בחמת זעם משה שובר את שני לוחות הברית הקדושים שנכתבו באצבע אלוקים במשך 40 יום ולילה. הבגידה של בני ישראל במשה ואלוקים הייתה נוראית ביותר, שבט לוי מתייצבים לצד משה והורגים את החוטאים שבעם. לאחר מכן, משה עולה להר סיני פעם נוספת וכותב את לוחות הברית, שאינם עוד "לוחות חירות" כמו הלוחות הראשונים.
הפרשה מתחילה בתרומת חצי השקל מגיל עשרים שנה ומעלה, כולם תורמים סכום שווה, כולל העשיר והעני, במטרה לכפר על חטאיהם. הכסף כולו ינתן לעבודת אוהל מועד. לפני הכניסה לאוהל מועד, אהרון ובניו ירחצו במים את רגליהם וידיהם בכיור הנחושת שנבנה במיוחד לשם כך. יש להכין שמן מיוחד שנקרא "משחת הקודש", וצריך למרוח בו את אוהל מועד, ארון העדות, השולחן, המנורה, המזבח והכלים, כדי להכשירם לקדושה. אהרון ובניו צריכים להתקדש בשמן המיוחד הזה. אסור לבן אדם שלא משרת בקודש להשתמש בשמן זה.
אלוקים מבקש ממשה לקרוא לבצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה, והוא ימלא אותו ברוח אלוהים, חכמה, תבונה ודעת בכל מלאכה, וזאת כדי לעבוד בזהב, כסף, נחושת וגם בעץ. יש לקחת גם את אהליאב בן אחיסמך לשבט דן ואלוקים יתן לו לב חכם לעשות כל מלאכה, את כל כלי המשכן, בגדי הכהנים והכנת השמן המיוחד.
אלוקים מבקש לשמור את השבת כברית עימו, הוא נותן למשה בהר סיני את לוחות הברית, שכתובים באבן באצבע אלוקים. העם מחכה למשה שלא מגיע ומבקשים מאהרון שיבנה להם אלוהים אחרים. אהרון מבקש מהם את כל תכשיטי הזהב מהאוזניים ובני ישראל נותנים לו את כל הזהב שברשותם. אהרון בונה עגל מזהב, והעם רוקד סביב העגל. אלוקים מדבר למשה, ואומר לו לרדת מהר סיני, מפני שהעם בנה עגל זהב, ולו הם משתחווים, זובחים ואומרים - זה האלוהים שלנו. אלוקים רוצה להשמיד את כל העם כפוי הטובה ולהשאיר רק את משה כיורשו. משה מסרב ומזכיר לאלוקים את הברית עם אברהם, יצחק ויעקב. משה מתחנן לאלוקים שלא ישמיד את העם, ואלוקים מסכים לסלוח. משה שיורד מהר סיני - רואה את עגל הזהב ובכעס שובר את לוחות הברית. הוא שורף את עגל הזהב באש, טוחן אותו דק, מפזר אותו על המים ונותן לבני ישראל לשתות מהמים. משה כועס מאוד על אהרון, שמשיב לו שלא הייתה לו אפשרות אחרת.
משה נעמד בשער המחנה ואומר לכולם - מי לה' אליי? כל בני שבט לוי באים אליו. הוא נותן להם חרבות ומבקש מהם להרוג את כל החוטאים. הם הורגים 3,000 איש. אלוקים אומר למשה שכל החוטאים יבואו על עונשם. הוא אומר למשה שהוא יעלה את העם לארץ ישראל, כפי שהבטיח לאברהם יצחק ויעקב, ויגרש את כל העמים מארץ ישראל. הוא מבטיח לתת לבני ישראל ארץ זבת חלב ודבש. משה עצמו יושב באוהל מחוץ למחנה, וכל אחד שרוצה לדרוש את אלוקים מגיע לאוהל זה. כשמשה נכנס לאוהל יורד עליו עמוד ענן, וכך מדבר אלוקים אל משה פנים אל פנים. גם יהושע בן נון נמצא תמיד בקרבת מקום.
אלוקים מבקש ממשה להכין לוחות אבנים חדשים ולכתוב עליהם את עשרת הדיברות. משה עולה להר סיני וקורא שם בשם ה', ומבקש מאלוקים שיסלח לבני ישראל על חטאם. אלוקים מבטיח לגרש את העמים מארץ ישראל בתנאי שבני ישראל לא יכרתו ברית עם יושבי הארץ. חובה לשבור ולהרוס את כל מזבחות האלילים. עבודת אלילים אסורה. יש לשמור את חג הפסח, לערוך פידיון לבן הבכור, לשמור על יום השבת, את חג השבועות, לא לאכול חמץ בפסח, להביא את הביכורים הראשונים לבית המקדש ולא לאכול בשר וחלב יחד.
משה נמצא בהר סיני ארבעים יום ולילה, וכותב את לוחות הברית פעם נוספת. פניו של משה קורנות והעם מפחד לגשת אליו. משה קורא אליו את אהרון וכל הנשיאים, ומסביר להם את כל הדברים שדיבר אליו אלוקים בהר סיני. משה מסתיר את פניו מהעם במסווה וכשהוא מדבר עם אלוקים הוא מוריד את המסווה מפניו.
