הסמוי לשעבר פותח הכל "הפללתי עבריינים כבדים, במשטרה הפקירו אותי"

"יום אחד פנה אלי חבר, אמר שהוא רוצה משהו. באותו זמן הייתי סוכן סמוי ולא רציתי לשמוע מה הוא רוצה מהפחד שאני אפיל אותו. במשטרה התעקשו, ואני בלית ברירה הסכמתי. הוא הגיע אלי הביתה ואמר 'תשמע אני צריך שתוריד את אחד מהאחים של עבריין מוכר'. הוא המשיך להתעקש, קרא לי 'איש ביצוע' ואני רק ניסיתי להתחמק. לאחר שהוא הלך המפעיל שלי בימ"ר יצר איתי קשר ושאל מה הוא רצה ממני. לא עניתי".

אם עד סוף הכתבה תחליטו לשפוט את נשוא הכתבה לרעה או לטובה, זוהי בחירה שלכם. מפאת חשש לחייו קיים צו איסור פרסום על שמו, או כל פרט מזהה אחר, לכן להמשך הכתבה אנו נקרא לו בשם הבדוי "אביחי". 

-

אביחי רק בן 24 וכבר כלו כוחותיו. על ראשו מונח פרס של כ-300 אלף ש"ח ואת סיפור חייו אנו מביאים פה לראשונה. אנו מגלים אדם שבעברו פעל עמוק בעולם הפשע, לאחר מכן עשה תיקון ועזר לנקות את רחובות העיר באר שבע מסוחרי סמים ונשק, אנשים החשודים בניסיונות רצח, החזקת אמצעי לחימה, עבירות אלימות שונות והלבנת הון, ומאז הוא חי כאשר כל יום עשוי להיות היום האחרון שלו.

ארגון הפשיעה בו אביחי לקח חלק הטיל מורא ופחד על העיר והאנשים איתם הסתובב ועבד הם כאלה שממש לא הייתם רוצים לפגוש ככה סתם באמצע הרחוב. האנשים עליהם יסופר בכתבה גרים ברחוב שלכם ולמדו איתכם בבית ספר אך סביר להניח שהעולם שלכם רחוק שנות אור משלהם.

נחזור לסיפורנו: חלפו כמה ימים והחבר שוב יצר קשר עם אביחי, "תשמע אחי אני לא רוצח בשביל כסף”, אמר לו, "יותר מאוחר, המפעיל בימ"ר מתקשר אליי. הוא בא עם אוטו שחור וחלונות שחורים, נכנסתי לספסל האחורי בתקווה שלא ראו אותי. הוא שואל אותי מה החבר רצה ממני אבל השאלה הייתה לפרוטוקול בלבד, הוא כבר ידע שביקשו ממני להוריד בן אדם".

בשלב הזה אביחי התקשר לחבר ואמר לו שהוא מסכים, ושיבוא אליו לתכנון הרצח, “לא חשבתי שזה יצא לפועל, בדרך כלל עד שמארגנים, אם בכלל, זה הכל דיבורים".

להרוג כשאדם יושב שבעה?

בדיוק באותם הימים נפטר אביו של המטרה ובני המשפחה כולם ישבו שבעה בבית המשפחה. "אמרתי לו שאני לא מוכן לירות באחד האחים בזמן שהם יושבים שבעה, על מנת שלא לגרום לפגיעה בחפים מפשע”.  אביחי סיכם בתמורה ל-13 אלף ש"ח - לירות על מנת לפצוע ולא להרוג. באותה הפגישה שסוכמו הפרטים, הוא גם קיבל את האקדח.

"היו כל כך הרבה סמויים ברחוב ביום המבצע שלרגע חשבתי שהרחוב כולו זה רק שוטרים". כצעד מטעה ביימו במשטרה את הנקמה. במקומו של הסוכן נשלח ב-14 בדצמבר בלש מימ"ר נגב שיורה ארבעה כדורי סרק במטרה. “אמרתי למזמין ההתנקשות: 'תשמע הבאת לי 4 כדורים ולא מחסנית שלמה יריתי את הארבעה כדורים, הוא התחיל לרוץ להשתגע ולצעוק ולזרוק אבנים אני חושב שפגעתי לו ברגליים'. אין שוטר שלא שמע על המבצע הזה. רבים מהם אף עלו בדרגות בעקבות ההצלחה".

