סטודנט נפגע בתאונת ''פגע וברח'' בבאר שבע ויקבל 120,000₪

תאונות דרכים רבות במזל מסתיימות ללא נפגעים בנפש. אך מה קורה במצב שמדובר בתאונת ''פגע וברח'' וזהות הנהג אינה ידועה?

התאונה המדוברת התרחשה לפני כשש שנים כשסטודנט שלמד בבאר שבע רכב על אופניו בסביבות 3:00 לפנות בוקר בכביש בבאר שבע בדרך לדירתו ממעונות האוניברסיטה. לפתע הגיחה מכונית משמאלו ופגעה עם המראה הימנית בכידון האופניים שלו, וכתוצאה מכך נפל רוכב האופניים ונחבל.

חבר סייע לו להתפנות לבית החולים סורוקה שם נאלץ לעבור ניתוח לקיבוע פנימי של יד ימינו והוחדרו לגופו פלטות וברגים. ''בבית החולים אובחן התובע כסובל משברים בעצמות הרדיוס והאולנה מימין, הושם לו סד גבס, הוא אושפז ועבר ניתוח לשחזור וקיבוע פנימי''. צויין בפסק הדין.

לאחר הניתוח פנה רוכב האופניים לקרן לנפגעי תאונות הדרכים ''קרנית'' שאמונה על פיצוי נפגעים שאינם יכולים לתבוע פיצוי מאף גורם אחר (כמו הפוגע או חברת הביטוח). הוא טען שאינו יודע את זהות הפוגע, לאור העובדה שהרכב פגע בו והמשיך בנסיעתו, ומשטרת באר שבע לא הצליחה לאתרו עד היום.

רוכב האופניים תבע את קרנית ודרש פיצויים בסך 120 אלף שקל עבור הוצאות רפואיות ועזרת צד שלישי. לטענתו בעקבות העבודה הוא פוטר מעבודתו ונפגע עתידו התעסוקתי, והפסד שכרו העתידי מוערך ב700 אלף שקלים.

''קרנית'' מצדה, כפרה בנסיבות התאונה, והצביעה על סתירות בגרסתו של התובע. כך למשל, הוכח שהתובע התקבל לחדר המיון רק ב-5:00 בבוקר, פער זמנים שאינו סביר ביחס לכך שהתאונה התרחשה בסמוך לבית החולים. קרנית הוסיפה שהתובע לא פעל ב"שקידה סבירה" כדי לגלות את זהות הנהג הפוגע, שכן פנה למשטרה רק בחלוף חודש וחצי.

מנגד השיב התובע כי תהליך הקבלה לחדר מיון התארך מכיוון שהגיע לבית החולים ללא תעודה מזהה, וחברו שנכח עמו, חיזק את גרסתו כשסיפר שנסע במונית כדי להביאה מדירתו. 'עדויות השניים היו מפורטות וברורות, ואף לאחר חקירה נגדית מדוקדקת לא מצאתי כי נפלו בהן סתירות משמעויות שיש בהן למוטט את הגרסה או לפגום מהותית במהימנותה.", פירטה השופטת. 

לבסוף לאחר הדיון בעניינו, החליטה השופטת עינב גולומב בבית משפט השלום בנצרת לקבל את גרסת התובע. השופטת הדגישה כי לא מדובר בעדות יחידה, אלא בעדות הנתמכת על ידי עד ראייה. בניגוד לטענת קרנית, היא לא ראתה סתירות מהותיות בגרסת התובע, וקבעה שפערי הזמנים בין התרחשות התאונה לקבלתו בחדר המיון אינם בלתי סבירים.

"התובע לא התקבל לטיפול מיידית עם הגעתו לבית החולים המצוי בסמוך למקום התאונה. אין זה בלתי סביר כי בשל הצורך בהמתנה וההתרחשות מהסוג שפורט לעיל, חלף זמן מרגע ההגעה לבית החולים ועד הקבלה והרישום בפועל, ופערי הזמנים במקרה דנן אינם חורגים מהאפשרי והסביר בגדרי אלה.'' צויין בפסק הדין.

על עמדת קרנית ביחס ל''שקידה סבירה'' הגיב בית המשפט: ''על בית המשפט לבחון את הסבריו של הנפגע לגבי סיבת אי-ידיעתו את פרטי הנהג-הפוגע. בחינה זו חייבת להביא בחשבון את אופיו של משטר האחריות ואת אופייה של תאונת הדרכים כאירוע פתאומי וטראומתי. אכן, קרנית נועדה למלא את החלל במקרים שבהם לא ניתן לגבות פיצויים ממבטח, וזאת על-מנת שהנפגע לא יוותר ללא אמצעים להטבת נזקי-הגוף שהוסבו לו. זו מטרה סוציאלית חשובה העומדת ביסודו של חוק הפיצויים''.

עוד הוסיף בית המשפט: "כאשר הנפגע מצביע על סיבה סבירה והגיונית לכך שאין ביכולתו להצביע על הנהג הפוגע, הכף נוטה לטובת הכרה בזכאות לפיצוי מקרנית. נראה לי כי יש לבחון את התנהגות הנפגע ואת הסבריו במשקפיים מציאותיות ותוך מתן משקל ראוי למצוקה הסובייקטיבית שבגינה הוא לא השכיל או הצליח לברר את פרטיו של הנהג-הפוגע". 

כמו כן, השופטת גולומב השתכנעה שלא היה בידם של התובע וחברו מידע כלשהו על זהות הרכב הפוגע, ודחתה כל ניסיון לייחס לו אשמה בכישלון לאתר את הנהג שנמלט. היא סירבה לזקוף לחובתו את העיכוב שבהגשת התלונה למשטרה, לאור ההתרחשויות שעבר התובע עקב התאונה, שבעקבותיה אושפז, נותח ושוחרר לתקופת החלמה והתאוששות.

לבסוף, נקבע כי לתובע לא נגרמה נכות משמעותית שעלולה לפגוע ביכולתו להתפרנס. לכן תביעתו של התובע התקבלה באופן חלקי. בית משפט השלום בנצרת חייב את קרן ''קרנית'' לשלם לתובע 120 אלף שקל עבור הפסדי שכר, כאב וסבל, והוצאות רפואיות, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצוי. 

תופעת תאונות הדרכים היא ממש מכת מדינה. לפי נתוני עמותת ''אור ירוק'', מתחילת השנה נהרגו 171 אנשים בתאונות דרכים  מספר ההרוגים כתוצאה מתאונות דרכים גדול יותר מבכל מלחמות ישראל גם יחד.