דרישה: החלפת שם הרחוב על שמו של פרופסור חיים שיבא

עשרות אלפי ילדים שעלו ממרוקו בשנות ה-50, נלקחו מהוריהם אל מחנה העלייה שבצפון, שם עברו הקרנות אכזריות במטרה למנוע את מחלת הגזזת. מי שעמד בראש פרויקט ההקרנות היה פרופ' חיים שיבא, זה שעל שמו נקרא אחד מרחובות העיר באר שבע. לימים, אותם ילדי גזזת, ביניהם גם ברוריה שמש ז"ל, חלו במחלות ממאירות, שהביאו למותם של רבים מהם. כשפנה יאיר שמש, בנה של ברוריה, אל עיריית באר שבע בבקשה לשנות את שם הרחוב, גילה כי נפל על אוזניים ערלות הגובלות בחוסר רגישות בסיסית.

"היא לא זכרה בדיוק מה היה, אבל היא כן זכרה דברים מאוד ספציפיים. היא זכרה את הנוזל החם ששמו לה על הראש לפני ההקרנות כדי לתלוש את השיער, היא זכרה את הצעקות של הילדים בלילה והיא זכרה שהיא התחילה להרטיב במיטה ושאח שלה היה זה שטיפל בה והחליף לה את המצעים בלילה", כך מספר יאיר שמש את סיפורה של אמו, ברוריה שמש ז"ל, שנפטרה לפני כחודש וחצי, לאחר שנאבקה במשך שנים בגידולים ממאירים שהתפתחו בגופה.

ברוריה שמש ז"ל היא אחת מאותם "ילדי גזזת", ילדים שעלו ממדינות צפון אפריקה בשנות ה-50, ונלקחו לטיפול אכזרית בפטריית הגזזת, פטרייה שכבר באותם השנים היה ידוע כי היא אינה מסוכנת או מדבקת וכי היא עוברת מאליה. ברוריה ז"ל, כמו שאר הילדים, עברה סדרה של הקרנות של קרני X (רנטגן) במינונים גבוהים, המכוונים הישר לראש, והוא בוצע באופן אכזרי ביותר. "לפי כל העדויות, לא הייתה לה גזזת" מספר יאיר.

"אותם טיפולים קשים שעברו הילדים, בוצעו ב"מחנה העלייה" שליד זיכרון יעקב, לשם לקחו אותם הרשויות, ללא כל ידיעתם של ההורים. "כשדיברתי עם דודה שלי היא סיפרה לי שסבא וסבתא שלי אחרי כמה שבועות הגיעו לשם וסבתא שלי התחילה לצעוק מחוץ למחנה ולבכות כדי שיביאו להם את הילדים שלהם בחזרה. אז שחררו אותם, אבל הנזק כבר נעשה".

שנים לאחר מכן, נמצא כי אותו טיפול שניתן לילדים, הוא זה שאחראי להופעתם של גידולים בגוף של אלפי אנשים בארץ המשתייכים לקבוצת "ילדי הגזזת". בעקבות גילוי זה, בשנת 1994 מדינת ישראל הודתה בביצוע ההקרנות לילדים, כשחוקקה באותה השנה את חוק פיצוי נפגעי הגזזת שיזם ח"כ עמיר פרץ. אותו חוק הצליח להשתיק קולות רבים, וכך המשיכה המדינה להתחמק ממענה על השאלות הקשות שעולות מן הפרשה. אחת הסיבות לכך היא כי במסגרת החוק, מי שבוחר באפשרות לקבל כספיי פיצויים מהמדינה לטובת הטיפולים, מנוע מלתבוע אותה בגין עניין זה. כמו כן, מוסיף יאיר כי "החוק אומר שהפיצויים מגיעים רק למי שחלה, אלה לא פיצויים על החוויה הטראומתית".

בשנת 2001, הופיעה אצל ברוריה ז"ל בעיה בבלוטת התריס והיא החליטה להסירה. באותה השנה, החליטה ברוריה לתבוע את כספי הפיצויים שהגיעו לה במסגרת החוק שחוקק ב-94'. אלא שמספר שנים לאחר מכן זיהתה ברוריה ז"ל גידול לא ברור בראשה, ולאחר מספר בדיקות נמצא כי מדובר בגידולים ממאירים הנקראים מניגיומות. "היא לא דיברה על זה יותר מדי, רק בסוף, כשראינו שהמצב לא טוב, הבנו שיש קשר" מספר יאיר. "מניגיומות הם גידולים שגדלים לאט לאט. אצל אמא שלי זה גדל עוד הרבה לפני כן, אבל אף אחד לא בדק את אלו שעברו את ההקרנות.  

לא זימנו אותה ואת שאר האנשים שעברו טיפול זהה בילדותם לבדיקות עם חשיפת הפרשה ב-94'?