השמועה על "הירי" עשתה את שלה, ומבחינת המשטרה הביאה לאיסוף ראיות נוספות נגד החבורה שלא הפסיקה "לחגוג" את תוצאות הירי. רק כאשר נעצרו כמה ימים לאחר מכן, והבינו כי נפלו לתרגיל של המשטרה, התחלף החיוך בשתיקה רועמת בחדרי החקירות.

"הייתי עבריין מקומי מהרף העליון"

"אני הייתי בבאר שבע עבריין מקומי מהרף העליון, הייתי איש ביצוע בארגון", מספר אביחי, "שנעצרתי אמרו עלי שהייתי שומר נשקים, שהייתי כספת של הארגון, שאני הייתי מוציא לפועל של אירועים כמו שריפות של מכוניות, זריקת רימונים, הלבנת הון, החזקנו את באר שבע".

הרגע שבו הכל השתנה בסיפורו של אביחי, היה כשעד מדינה הביא למעצרם של חברים רבים בארגוני הפשיעה המקומיים. "הייתי עצור כמעט חודשיים. אין הוכחות ואין כלום. הם אומרים לי שאם אני לא אצא עד מדינה, אני אשב 17 שנה, שיגעו אותי. לא רציתי. ישבתי חודשיים ועל חוסר הוכחות השתחררתי".

כשהשתחרר, הבין אביחי שיש לו צו עיכוב יציאה מהארץ לחצי שנה, "זה גרם לי לחשוד. על מה ולמה? הייתה לי הרגשה שאני תפור על עוד משהו". עבר שבוע ואחד החברים הקרובים שגדל איתו יצא סוכן. "הביאו לו רשימה של אנשים שהוא מכיר וביקשו ממנו להביא לימ"ר את אותם אנשים על מגש. הוא מחק אותי ואת אחי מהרשימה, לא רצה להביא אותנו".

הסוכן הסמוי אמנם לא התכוון להפיל את אביחי ואת אחיו, אך זה בדיוק מה שקרה. "חבר משותף הביא לאחי 2 שקים של חשיש, וברגע שהסוכן הלך על אותו חבר, בימ"ר כבר הגיעו עד אלינו. נתפרתי, קיבלתי שנה וחצי. בעימות אמרתי לאותו סוכן שאם הוא, חבר שגדל איתי, התהפך עלי, אז אני לא רוצה יותר לקחת חלק. לא רציתי לראות את כל השנים שלי מתבזבזות מאחורי הסורגים כשאני עוד צעיר. הבעייה היא שזה לא נגמר גם בכלא, יש נאמנות לקבוצה גם בפנים. אם מישהו מסוכסך עם חבר בקבוצה, אז יש לו גם סכסוך איתי ואתה יודע כמה אנשים מסוכסכים איתנו? שום בית כלא כמעט לא קיבל אותי! בסוף ישבתי בבידוד מוחלט וסטרילי במשך שנה וחצי.

אחיו הקטן של אביחי קיבל את המעצר קשה, "הוא בכה לאבא שלי בטלפון, התובעת רצתה שישב 30 חודש, והוא לא בנוי לבית סוהר. בשלב מסוים הוא אמר לאבא שהוא יתאבד ולא יישב. בימ"ר האזינו לשיחה ושמעו את זה. הם באו אלי, משכו אותי ושאלו אם אני רוצה להציל את אח שלי שהוא גם חולה אפילפסיה. לי אין אמון בהם, רציתי אישור מהתובעת שאחי ישב לא יותר מ-17 חודשים. להגיד לך את האמת, לא התכוונתי לצאת סמוי, רק רציתי להציל את אחי".

מעולם הפשע לשירות המשטרה

ביום שהשתחרר, הטלפון צלצל על הבוקר, בצד השני של הקו היו אלה מימ"ר דרום שביקשו שיבוא להתייצב, "אחי לא ידע ולא הבין. הוא הופתע מעצם זה שקיצרו לו בחצי ולא היה לו מושג שיש קשר ביני לבינם. בימ"ר שאלו למה אני לא משתף פעולה ולא מתקשר, שם הודעתי להם שאני לא רוצה להיות סוכן וגם לא מודיע, רק רציתי להציל את אחי. אמרתי להם שאין לי מה לתת להם, לא רוצה כלום".

-

למחרת על הבוקר קיבל אביחי זימון נוסף, "אני בדיוק השתחררתי, לא רציתי לחזור לעולם הזה, והם התעקשו, הציעו לי כסף על כל הרשעה שאעזור להם להשיג, ולא משנה כמה פעמים אמרתי להם שאני לא רוצה, הם המשיכו להתעקש".