הפרשה מספרת על חטאו הגדול של עם ישראל בחטא העגל. אלוקים רוצה להשמיד את העם ונותן להם הזדמנות נוספת לתיקון. אנו לומדים שלפעמים אפשר לתקן ולא הכל אבוד מראש. לוחות הברית החדשים לא יהיו לוחות חירות, כמו הלוחות הראשונים. משה מצליח להציל את בני ישראל מהשמדה כללית. משה הפגין מנהיגות והחוטאים נענשו ללא רחמים מצד משה, אפילו קרובי המשפחה לא ניצלו מעונש מוות. החוטאים היו מוכנים לתת את התכשיטים שלהם לפולחן העגל. אהרון הוא איש של שלום ואין ציפיות מהתורה שיתנהג כמנהיג. אהרון לא שותף לחגיגה ולכן לא נענש והכהונה לא נלקחה ממנו. בני ישראל חסרי חוט שדרה והפנו עורף לאלוקים, לתורה ולמשה. העדרותו של משה גרמה לעם לחרדה וחששות, דבר שמלמד שהעם היה חלש אופי, עם של עבדים משוחררים שזקוק למנהיג צמוד שיוביל אותם כל הזמן. עצם הרעיון לבנות עגל זהב הפך בעיני רבים הזדמנות לפריקת עול, התמרדות נגד מנהיגותו של משה. אהרון מחליט לשתף פעולה עם החוטאים ולמתן את התנהגותם הרעה. הם פרקו עול מוסרי וחברתי. משה פועל ללא רחמים והורג את כל החוטאים ומתנהג כמנהיג של יד חזקה ובלתי מתפשרת.
הפטרת פרשת כי תישא:
התקופה היא שלטון אחאב מלך ישראל עם אשתו איזבל בת צידון. המלך אחאב בשיתוף אשתו הפיצו את עבודת האלילים במלכות ישראל. באותו זמן חי אליהו הנביא, שהביא על עם ישראל בצורת קשה במשך 3 שנים. אליהו הנביא מציע לאחאב לכנס נביאו שקר ואת כל עם ישראל ולבדוק מיהו אלוהים האמיתי. אליהו שואל את העם - "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים? אם ה' הוא האלוהים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו". אליהו מציע שכל אחד מהצדדים יבנה מזבח ויקריב עליו קורבן, מי שישלח אש מהשמיים שתאכל את הקורבן - הוא האלוהים. נביאי השקר בונים מזבח ושוחטים את הקורבן. במשך שעה ארוכה הם מבצעים את כל פולחן האלילות ולא קורה דבר, האש לא יורדת ואליהו אומר להם: אולי תקראו בקול גדול יותר, אולי הוא עסוק ולא שומע אתכם. אליהו הנביא צוחק עליהם, הוא בונה מזבח, חופר תעלה ושופך על המזבח הרבה כדי מים. הוא מתפלל לאלוקים ואש יורדת מהשמיים. האש היא כוחו של אליהו הנביא, וכולם מכריזים: "ה' הוא האלוהים".
למרות זאת, עבודת האלילים נמשכת. בפרשה אנו רואים את עובדיהו המנהל של בית המלוכה. אחאב סומך עליו כבן ברית. הוא מסתיר 100 נביאים ודואג להם במערה לאוכל ומים. איזבל היא בת מלך צידון שהתחתנה עם המלך אחאב, כחלק מברית בין מלכות ישראל ומלכות צידון. היא הביאה את עבודת האלילים איתה והייתה מאוד דומיננטית בחצר המלוכה ושלטה ביד רמה בחצר המלך כולו.
המלך יהוא, אותו המליך אלישע הנביא - ממשיכו של אליהו הנביא, השמיד במהלך מרד את כל בית המלוכה וזורק את איזבל מחלון ביתה. מותה היה נורא ואכזרי במיוחד. אחאב המלך נהרג בקרב במלחמה עם מלכות ארם. הוא מאוד דגל במדיניות של שיתוף פעולה אזורי. המצב באותה תקופה בממלכת ישראל היה רעוע והיו מלחמות תכופות. ממלכת ישראל הייתה חלשה והייתה זקוקה לבני ברית שונים. לממלכת ישראל לא היה כוח צבאי גדול. אליהו הנביא שפעל באותה תקופה ניסה להחזיר את העם כולו לאמונה באלוקים. הוא נאבק כנגד אחאב ואיזבל, הוא לא פחד ופעל בנחישות רבה מאוד. הופעתו של אליהו הייתה פתאומית, הוא אחראי למעשי ניסים הקשורים באש. הוא גרם להורדת אש מהשמים, שהייתה מסוגלת להשמיד כל דבר, הוא גרם לבצורת בארץ. הוא היה איש עיקש וקיצוני שפעל נגד החוטאים וניסה ליצור מציאות טובה יותר. מעשיו לא מביאים את התוצאות הרצויות, הוא בורח למדבר ואלוקים דואג לצרכיו. הוא עולה בסערה השמיימה, ואלישע יורש אותו בתפקידו.
אליהו הנביא בעל שיעור קומה ענק, ועד היום הוא נשאר במסורת היהודית כמביא הגאולה לעם ישראל בעתיד.