אגם בוחבוט בראיון מיוחד: קשה, מאתגר, אבל אופטימית!

אין מי לא מכיר, את גאוות העיר, אגם בוחבוט (כמעט בת 17) זמרת צעירה וכוכבת הנוער שכבשה את כולנו מאז שהיתה ילדה ביישנית, אבל עם קול שהרטיט כל פעימת לב בתוכנית "בית ספר למוסיקה" שבה זכתה (ובצדק!) ב-2013. מי שעקב אחר הקריירה שלה ראה שהיא עושה זאת בדרגות הנכונות והמתאימות שהובילו אותה להיות הזמרת הצעירה שעושה את זה ביג טיים במוסיקה ובכלל.

אהובה על כולם, בוגרת לקנא, יפהפיה, להיטים, מיליוני צפיות, הופעות, הצגות, סדרות ויומן עמוס לעייפה, חבר חדש שחי בהולנד, הכל מושלם מתקתק בעולם של חלום שטמון בכל מי שרוצה להצליח בתחום - עד שבאה הקורונה ועצרה לה קצת את חיי הגלורי. 

איך זה מרגיש פתאום, באמצע החיים, בשיא הקריירה שעוד אמורה לפרוח והכל נעצר, אין מופעים ואין הצגות? 

"זה מאוד קשה. בהתחלה לא ידעתי איך לקבל את זה. אני עובדת מגיל 8 ומופיעה על במות, תמיד אני אומרת שאני לא זוכרת מה היה לפני כי אלו החיים שלי ואני רגילה להופיע מגיל צעיר, לעבוד, לעשות ופתאום בשניה אחת הכל נתקע. היו גם המון דברים שנדחו ובוטלו בגלל הקורונה, אבל זה כן מאוד קשה, מאתגר, אבל אנחנו עושים הכל כדי להוציא מהתקופה הזו את המיטב ולעשות כמה שאפשר. רוצים בעיקר שנהיה בריאים והכל יחזור לשגרה".

יש חשש שפרויקטים מסוימים שהתחלת או שהיו צריכים לצאת לפועל לא יקרו? "לא, אני בן אדם שמאמין שהכל זה לטובה ואם זה קרה אז זה היה צריך לקרות ואם לא - זה לא היה צריך להיות שלי, ואם לא עכשיו עוד שנה או שנתיים. מאמינה שהכל לטובה וכל תקופת הקורונה באה ללמד אותנו משהו. בהתחלה היה קשה לי לקבל אות זה ולאט לאט את מבינה שזה לא לתמיד".

זה מרגיש כמו ילדה שלקחו לי את הדבר שהיא אוהבת בעולם. "זה לא ממקום של בכי, אלא ממקום מתסכל שזה מה שקורה עכשיו והחיים שלנו משתנים מקצה לקצה ואנחנו לא מכירים, זה חדש לנו. החוסר ודאות שאתה לא יודע איך זה ייגמר ומה יקרה, מה יהיה במיוחד במקצוע שלנו, המוזיקה. אני חושבת שאנחנו נחזור לפעילות הכי מאוחר ובגלל זה ענף המוזיקה והתרבות נפגע הכי הרבה. בגלל שיש חוסר ודאות זה מאוד מתסכל, כי אתה לא יודע מתי נחזור ואיך נחזור למה שהיה". 

לפני שהקורנה הפציעה בחיינו והפכה את שגרת חיינו מריצה לעמידה או בין עבודה לזמן בטלה במיטה, היה אמור לצאת מופע ענק בשם "סופרסטאר" בהיכל מנורה, שבו אגם היתה אמורה לככב ביחד עם סטארים נוספים כמו נועה קירל, מרגי וסטפאן, אך זה נדחה לצער כולנו לשנה הבאה. יותר נכון בתקווה שזה יקרה שנה הבאה. אגם מצפה שזה יקרה כי היא כבר היתה בתוך הפרויקט וחלמה איך היא שרה ורוקדת בבמה הגדולה. אבל לא רק המופע הזה נדחה, גם כל מופעי חנוכה שהעמיסו לה את היומן בשמחה יתרה.

"כל ההצגות של חנוכה, יום יום, חזרות, נסיעה מעיר לעיר, אדרנלין, החוויה, חמש הצגות ביום אם לא יותר, הכל נדחה" מספרת אגם על התוכניות שבוטלו לדאבונה "מקווה שה יקרה. זו אמורה להיות התקופה של חזרות מסיביות למופעי חנוכה, המחזר 'מאמ-מיה' שבו אני משתתפת נעצר, שירים חדשים ועוד פרויקטים שכרגע לא ידוע מתי זה מסתיים. אבל היא אופטימית. כמעט בת 17 עם ביטחון לקנא, ניסיון, ותק ואהבת הציבור, אין סיכוי שלא נראה אותה מככבת בכל במה ראויה עם הכישרון והחיוך שבה שממיס כל ילד או מבוגר. 