זה לא עזר. באותם ימים היו לימ"ר סמויים נוספים, חברים של אביחי גם. הם נתנו לאחד מהם סמים והוא התקשר לאביחי וסיפר שיש לו קריסטל ברמה טובה. "תבוא תיקח אני אעשה לך מחיר טוב", הוא אמר. אביחי לא התאפק וקנה 20 גרם, "אחרי 20 דקות הוא מתקשר אלי אומר לי 'אביחי שומע בנאדם לא עונה לי אתה יכול להביא לי שלושה גרם אני אחזיר לך בערב'. אחרי זה הוא הגיע ומכר לי עוד 10 גרם, אחרי 10 דקות מתקשר חבר אחר, סמוי גם הוא ומבקש 3 גרם".

"השוטרים חיכו לי פה בפסאז', קפצו עלי, אכלתי פיצוצים עם 10 גרם עלי ועדויות של 2 סמויים. עם התנאי שהיה לי ידעתי שמצפה לי 9 שנים בפנים. שוב התחילו הלחצים, ביקשו שאפתח על הקבוצה שלי, ולא הסכמתי. הלכתי למעצר, אחרי יומיים הוציאו אותי עוד פעם לחקירה ושם נשברתי, ישבו עלי טוב. אמרו לי שאני תפור, שאני גומר את הקריירה שלי. אמרתי להם שאני לא מוכן לפתוח על הקבוצה שלי, אני רוצה להכין רשימה משל עצמי. רשמתי להם רשימה טובה של עבריינים כבדים, אבל לא את הקבוצה שלי”.

ואיזו רשימה הוא בנה. אביחי הגיש למשטרה את הקצפת, עשרות עבריינים כבדים בעבירות כמו ניסיונות לרצח, כמויות מסחריות של קריסטל או הידרו, הקלטות של אנשים מתכננים להניח מטענים, הדברים הכי גרועים שאתם יכולים לדמיין. באותו שלב אביחי הוא סוכן סמוי לכל דבר, עובד.

"בימ"ר הורידו את האנשים מהרשימה שלי אחד אחד, היו מתחילים לעשות לי בחירות – תביא את חבר שלך X או מישהו אחר Y. הם חתמו איתי 100 אלף ש"ח תשלום סופי, שזה לא שווה את החיים שלי אבל הם הבטיחו לי הגנה".

אבל ההגנה מהמשטרה בצורה לה ציפה, לא הגיעה, וכשזו לא הגיעה, אביחי ניסה לשמור על עצמו. הוא עבר לחדרה אל אביו, אבל העבריינים גילו אותו גם שם, "מצאו אותי וירו עליי ועל אבא שלי ברכב 9 כדורים. הכדור נכנס לתוך גינה, כמעט פגע בילד. לאור יום נשים רצות עם העגלות שלהן ברחוב צורחות, 9 כדורים! התחלתי לרוץ, בנס לא פגע בנו אף כדור. אבא שלי הזמין משטרה, כל החבורה נעצרה ושוחררה יום למחרת. זה שירה קיבל 14 חודשים בפנים. למה רק 14? השופט אמר שאני לא אמין, אתה מבין? בשביל לכלוא את כל העבריינים האלה הייתי מספיק אמין אבל פתאום העבר הפלילי שלי עושה אותי לא אמין. הם לא לקחו מצלמות מהזירה, הכל מצולם אבל הם לא עשו את העבודה שלהם".

כאמור, לאחר מו"מ מפרך בין הפרקליטות לבין עורכי הדין של המתנקש, גובשה עיסקת טיעון מקלה לנאשם שלו עבר פלילי כבד והרשעות רבות שבגינן ריצה למעלה מ-10 שנות מאסר שלפיה הוא ירצה 14 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, בית המשפט קיבל את עיסקת הטיעון וגזר את דינו של הנאשם.

בחזרה לבאר שבע

לאחר ששרד את אירוע הירי, בימ"ר הסכימו שמדובר בסיכון אמיתי והחליטו לשלוח את אביחי למחבוא. עוד פעם צימר, חדרים זמניים בבתי מלון, חיים על מזוודות. משם הדרך לחו"ל הייתה קצרה, ואביחי עלה על מטוס שיקח אותו עד פנמה. לא לקח הרבה זמן להבין שהחיים במנוסה הם לא בשבילו, אז הוא חזר לארץ ועבר לגור בבאר שבע.

