דבר תורה לפרשת וישב

מדוע נאמר ביוסף נער שעושה מעשה נערוּת?

והנה קשה ביותר, יוסף הצדיק היה בנו האהוב על יעקב אבינו בחיר האבות, והתורה הקדושה (בראשית לז, ג) אומרת "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ", ורש"י פירש ואונקלוס תירגם בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. אם כן איך יעלה על הדעת לומר על יוסף הצדיק שהוא צדיק יסוד עולם, שהיה עושה מעשה נערות מתקן בשערו ממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה. ועוד איך יעקב אבינו שמוטלת עליו חובה לחנך את בנו, מדוע לא מעורר אותו שלא יתנהג בצורה כזאת, ועוד צריך להבין מה התואר "נער" בא ללמד שהיה עושה מעשה נערות, מדוע נאמר "נער"?

ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול על פי דברי רבותינו, הנה מובא בתיקוני הזוהר (תיקון ע, קלז) כי מה שמכונה יוסף הצדיק בשם "נער" הוא משום שהיה גלגולו של חנוך בן ירד, שנתעלה בחיים חיותו להיות מלאך מטטרון, כמו שכתוב (בראשית ה, כד) "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים".

ומפרש בתרגום יונתן "ופלח חנוך בקושטא קדם ה' והא ליתוהי עם דיירי ארעא ארום אתנגיד וסליק לרקיעא במימר קדם ה' וקרא שמיה מטטרון ספרא רבא" - פירוש ועבד חנוך באמת לפני ה' והרי איננו עם דיירי הארץ, משום שנפטר ונסתלק לשמים במאמר לפני ה' ויקרא שמו מטטרון סופר גדול.

יוסף נקרא "נער" בגלל שהיה גלגול של חנוך שנקרא "נער"

‏והנה מצאנו כי גם חנוך נקרא נער, כמו שכתוב (משלי כב, ו) "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" לכן נקרא גם יוסף גלגולו של חנוך בתואר "נער". וכך מובא בתיקונים (תרגום) זה ספר תולדות אדם זהו הספר של חנוך נער, שעליו נאמר ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו כי לקח אותו אלוקים... ולמה נקרא נער, אלא כאן סוד ישוב לימי עלומיו כמו שהיה מקודם למעלה, ואחר כך ירד באותו שנאמר בו והוא נער את בני בלהה ואת בני זילפה נשי אביו, ועוד מובא שם בתיקוני הזהר מטטרון כנגד יוסף למטה.

ודברים אלו הם המקור למה שמובא בשער הגלגולים לרבנו האר"י הקדוש זצוק"ל (הקדמה ל"א) "כי יוסף הצדיק זכה לנשמה זו של חנוך". וקשה מדוע פה התורה הקדושה לפני מכירת יוסף לארץ מצרים מגלה לנו שהוא "נער" שהוא נשמת חנוך, ולא גילתה לנו את זה לפני כן או אחרי כן?

תכלית האדם להתחבר עם בני האדם לקרבם לה' ולתורתו
אלא אפשר לבאר על פי דברי רבותינו שהביאו את דברי רבנו החתם סופר (פרשת לך לך) ‏כי חנוך פירש עצמו מכל בני אדם בחששו שלא יתקלקל מהם והתבודד עם הקב"ה ביחודים עליונים בקדושה ובטהרה, לכן זכה שנתעלה חי לשמים ונעשה מלאך מט"ט. אולם אצל אברהם אבינו לא מצאנו שנתעלה חי לשמים ונעשה מלאך, כי לא פירש עצמו מבני אדם להתבודד רק עם הקב"ה ביחודים עליונים כל היום, אלא אדרבה יצא מביתו והתחבר עימם כדי לקרבם לה', כי השכיל להבין שאין זו תכלית בריאת האדם שיהפך למלאך חי בשמים כי כבר יש לו להקב"ה בשמים רבבי רבבות מלאכים ושרפים, אלא תכלית בריאת האדם היא שיתחבר עם בני אדם לקרבם לה' ולתורתו, ועל ידי זה זכה להיות גדול יותר ממלאכי השרת.

יוסף ירד למצרים לתקן את דרכיו של חנוך שלא עורר את בני דורו
ועל פי דברים קדושים אלו יובן, דהנה פה נאמר על יוסף הצדיק "נער" משום שפה התחיל התיקון של יוסף הצדיק לחנוך, אשר חנוך לא יצא מארבע אמותיו ולא קירב אנשים לאבינו שבשמים. והנה ידועים דברי רבותינו בשער הפסוקים (פרשת שמות) לרבנו האר"י הקדוש זצוק"ל הטעם לסבל הקשה שסבלו ישראל במצרים, כי הם היו גלגולים מדור המבול שקלקלו את דרכם, ועל ידי השעבוד המר בגלות מצרים נזדככו ונתקנו. לכן כמו שנעשה בדור המבול במים, כן נעשו במצרים במים ככתוב (שמות א, כב) "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ".

ויוסף הצדיק גלגולו של חנוך התקדם לרדת לארץ מצרים לתקן את דרכיו של חנוך שלא עורר את בני דורו, וכמו שמובא במדרש ויקרא רבה (לב, ה) יוסף ירד מצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו ישראל בזכותו, אמר רב חייא בר אבא כדאי היה גדור ערוה בעצמו שנגאלו ישראל על ידו.

אם כן, כל ירידתו של יוסף הצדיק לארץ מצרים וכל צערו הגדול היה לתקן את חנוך בן ירד שהוא המלאך מטטרון, ולסלול את הדרך לבני ישראל לרדת לארץ מצרים, ולתקן את גלגולם הקודם בדור המבול.

ולכן ישים האדם מול עיניו שישנם זמנים קשים בחיים של האדם שהאדם עובר נסיונות קשים ומרים, והאדם אינו מבין על מה זה ולמה זה. וגם כאשר עושה חשבון נפש ומרגיש שקשה מנשוא צערו, ידע שסולל דרך מגלגולים קודמים לדברים עצומים שבגלגול קודם לא הספיקו או לא הצליחו לתקן. וכאשר אוספים את כל הדורות כולם ובונים בשלמות את הבנין, יוסף נער, וחנוך לנער, ודור המבול ודור יורדי מצרים, מוצאים בנין שלם שראוי לקבל את התורה על הר סיני ולהיות העם הנבחר והמרומם מכל העמים.