרם לכם להפוך לזוג?

דפנה: ביום שהוא סיים בידוד ב12 בלילה הוא הכין מרק בויאבז ואמר לי "תבואי תקחי קופסא, יהיה לי טוב על הלב". אני טוענת שהוא ממש רצה לראות אותי כבר וההודעות לא הובילו לשום מקום, ובגלל זה הוא הכין את המרק. הוא מכחיש שזה היה במיוחד בשבילי וטוען שזה היה בשביל השותפים.

נפגשנו מתחת לבית שלו בספסל ברחוב בן יהודה, עם מרק בויאבז, דייט מוזר ובכל כמה דקות הוא עלה למעלה כדי להוריד בירה או מים. גיא קיבל טלפון מחברה שהביאה סושי, ואז הוא הציע לי לעלות לאכול למעלה. המשכנו לדבר עד 3 בלילה, ומשם הכל נהיה מאוד אינטנסיבי, בגלל שלא היו ברים או מקומות להיפגש בהם, עשינו בעיקר דייטים בבית וארוחות, והכל התקדם נורא מהר. פחות או יותר גרנו ביחד בשבועיים הראשונים שאנחנו מכירים.

שונים מאוד עם תחביבים דומים

גיא: בכל הארוחות הראשונות שהכנתי לה הבאתי את כל "התותחים הכבדים" שלי, עכשיו כבר לא נשאר לי מה לבשל לה בכלל. לאט לאט זה גדל, ועשינו כזוג ארוחות ביחד לחברים. דפנה: שנינו שתלטנים במטבח בטירוף אז למדנו איך עובדים ביחד, ממש לאחרונה לפני כחודשיים עשינו ביחד 'פופ אפ' בפרידה בר יין, עשינו שישי צהרים אוכל יווני תורכי, עבדנו ביחד במטבח למרות שזה לא הדבר הכי אופטימלי לזוג. לקחנו את הכסף שהרווחנו ובסוף הלכנו איתו למסעדה.

איזה טיפ תוכלו לתת לכאלה שמחפשים את אהבת חייהם באפליקציות?

דפנה: אני הייתי באפליקציות הרבה זמן, חצי שנה בערך, הרבה אנשים הולכים לאפליקציות לא בשביל קשר מחייב וזה בסדר גמור, אבל כל מי שכן רוצה זוגיות לפעמים מגיע במחשבה שכל מי שבא לקיופיד בדיוק באותו ראש. הייתי ממליצה להתמקד באלו שרוצים את הזוגיות, לבדוק ששני הצדדים מחפשים את אותו הדבר. האפליקציות זה נראה מאוד מאיים, וכדאי להתייחס לזה בקלילות.

גיא: מעבר לאפליקציה עצמה, לדייט עצמו שהופך למוזר בגלל הסיטואציה, הייתי ממליץ לבוא בידיעה שאני הולך להכיר בן אדם ולא פוטנציאל לזוגיות ארוכה. חברים הרבה פעמים אומרים "אני רוצה אותה" ומתקבעים מראש על מישהי בגלל תמונה, ואני לא חושב שזה נכון. גם אם זה לא עובד אפשר להכיר אחלה חבר. במקרה שלי, הכרתי את דפנה ביום שפתחתי את האפליקציה.

האם יש מבוכה באמירה "הכרנו באפליקציה"?

גיא: דווקא מגניב לנו להגיד שהכרנו באפליקציה, וזה הכי לא אני. דווקא הדבר שהכי רחוק ממני עבד והאלגוריתם היה מספיק טוב כדי להתאים אותנו להיות זוג. הקורונה אפשרה לי לפגוש את דפנה בסיטואציה שהיא לא חברתית, סיטואציות חברתיות לפעמים סוגרות אותי. במקרה הזה הסיטואציה הבליטה אותי ואת מה שיש לי להביא.

דפנה: אנחנו הכי שונים ביקום, כשדמיינתי את גבר חלומותיי בגיל 18 זה לא היה גיא, ופשוט גיליתי עם עצמי שמה שמתאים לי זה לא בהכרח מישהו כמוני, אנחנו שונים בכל דבר אפשרי בערך. אני מבינה אנשים שנגד אפליקציות, זה באמת מלחיץ וקשה, ולא נעים לדבר עם עיגולים וריבועים.