"איך שאנחנו עוברים לעיר, מתחת למגדלי נוף עובר אופנוען עם כפפות לטקס לבנות, רעול פנים". אביחי התעשת תוך שניות, זרק את התיק והחל בריצה מהירה אל תוך הפסאג'ים. האופנוען החל לנסוע אחריו בחצרות ובין הבניינים. לא בפעם הראשונה הייתה זו השגחה מלמעלה שהצילה את חייו, כשאביחי לקח ימינה, האופנוען החליט לקחת שמאלה ומהר מאוד איבד את עקבותיו. חברתו שרצה לכיוונם על מנת לסייע נתקלה באופנוען בדרכו חזרה לכביש, “תוריד את המסכה", צעקה אליו. האופנוען הצמיד את האצבע לשפתיו ועשה סימן של שקט. "הוא עבר לידי, הסתכל עלי והיסס", מספר אביחי כשהוא נזכר בשנייה שראה את האופנוען לראשונה, "אולי הוא מכיר אותי, אבל ההיסוס הזה נתן לי את השנייה שאני צריך כדי להתחיל לרוץ”.

האיומים על חייו המשיכו, מקרה אחר מקרה מגולל אביחי כיצד ניסו להתנקש בו או במשפחתו, אף אחד בסביבתו הקרובה לא בטוח ומעל הכל צפה ההרגשה הכואבת שהשוטרים, איתם שיתף פעולה, נטשו אותו להגן על עצמו. "הציעו לי תוכנית להגנת עדים רק אם אני מביא את הקבוצה שלי, וכשלא הסכמתי אמרו לי תסתדר לבד".

אף אחד במשפחה אינו מוגן

"עכשיו אני מחוק, אין סולחות", מסביר אביחי כיצד ההרגשה כאשר חרב מונחת על הצוואר, "תתאר לך שאתה הולך לכלא להרבה שנים, יש לך אישה בחוץ ומשפחה, ואתה יודע את השם של הבחור שבגללו אתה עצור. אתה מבין איזה תסביך זה? הרבה אנשים מסוכנים רוצים לפגוע בי ובקרובים שלי, אני פשוט מחוק".

יום אחד מקבל אביחי שיחת טלפון מאחיו, "הוא צועק לי בטלפון לבוא מהר, יש ערבים שעוקבים אחריו. בזמן שאני אתו על הקו, הוא הספיק להגיע ולהסתגר במקלט שבביתו ואני שומע רעשים ברקע, פתאום הוא צועק לי שמפתיעים אותו! התחלתי לרוץ, בלי נעליים עד קניון אביה רצתי. התקשרתי למשטרה, למפעיל שלי, אמרתי לכולם שרוצחים את אחי". כשהגיע לבסוף לבית אחיו, גילה שהמקום מוקף בניידות. חשוד אחד נתפס עם שוקר, השני הצליח להימלט על אופניים, "כשהגעתי ראיתי את הבילוש נוסעים לצד אחד ואת הבחור בורח בכלל לצד השני".

-

האדרנלין לא הספיק לרדת מהאירוע האחרון וכעבור כמה ימים רכב דרס את בת זוגו של אביחי, שיצאה בנס מהאירוע עם מכות יבשות בלבד אבל הרבה כאבים שנמשכו גם ימים אחרי. "התקשרתי למשטרה, בסערת רגשות סיפרתי להם שבאים לרצוח אותי, אני הולכת ברגל ופשוט דורסים אותי!", היא מספרת, "עכשיו הם אומרים שלא הייתה שיחה, כאילו לא הייתה תלונה". אמנם הנהג הפוגע לא נעצר באותו יום, אך במשטרה לא וויתרו על השימוש באזיקים והחליטו לקחת את אביחי לתחנה. "היא מתקשרת אלי צועקת שדורסים אותה", מספר אביחי ומדגיש שזו גם לא הפעם הראשונה, "רצתי לשכן שלי לקחת סכין משם. באתי לבן אדם עם הקפוצ'ון, להפחיד אותו, להחזיר את השליטה לחיים שלי, פתאום הרגשתי יד מושכת אותי מאחורה". היו אלה שוטרים שזיהו את הסכין בידו והחליטו לעצור אותו.