"זה בדיוק העניין- הרשימות של אותם אנשים קיימות, המדינה לא פרסמה אותן, הם חסויות, ולא זימנו אותם מעולם לבדיקות".

מי שאחראי לאותו "פרויקט גזזת" הינו פרופ' חיים שיבא, שהיה באותם הימים מנכ"ל משרד הבריאות ותחום המחקר שלו היה מחלות תורשתיות אצל עדות המזרח. פרופ' שיבא תיאר את מחלת הגזזת כנגע מסוכן ומדבק, שיש להיפטר ממנו, והוא עשה את כל שביכולתו על מנת לגייס את הציוד הדרוש על מנת לטפל בתופעה. אך כמובן- רק אצל יוצאי צפון אפריקה. לימים, קיבל פרופ' שיבא כבוד גדול והכרת תודה על פעילותו בתחום הבריאות, ונדמה שדווקא פרשת הגזזת, שעוררה סערה רבה בציבור הישראלי, נשכחה מהרפרטואר העשיר שלו. כיום קיים מרכז רפואי על שמו (המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא- תל השומר) ושני רחובות על שמו- האחד ברמת גן והשני כאן, בבאר שבע, בשכונת נווה זאב. זאת למרות שכבר בשנות ה-60, היה ברור לכל כי רוב אותם אנשים שנקראים "ילדי גזזת" הם מתים מהלכים, ואף על פי כן- פרופ' שיבא מעולם לא הביע חרטה.

לפני כחודש וחצי נפטרה ברוריה ז"ל, לאחר שנלחמה במשך שנים בגידולים שהתפתחו בגופה, והותירה אחריה בעל וחמישה ילדים, כשיאיר, הקטן מביניהם, לומד כיום כלכלה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. "אחרי שאמא שלי נפטרה, החלטנו האחים, שאנחנו רוצים לפעול, כי זה לא הגיוני שאנשים נפטרים פה בגלל מה שהוא עשה אבל שהוא נתפס כגיבור" מספר יאיר. "אז חיפשתי בגוגל, וראיתי שרק בבאר שבע וברמת גן יש רחובות על שמו. זה היה נראה לי הזוי, בעיקר בגלל שבאר שבע היא גם עיר שיש בה הרבה אנשים יוצאי צפון אפריקה".

לפני מספר שבועות כתב יאיר פוסט בעמוד פייסבוק, בו דרש מעיריית באר שבע לשנות את שמו של הרחוב, בגין הפשעים שביצע פרופ' שיבא בילדים יוצאי מדינות צפון אפריקה. אל הפוסט נחשפו הרבה מתושבי העיר, שחלקם אף הודו שגם הם חלק מאותם ילדים שנפגעו וכי גם הם חלו במרוצת השנים באי אלו מחלות בעקבות טיפולי ההקרנות.

"פניתי לעיריית באר שבע, כתבתי להם במייל את הציטוטים של פרופ' שיבא, שמוכיחים שהוא אכן היה זה שהוביל את הפרויקט, אבל הם לא הכירו בזה". כך נמסר מלשכת ראש עיר, רוביק דנילוביץ', בתגובה למייל ששלח יאיר בנושא: "יאיר שלום רב, ראשית השתתפותנו הכנה בצערך הכבד. אכן בעיר כמו בערים אחרות בארץ רחוב על שם שיבא. ועדה השמות העירונית החליטה על כך לפני שנים רבות. הועדה החליטה להנציחו בהתאם לקורות חיו ותרומתו. אנחנו לא נתערב בשיקולי הועדה. שלא תדע צער".

לאחר קבלת אותה תגובה לקונית זו, פנה יאיר בשנית במייל אל לשכת ראש העיר, אך לא קיבל שום מענה. כמו כן, הוא ניסה ליצור קשר טלפוני עם הלשכה מספר פעמים- אך ללא הצלחה. "כשהמשפחות שלנו עלו לפה הם באמת האמינו שהם הגיעו לגן עדן, הם בטחו בכולם, ואז לאט לאט הם הבינו כנראה שלא כך המציאות".

כשאנחנו פנינו ללשכת דובר העירייה, נתקלנו בתגובה מזלזלת אף יותר: "אכן, יש בבאר שבע רחוב על שם חתן פרס ישראל לרפואה,  פרופסור חיים שיבא. מכתבו של מר שמש התקבל בעירייה".

לצד אותה האטימות שמגלה עיריית באר שבע בנושא כל כך חשוב, צצות עוד ועוד עדויות של תושבי העיר, שמספרים את סיפורם האישי והכואב שעברו בילדותם, ומשמשים הוכחה נוספת לחשיבות של שינוי שם הרחוב בעיר.

לעדויות נוספות של "ילדי הגזזת" היכנסו לפה.

כמו כן, מערכת חדשות באר שבע נט תמשיך לעקוב אחריי הנושא ותשמח לשמוע על עוד עדויות של תושבי העיר.