גיא: בסופו של דבר זה אחלה של כלי, פשוט צריך להשתמש בו נכון וצריך מודעות ליתרונות ולחסרונות.

בין באר שבע לבוקרשט

מאי (25) ונדב (26) הם בני זוג מבאר שבע. מאי היא סטודנטית בבן גוריון, נדב רוצה להיות טייס וכעת נמצא בעיצומה של ההכשרה ברומניה. 
"הכרנו כשלמדנו קורס הכנה לפסיכומטרי והתחלנו לצאת כחודש לאחר שהכרנו. מתחילת הקשר ידעתי שיש לו חלום להיות טייס והוא בודק איך אפשר לקדם את זה, אבל כלום לא היה סגור" מספרת מאי. "אחרי עשרה חודשים ביחד טסנו ביחד לרומניה בפעם הראשונה, כדי שהוא יעשה את הבדיקות הרפואיות ומבחני הקבלה, ומשם הכל הסטוריה. הוא היה ברומניה כחצי שנה עם גיחות של סופי שבוע בארץ, וגם אני טסתי אליו פעם אחת, עד הקורונה שנתנה לנו שנה שלמה ביחד בישראל. אבל לאחרונה נדב חזר לרומניה".

איך מתמודדים עם המרחק? מה הקושי במערכת יחסים כזאת?

אנחנו מדברים כל יום, לרוב בשיחות וידאו, ומזל שזול לטוס לרומניה! כי אני נוסעת מתי שרק אפשר וגם הוא מגיע לארץ בכל הזדמנות. הקושי מתבטא בעיקר בכך שהוא חסר באירועים משמעותיים, וגם לא פשוט להצליח לדבר כל יום למרות ששנינו בארצות שונות ובעיסוקים שונים. בכל תקופת הקורונה התרגלנו להיות קרובים ופתאום בבת אחת זה נעצר, והיה צריך להתרגל מחדש לחיים בלונג דיסטנס.

באר שבע- בירת ההיכרויות?

בקרב סטודנטים היא סוג של סלב, אבל אף אחד לא באמת יודע מי היא, מה שמה ואיך היא נראית. פגשנו לריאיון את "האדמינה", שאת זהותה לא נחשוף (כי הבטחנו, ומקיימים הבטחות), אחת מ-8 האדמינים (מנהלים) של עמוד הווידויים בפייסבוק של הסטודנטים באוניברטת בן גוריון.

לעמוד הווידויים (New BGU Confessions) 17,841 עוקבים, ומדי יום מתפרסמים בו וידויים אנונימיים של סטודנטים באוניברסיטה שמדברים על הכל כולל הכל בלי פילטרים. העמוד הוא פלטפורמה להגיד כל מה שרוצים, להתייעץ עם אנשים בנושאים אישיים או מביכים, לשתף ברגשות חיוביים ושליליים ולעיתים גם להיכרויות.

מה הנושאים הכי נפוצים לווידויים בקרב סטודנטים? כמה לעולם ההיכרויות יש חלק משמעותי בעמוד?

הנושאים מאוד משתנים לפי התקופה, לפני הקורונה ראו הרבה וידויים על סצנת הבילויים בברקה, היציאות והחיים הסטודנטיאלית הרגילים. כשהתחילה הקורונה היו יותר וידויים על דייטים, זוגיות, על הקושי למצוא זוגיות, וגם הרבה על בדידות. בתקופת המבחנים רואים יותר על מבחנים. אופי התוכן שאנחנו מעלים מגביר הרבה פעמים ווידויים בנושאים שונים. אבל כן, כל הנושא של זוגיות ודייטים נמצא בתוכן שאנחנו מקבלים והוא חלק משמעותי ממנו.

ספרי על מרחבי ההיכרויות של צעירים בעיר, האם באמת הכל עבר לאפליקציות?

היום יש מעבר גדול לאפליקציות, גם בגלל הקורונה, אבל עדיין לא נגמר ה"פיק אפ" פנים מול פנים. אני יכולה להגיד שהמרחב היכרויות שלי כשעברתי לבאר שבע היה בעיקר מסיבות, ישיבות דירה, חברים של חברים ושותפים. אחר כך זה עבר לאפליקציות, ועכשיו כשהקורונה נרגעה נראה לי שזה שוב לדרכים הקלאסיות. גם הספרייה של הקמפוס היא מרחב היכרות.

