אמש (שבת) שוחרר מהכלא איאד אבו שחידם, מתכנן פיגוע ההתאבדות הכפול שאירע בבאר שבע בשנת 2004, במסגרת הפעימה האחרונה של עסקת השבויים. הפיגוע, שבוצע על ידי שני מחבלים מתאבדים באוטובוסים של קו 6, גבה את חייהם של 16 בני אדם, בהם קארין מלכה ז"ל, בת 23 במותה, שהייתה בדרכה לעבודה במרכז הקליטה "נורית". בעקבות השחרור, שוחחנו במערכת האתר עם אורית אורה, אחותה של קארין ז"ל, ששיתפה בכאב ובתחושות הקשות עם היוודע דבר שחרור המחבל.

"לא קיבלנו שום הודעה – גיליתי מהתקשורת"

"אתמול התקשרו אליי מהתקשורת וככה גיליתי על השחרור", מספרת אורית. "לא קיבלנו שום הודעה רשמית מהמדינה או מהצבא, לפחות לא שאני ראיתי''. כשנשאלה על התחושות, היא השיבה בכאב אך גם בהחלטיות: "הלב כואב, אבל שום דבר לא יחזיר את אחותי ואת שאר הנרצחים. אני מעדיפה להתמקד במה שאפשר לשנות עכשיו – וזה החזרת החטופים. אני מקווה שבתמורה לשחרור המחבלים, יחזירו לנו אותם. זה המעט שאנחנו יכולים לקבל".

"אני רואה את המציאות בעיניים פקוחות"

למרות הכאב, אורית מדברת בקור רוח ומביעה גישה מציאותית כלפי העסקה. "אני יודעת שהרבה אנשים, במיוחד תושבי באר שבע שנפגעו בפיגוע, כועסים ומתנגדים לשחרור. אבל אני מסתכלת על זה אחרת – יש משפחות שממתינות ליקיריהן, חיילים שבויים, וגם גופות שממתינות לחזור הביתה. אף אחד לא יחזיר לי את אחותי, אז לפחות שיצילו אחרים".

לדבריה, היא אינה משלה את עצמה שהמצב ישתנה. "אני יודעת ששחרור מחבלים עלול להוביל לעוד פיגועים. הרי אנחנו רואים את זה כבר שנים – אותם מחבלים נכנסים לכלא ויוצאים ממנו, ושוב עושים את אותם הדברים. זה מעגל שלא נגמר. אבל אני בוחרת להסתכל על הצד השני – על מה שכן אפשר להשיג עכשיו".

למרות ההבנה והרציונליות בדבריה, אורית מודה שהכאב מלווה אותה יום-יום. "אני לא מדחיקה את הכעס, את הצער, את הדמעות. אני בוכה לבד, בלילה, מתחת לכרית. אבל מול העולם אני שמה מסכה וממשיכה הלאה. אין לי ברירה".

כשנשאלה לגבי תגובות הציבור, אמרה: "אני רואה את כל ההתקוממות ברשתות החברתיות, אני מבינה את הזעם, אבל הלב שלי שלם עם זה. אני רק רוצה שהמשפחות שמחכות יקבלו בחזרה את היקרים להן. שום דבר לא ישיב את אחותי, אז לפחות שיצליחו להציל אחרים".