דו"ח חדש קובע מה שכולנו יודעים: האוכלוסייה הבדואית בנגב סובלת מאפליה
11.01.17 / 14:03
כך עולה מנתוני דו"ח חדש שערך פורום דו-קיום בנגב לשווין אזרחי. בדו"ח נכתב כי הנתונים "חושפים תמונה קשה שנובעת ממדיניות של אפליה ארוכת שנים כלפי הקהילה הבדואית בנגב". מנגד, אומרת חברת מועצת העיר וחברת מפלגת הליכוד, אורטל פרלמן, כי "על 65,120 הבדואים שמתגוררים בכפרים הבלתי מוכרים, לעבור לכפרים מוכרים ו/או עיירות ממשלתיות".
'פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי' הינו ארגון ערבי-יהודי שהוקם בשנת 1997 על ידי תושבים יהודים וערבים בנגב, במטרה לשמש מסגרת לשיתוף פעולה יהודי-ערבי כבסיס למאבק משותף לשוויון זכויות אזרחי. במסגרת פעילותו, פרסם הארגון בסוף החודש שעבר דו"ח על מצבם של הבדואים בנגב בהיבטים שונים, בעיקרם תחומי ההשכלה, התעסוקה, הדיור והתכנון.
מנתוני הדו"ח עולה כי אוכלוסיית הבדואים סובלת כיום מאפליה קשה, שנובעת מחוסר תקצוב הולם ומחוסר השקעת משאבים של הממשלה באזורים בהם הם מתיישבים. "הקהילה הבדואית בנגב היא אחת מן הקהילות המוחלשות ביותר בישראל. משנת 1948 ועד היום, ממשלות ישראל השונות השקיעו בעיקר בריכוזה של הקהילה ביישובים עירוניים כחלק ממאבק קרקעי ארוך שנים" כך נכתב בדו"ח.
בתחומי התכנון והדיור עולה מן הדו"ח כי 65% מאוכלוסיית הבדואים מתגוררת בשבע עיירות בנגב, ובמשך כל שנה הן מדורגות במקום הנמוך ביותר באשכול הסוציו-אקונומי על פי נתוני הלמ"ס. הסיבות לכך נגזרות, על פי הדו"ח, מן הנתונים הבאים- רק 18 מתוך 126 ישובים בנגב מיועדים לאוכלוסייה הבדואית, המהווה למעלה משליש אוכלוסיית הנגב. זאת בין היתר, בשל העובדה כי בחלק מן היישובים בנגב מתקיימים מנגנונים כמו וועדות קבלה, אשר מונעים מאוכלוסיית הבדואים לגור בהם. כ-28% מאוכלוסיית הבדואים בנגב מתגוררת ביישובים אשר אינם מוכרים מצד המדינה, על כן המדינה כמעט ואינה מספקת להם תשתיות ציבוריות, וכמו כן, גם 11 הכפרים הבדואים שהוכרו על ידי המדינה, חוברו לתשתיות באופן חלקי.
בנוסף, בתחום החינוך עולה מן הדו"ח כי אחוז הנשירה מהלימודים של אוכלוסיית הבדואים עומדת על כ-35%, לעומת 6.4% מהאוכלוסייה היהודית, ואחוז הזכאים לבגרות עומד על כ-30% אחוזים, לעומת 70% בקרב האוכלוסייה היהודית. בתחום התעסוקה עולה כי השכר הממוצע הגבוה ביותר בקרב החברה הבדואית בנגב הוא בעיירה ערערה בנגב, והוא נמוך ב-40% מהשכר הממוצע בקרב כלל האוכלוסייה. בעיירה לקייה 33.5% מהנפשות נתמכות על ידי גמלת הבטחת הכנסה, לעומת 3.6% בקרב כלל האוכלוסייה.
מחיה נח, מנכ"ל 'פורום דו-קיום בנגב, מסר בתגובה: "שום שינוי חיובי או צמצום של פערים לא יוכל להגיע כל עוד המדינה מוסיפה להתייחס אל החברה הבדואית כאויב במקום כשותף. מדיניות של הריסת הבתים, ואי מתן שירותי כחלק ממאמץ אגרסיבי של המדינה "להסדיר" את ההתיישבות הבדואית, אל מול הקמתם של עשרות ישובים יהודיים חדשים, הם אינם צעדים בוני אמון והם מעידים על כך שלמדינה אין כל כוונה או רצון לפעול למען הקהילה הבדואית, באף תחום. פתרונות רבים בכל התחומים מונחים על שולחן הממשלה מזה שנים רבות, אך עד שלא תשכיל המדינה לעבוד בשיתוף עם החברה הבדואית, יישאר המצב כפי שהוא והפערים בין הקהילות בנגב רק יתרחבו ויעמיקו".
תגובתה של אורטל פרלמן, חברת מועצת העיר וחברת מפלגת הליכוד, לנתוני הדו"ח: "הגיע לידי הדו"ח של הפורום לדו קיום בנגב שעוסק ב 231,800 הבדואים שמתגוררים בנגב. אישית, אומר שאני מאמינה בשילוב ואינטגרציה של כל מי שחי ומאמין במדינת ישראל. עלינו - כולל כל הזרמים שבחברה הישראלית, לאפשר אחד לשני לחיות בכבוד. זהו אינטרס משותף של היהודים והבדואים שחיים בנגב. בנוסף, אני מאמינה גם באחריות אישית מצד האוכלוסייה הבדואית. הגשמת הזכויות בחברה שוויונית כלולה גם בהגשמת חובות האזרח, כבראש ובראשונה - קיום החוק. על 65,120 הבדואים שמתגוררים בכפרים הבלתי מוכרים, לעבור לכפרים מוכרים ו/או עיירות ממשלתיות. באותה נשימה, על מדינת ישראל לעודד צורות דיור שונות ומודרניות יותר, בקרב האוכלוסייה הבדואית, כדי לאפשר לגור בצורה מסודרת וחוקית. אני אופטימית. ישנו דו קיום נפלא, שמתקיים כיום בצבא ההגנה לישראל, ואני מברכת כמה שיותר צעירים מהמגזר הבדואי שמתגייסים לצבא, מתוך רצון פשוט: להיות חלק ממדינת ישראל, ולתרום את חובתנו לצד קבלת זכויותינו".
מטעם משרד התשתיות, משרד החינוך, משרד הבינוי והשיכון ומשרד העבודה והרווחה טרם התקבלה תגובה. כשזו תתקבל אנו נעדכן.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