בעמוד שלנו יצרנו פלטפורמה להיכרויות, אנחנו קוראים לזה "אבידות ומציאות", אנשים שולחים ווידויים על מקרים שבהם רצו להכיר מישהו או מישהי ולא אזרו אומץ או הספיקו לעשות צעד, מוסיפים פרטים בסיסיים מזהים על הסיטואציה וכך קוראים לחיבור בין האנשים. זאת פלטפורמה לנרמל את הניסיון להכיר פנים מול פנים בלי שזה יראה קריפי מדי (למרות שלפעמים זה יוצא קריפי) בוולנטיין עשינו ספיישל של היכרויות וממש שידכנו בין אנשים.

אני חושבת שבגלל שיש כאן בבאר שבע "קרקע קלה" להיכרויות, יש אלפי אנשים באותה שכבת גיל ובאותו המקום בחיים, אפשר להכיר גם בדרכים לא קונבנציונליות. זה יכול להיות אפילו בגינת כלבים או בסופר. אני פעם הכרתי מישהו שיצאתי איתו חודש בגלל שיצאנו יחד לברקה באותה מונית. החלפנו מספרים וככה הכל התחיל.

מה את חושבת על עולם ההיכרויות הפרונטלי כיום? יכול להיות שהאפליקציות גורמות לנו לפחד מאינטרקציה של פנים מול פנים?

יש הרבה קושי להתחיל פנים מול פנים, אבל יש באפליקציות גם משהו מאוד מצחיק. בגלל שעכשיו מתאפשר להתערבב בחוץ, פתאום פוגשים את האנשים מהאפליקציות במציאות. כשאני עוברת בפארק הסופרים או בבר זה מרגיש כמו "מוצר" של מה קורה באמת ואיך הם נראים במציאות. יש משהו קשה בסצנת ההיכרויות הזו, יש בה הרבה "FOMO". אפשר לראות גם בווידויים שיש המון חד גוניות בצבע של הסטודנטים ושל הבחור להביא לאמא, הרבה פעמים איבדתי עניין כי כולם אותו דבר. אבל זאת אחלה דרך לפתח יכולות להכיר אנשים חדשים. אבל חוץ מהפחד לפספס שיש משהו יותר טוב בחוץ, הרבה סטודנטים בורחים ממערכות יחסים כי יש לחץ בלימודים.

אנשים נכנסים לאפליקציות כדי למצוא זוגיות או בשביל משהו מזדמן?

אנשים באים הרבה פעמים לאפליקציות עם דעות קדומות. כל כך קל להעביר ימינה, כל כך קל להתחיל לדבר, אם תרצי לשכב עם מישהו זה יהיה מאוד מאוד קל. אבל זה לגמרי אפשרי להכיר באפליקציות גם למטרות רציניות. האפליקציות נועדו להיכרות וכשלא היו אפיקי ההיכרות ה"רגילים" והערבוב הזה של ישיבות דירה, נוצר צורך הרבה יותר גדול באפליקציה. האנשים שכנראה יתחילו איתך בבר או בישיבת דירה הם אותם אנשים שנמצאים באפליקציה. אני רואה בווידויים שהרבה אנשים לוקחים את האפליקציות קצת קשה מדי, נכון יש מקרים פוגעים ומעליבים, אבל יש גם דברים שצריך להקליל ולהעביר הלאה. אולי תופתעי לשמוע אבל גברים ונשים מקטרים ומתוודים על האפליקציות באותה מידה, זה לא בא ממין אחד.

האם את חושבת שהיום לצעירים יש סטנדרט בלתי אפשרי?

אני לא חושבת שזה סטנדרט כמו שאני חושבת שזו שאיפה למשהו שהוא לא מאוד אמיתי. אני רואה מה מחפשים, מה בנות מציינות ויכולה לציין שגם לי היה את האידיאל הזה: סטודנט מתואר נחשב שנראה טוב ובא מבית טוב. הרבה פעמים כשהמודל הזה פוגש את המציאות, פתאום יש ניסיון לברוח מזה.

אני חושבת שמאוד כייף גם לחוות את עולם ההיכרויות, צריך להנות מהדרך, ברור שלנסות להשיג אידיאל בלתי אפשרי זה קשה ובאסה. אני אומרת את זה כי חוויתי את זה על בשרי ומאוד נהניתי מהדרך.