לפי כתב האישום שהוגש על ידי התביעה המשטרתית, "ב-29 באפריל, סמוך לשעה תשע בערב, פנתה חברתו של הנאשם לנהג שנסע ברכבו ברחוב מבצע נחשון בבאר שבע, וטענה בפניו כי פגע בה עם רכבו ברגלה בעת שחצתה את הכביש. הנהג הכחיש, וחברתו של הנאשם עזבה את המקום. בחלוף זמן קצר הגיעו הנאשם וחברתו לקיוסק באותו רחוב, שם שהה נהג הרכב, כשהנאשם אוחז בסכין מטבח בידו האחת ואקדח פלסטיק בידו השנייה. בסיטואציה זו איים מי שהיה כאמור סוכן סמוי בעברו על הנהג כי יפגע בו ואמר לו שיחסל אותו".

"6 שנים שאני בשקט. לא עשיתי כלום. לא שדדתי, לא גנבתי. נגמר לי הכוח. אני רוצה לשמור על המשפחה שלי, כל אופנוע ברחוב מקפיץ אותנו".

למה אתה לא מציב מצלמות בבית בעצמך?

"אין לנו כסף. אתה רואה את הטלוויזיה הזאתי?”, הוא מצביע על טלוויזיה קטנה ומסורבלת המונחת בסלון, “כאן הייתה מונחת טלוויזיה של 70 אינץ', בשביל להוציא אותי בערבות מכרנו אותה".

חשוב להדגיש שלא מדובר בפרנואיד, האיום על חייו הוא ממשי, "רק הבוקר דפקו לנו בדלת וברחו", הוא מספר בחשש, "תן לי לצאת. תן לי אישה, שני ילדים. שקט. יש לי דוד בקנדה. אנחנו מתים לצאת אבל אין לנו איך".

החיים במנוסה משאירים את כל משפחתו ללא כוחות, הם עוברים מדירה לדירה, תמיד באמצע הלילה ובשקט, "אתה יודע מה זה לעבור דירה ועוד בשושו? לך תמצא מישהו שיסדר הכל. אני כבר מת אין לי כוחות לעבור כבר אין לי כוחות. אתמול ושלשום היו לי התקפים. מרוב שכבר המוח לא במקום אני כבר לא יכול. אני קם בארבע בבוקר ולא מצליח לחזור לישון. כל היום הראש מתחיל לחשוב מאיפה אני מביא כסף, מאיפה אני מביא אוכל ומאיפה תבוא הירייה שתחסל אותי אחת ולתמיד".

הסיפור לא מסתיים פה. ההטרדות, האיומים וחוסר האונים נמשכים גם ברגעים אלה. נרדף על ידי עבריינים וננטש בעיניו על ידי כוחות המשטרה. אביחי הוא לא שחור ולא לבן, לא מדובר על פושע רע לב וגם לא על צדיק גמור שלומד גמרא מבוקר עד ערב. מדובר בבחור צעיר באר שבעי, עבריין מורשע, שבעזרת הרבה אומץ הצליח להכניס מאחורי סורג ובריח כ-30 עבריינים כבדים שפעלו בבאר שבע והסביבה, ולאחר מכן נשאר לבדו. "בדיעבד אני מתחרט", הוא מספר בפנים נפולות, "הכאב ראש שהגיע לאחר מכן לא שווה את זה, אם הייתי יודע שהבחירה היא בין שנים ארוכות בכלא לבין חיים עם חרב על הצוואר, לא הייתי משתף פעולה".

תגובת משטרת ישראל:

מהמשטרה נמסר כי הם דוחים את הטענות שהועלו ע״י הסוכן על הסף.

הסוכן שנמצא בימים אלה במעצר בית, לאחר שהוגש כנגדו כתב אישום בגין תקיפה של אזרח מטופל ע״י יחידת הסוכנים של משטרת ישראל מאז תחילת הפעלתו ועד לימים אלה. 

עם זאת, נדגיש כי היותו סוכן אינו מקנה לו חסינות בפני החוק.

עוד צויין כי כל פנייה שלו למפעיליו מטופלת במיידי ומקבלת מענה בהתאם לצורך.

הטענה בעניין ניסיון הדריסה אף היא נדחית על הסף, לאחר שהתקבל הדיווח במשטרה הגיעו למקום שוטרים, חברו למודיעה ומתחקור ראשוני שנערך שם עלה כי כלל לא היה ניסיון דריסה ולכן אין מקום להמשך טיפול משטרתי.