למה את הכי מתגעגעת? "להופעות, לבמה, להרגיש את הקהל. בא לי התקהלות של מיליון אנשים, להרגיש ולשיר ולשמח אנשים. זה הכי טוב שיש". ומה עם משה פרץ, מנטור של חייך, עכשיו אתם פחות נפגשים? "נראה לי משה הוא הבן אדם שהכי ראיתי בתקופה האחרונה. אנחנו עובדים על הרבה שירים, הוא כותב לי, נפגשים באולפן, מקליטים. יש מלא שירים חדשים וכבר לא יודעים מה להוציא מרוב המבחר, אבל תקופת הקורונה עשתה טוב לשירים וליצירה וכן מחכה להרבה הפתעות בדרך".

והרגשת שינוי על עצמך מהתקופה הזו? "יש שינוי בחיי השגרה שלי. אני מגיל צעיר עובדת אז אין דבר כזה שאצליח לנוח כי כל יום אני עובדת. אין אצלי סיטואציה של לשבת בבית ולא לעשות כלום. תמיד לעבוד ולעשות משהו חדש, לייצר דברים חדשים וגם היו המון עבודות שתמיד הייתי פעילה בהם. לא היה אצלי לקום מאוחר בבוקר או שפתאום יושבת במיטה ולא עושה דבר. מנוחה לא אצלי בחיי. אבל בגלל הקורונה שהשאירה אותי בשמחה בבית עם המשפחה, הבנתי שאני נהנית קצת להיות בבית, לקום מאוחר, לנוח, להרגיש קצת ילדה. זה מרגיש לי כמו חופש גדול שלא היה לי הרבה זמן כי אני עובדת בקיץ המון ומלא הופעות". 

את חושבת על זה שצריך שתהיה עוד תעודה בחיים כדי לקבל ביטחון אם יהיו חלילה קורנות נוספות בעתיד? "גם לפני הקורונה, תמיד אמרתי שמוסיקה זה החיים שלי ואני רואה את עצמי עד סוף חיי שרה ומשמחת אנשים ומוציאה שירים, אבל תמיד כדאי שתהיה תעודה בצד ואם אוכל ותהיה לי אפשרות ללכת ללמוד ולעשות תואר או משהו שיעניין אותי הכי אשמח. אף אחד לא מבטיח שזה לנצח ואף אחד לא יכול להבטיח לי שאני אהיה פה שנים למרות שזה מה שהולך להיות ואני מאמינה בעצמי שאצליח לעשות זה זה, אבל תמיד חשוב שתהיה תעודה ביד. תעודת ביטוח שאם ארצה תהיה לי". 

בין מופע למחשבות על העתיד הגיעה אהבה, בטח כבר שמעתם את הרכילות האחרונה ששמה את אגם במרכז הדיווחים הצהובים על כך שיש לה חבר חדש ובר מזל בשם עילאי אלמקייס, בן 20, שחקן כדורגל מבטיח - קשר בקבוצת הופנהיים מהבונדסליגה, שלאחרונה קשה להם גם להיפגש והגעגוע גובר. "נכון, הוא גם ככה גר בחו"ל ומשחק בהולנד, ויש געגוע, אבל בגלל הקורונה זה בעייתי, אבל לקחנו הכל בחשבון. מתגעגעים בעיקר". 

ומה עם מעבר למרכז הארץ? שם בעצם כל התעשייה שלך חיה ונושמת "אני רואה את עצמי עוברת לגור במרכז בעתיד, לא כרגע, כי כרגע כיף לי פה בבית ואני מאוד אוהבת את באר שבע, כל המשפחה שלי והחברים שלי חיים כאן, אבל אני כן רואה את עצמי במרכז אולי אחרי שאשתחרר מהצבא - אנסה לעבור. לא בטוח לתל אביב, אבל במרכז, כי הנסיעות מקשות".

לאחרונה את לוקחת חלק בפרויקט אמנים שמתגייסים למאבק בקורונה ביחד עם איתי לוי, אנה זק, קווין רובין ועוד - איזה מסר חשוב לך להעביר לכולם בתקופה מאתגרת זו? "אני מבינה אנשים שקשה להם וזו תקופה מאתגרת לכולם, אבל תנסו לעשות מה שאפשר כדי להוציא את המיטב מהתקופה. בימים שאני בבית אני עוזרת לאמא שלי לבשל, עושה כושר, זה בסדר גם להתבטל, לראות סדרות, סיימתי לראות את "הגג", שתי עונות, בשבוע ובעיקר לנסות להישאר אופטימים, לשמור על קשר עם חברים, לשמור על עצמכם, לשים מסכות וללכת אחר ההוראות כי כולנו רוצים שהתקופה הזו תיעלם והתקופה הזו תיגמר והקורנה תלך מפה. שמרו על עצמכם ועל החברים שלכם!".