משרד הביטחון כשל באבחון, חיילת מהדרום תוכר כנכת צה"ל
רותם שרון
27.08.24 / 12:35
תגים:
דרום
,
באר שבע
,
באר שבע נט
,
חיילת
במשרד הביטחון "הדביקו" לחיילת הפרעת אכילה - וסירבו להכיר בה כנכת צה"ל. בית המשפט הפך את ההחלטה וקבע כי סבלה מדיכאון עקב השירות
האם במשרד הביטחון החליטו להדביק בכוח לחיילת הפרעת אכילה שלא הייתה, רק בשביל לחמוק מלהכיר בה כנכת צה"ל? סוגיה זו עלתה בדיון בערעורה של החיילת על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר בנכותה – ערעור שהתקבל ממש לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים. את החיילת ייצג עורך הדין יואב אלמגור.
במסגרת פסק דינם, מתחו השופטים ביקורת קשה על משרד הביטחון ועל המומחית הרפואית מטעמו, על כך שגרמו לחיילת ולמשפחתה סאגת ייסורים קשה, עד שבית המשפט נאלץ להתערב בנעשה. בביקורתם, ציינו בין השאר השופטים, כי התלות הכלכלית המשמעותית שנוצרה בין מומחים רפואיים למשרד הביטחון המספק להם עבודה, גורמת לריבוי של חוות דעת שטחיות ומוטות, הדוחות תביעות נכות מוצדקות, וגורמות לעוול לתובעים.
פסק הדין עסק כאמור בעניינה של חיילת שהתגייסה לצה"ל בינואר 2019 בפרופיל 97 ושובצה לתפקיד משק"ית חינוך במג"ב. בתחילת שירותה עברה טירונות וקורס חינוך, ולאחר מכן הוצבה לתפקיד משק"ית חינוך בבסיסים שונים בדרום הארץ. אולם, כבר בחודשים הראשונים לשירותה החלה החיילת לסבול מבידוד חברתי ומיחס קר ומעליב ממפקדיה – וכתוצאה מכך לקתה בדיכאון.
בתצהירה תיארה החיילת כיצד נאלצה לנסוע לבדה לאורך שירותה, בתחבורה ציבורית, בין ביתה שבצפון הארץ לבסיסים שונים בדרום, כשהיא גומעת מרחקים של כ-350-400 ק"מ ביום. לדבריה, הורו לה מפקדיה שלא להצטרף לפעילות חברתית של חיילות מג"ב שהיו בבסיס, ובאופן זה הועמקה בדידותה. מפקדיה לא התחשבו בכך שמגוריה מרוחקים מאד מהבסיס, והיא אולצה לצאת בשעות מאוחרות לביתה לבדה באוטובוסים, ולהגיע אליו בשעות מאוחרות מאד בלילה.
בבסיסים שבהם שירתה, לא היו ארוחות בוקר, ובשל הנסיעות הארוכות היא החמיצה ארוחות נוספות. היא הועברה בשירותה הקצר, שנמשך כחמישה חודשים בלבד, בין שלושה בסיסים, צומת שוקת, בית גוברין ואילת, שבהם לא היה לה מקום לינה קבוע. בכל בסיס היא נאלצה לחפש מיטה פנויה לישון בה, לאתר בעלי תפקידים בבסיס כדי שיספקו לה ציוד ומענה לצרכים, ולהשתלב בנוהלי הארוחות, שרבות מהן הוחמצו כאמור על ידה.
במהלך שירותה החלו הוריה לחוש שמצבה הנפשי מתדרדר. היא הייתה מתקשרת אליהם נסערת, מספר פעמים בשבוע, בוכה ומספרת שקשה לה מאד ואף אמרה ש"בא לה למות". אמה הציעה לה לפנות לגורמי בריאות הנפש בצבא אך הבת סירבה. עקב כך התקשרה אמה בעצמה לקב"נית, אך נענתה, לדבריה, בצרחות, כבר מתחילת השיחה.
וכך, לעדות האם, החלה בתה לסבול ממיחושים ומבעיות בריאות שונות, ישנה לאורך שעות ארוכות, ללא אנרגיה לקום אל סדר יומה בשירותה הצבאי. בנוסף החלה החיילת לרדת במשקלה ונזקקה להצר את מדיה הצבאיים. הבת סיפרה לאמה שקשה לה מאד עם המפקדת הישירה שיורדת עליה כל הזמן ולכן פנתה לסיוע רפואי בקופת חולים, עקב תלונות על כאבי בטן, וקיבלה גימלים למספר ימים – שסייעו לה לחמוק מהשגרה הלוחצת.
לאחר חמישה חודשים תש כוחה. היא הגיעה למרפאת הבסיס מותשת, וטענה כי לא אכלה ולא שתתה לאורך ארבעה ימים רצופים. ממרפאת הבסיס היא פונתה לחדר המיון בבית החולים, שם טופלה ועברה תשאול, בעקבותיו אובחנה כסובלת מהפרעת אכילה. לקראת סוף יוני 2019, ולאחר שסירבה להתאשפז במוסד פסיכיאטרי, היא שוחררה מהשירות בפרופיל 21, וזאת כחמישה חודשים בלבד לאחר גיוסה. לאחר שחרורה, ובעקבות החמרה במצבה, שהתבטאה באובדן משקל ניכר ובפיתוח הפרעת אכילה חמורה, פנתה החיילת, באמצעות עו"ד יואב אלמגור, לקצין התגמולים במשרד הביטחון, בבקשה להכיר בה כנכת צה"ל.
במסגרת הבקשה נטען כי מצבה הנפשי התדרדר בעת שירותה הצבאי, ובגללו, ועל כן יש להכיר בנכותה משירות. הבקשה נדחתה על ידי קצין התגמולים, שטען כי אין קשר סיבתי בין תנאי שירותה לבין מחלתה, וכי הפרעת האכילה ממנה היא סובלת התפתחה עוד בנעוריה. אך הצעירה לא אמרה נואש, והגישה, באמצעות עו"ד יואב אלמגור, ערעור לביהמ"ש השלום בירושלים, המשמש כערכאת ערעור על החלטות משרד הביטחון.
בערעור נטען כי תנאי השירות הקשים, שכללו משמעת נוקשה, בדידות ונסיעות תכופות, הובילו להתדרדרות במצבה הנפשי והפיזי, היא פיתחה דיכאון רבא (דיכאון מז'ורי) וכתוצאה ממנו הפסיקה לאכול ולשתות. עו"ד אלמגור הדגיש כי החיילת התגייסה במצב נפשי תקין, ללא כל עדות לבעיות קודמות, וכי תנאי השירות היו הגורם הישיר להתדרדרות במצבה הנפשי. במסגרת כתב ההגנה, נטען על ידי משרד הביטחון, כי מצבה הנפשי של החיילת לא הוחמר כתוצאה מתנאי השירות, אלא נבע מהפרעת האכילה שהחלה לפתח עוד בנעוריה.
לחיזוק גרסה זו, צורפה חוות דעת פסיכיאטרית נגדית, שבה נטען כי החיילת סבלה מהפרעת אכילה כבר מגיל 15, לפני גיוסה לצה"ל, ואף הלכה להתייעץ עם דיאטנית לאחר שאיבדה ממשקלה 7 קילוגרם. בנוסף, טענו במשרד הביטחון כי החיילת הודתה בפני הרופאים בחדר המיון, כי מנעוריה היא סובלת מהפרעות אכילה – התבטאות בה ראו כהודאה במצבה.
בדיון בבית המשפט הציג עו"ד אלמגור ראיות לרוב לכך שהחיילת לא סבלה טרם גיוסה מהפרעות אכילה. בין הראיות הוצגו מכתבים והערכות חינוכיות רבות מהצוות החינוכי שליווה אותה בפנימייה שבה למדה, וכן מחבריה בתנועת הנוער – שהעידו על נערה חברתית, עליזה ופעילה. הערכות אלה נרשמו במקביל לגיל שבו פנתה הנערה לייעוץ תזונתי, וציירו תמונה שונה לגמרי מנערה הלוקה בהפרעה פסיכוטית סביב משקלה.
בעדותה בפני בית המשפט, שללה האם כי בתה סבלה מהפרעת אכילה בנעוריה. לדבריה, ביקורה אצל הדיאטנית, בא על רקע חינוך לאורח חיים בריא ותזונה נכונה. אל התביעה צורפה חוות דעת רפואית של מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר קבע כי החיילת התגייסה במצב נפשי תקין, ללא בעיות נפשיות בהיסטוריה המשפחתית. לדבריו, תנאי השירות הקשים היוו טריגר להופעת דיכאון רבא (Major Depression) בו לקתה, אשר התבטא בין השאר גם בהפרעת אכילה.
השופטים ציינו בפסק דינם כי התרשמו מאד מאמינות עדויות התובעת ואמה, וכן מחוות דעתו ועדותו המהימנה של המומחה. מנגד, ביקרו השופטים באופן חסר תקדים את הפסיכיאטרית מטעם משרד הביטחון, לאחר שנחקרה על ידי עו"ד אלמגור על דוכן העדים, וחוות דעתה הופרכה לחלוטין.
בין השאר, הביעו השופטים תמיהה על כך שמשרד הביטחון לא צירף נתוני משקל לביסוס קביעתו כי מדובר בחיילת אנורקטית.
"למרבה התימהון מסתבר, כי אף לא אחד ממוצגים אלה (אותם הציג משרד הביטחון להוכחת הפרעת האכילה) מבוסס על שקילתה של המערערת בזמן בדיקתה, או על התייחסות כלשהיא להיסטוריה של מדדי משקלה..." קובעים השופטים. לדברי השופטים, השוואת משקלה בלשכת הגיוס עם גיוסה (57 ק"ג) למשקלה, חמישה חודשים לאחר מכן, עם הפנייתה למיון (54.5 ק"ג) מעידה על הפחתה של 2.5 ק"ג בלבד ממשקלה, ומלמדת שהאבחנה לאנורקסיה חסרת כל ביסוס. בעדותה, הודתה המומחית מטעם משרד הביטחון, כי המסמכים שעליהם הסתמכה בקביעתה כי החיילת סבלה מהפרעות אכילה, לא כללו נתוני משקל עדכניים או מדדים פיזיולוגיים אחרים.
"מדברים אלה עולה, כי כל התייחסות לאבחנתה של המערערת כמי שלוקה בהפרעת אכילה, מבלי להתייחס למדדי משקלה, היא לא פחות מאבסורדית. משמע, כי אין בנמצא ממצא מדעי אובייקטיבי משמעותי, המבסס את האבחנה לקיומה של הפרעת אכילה, לא אבחנה פסיכיאטרית ואפילו לא אבחנה על בסיס מדדי משקלה, שהם הרלוונטיים ביותר לסיטואציה".
חוסר הערכת השופטים למומחית מגיע עד כדי כך, שהם קובעים כי היא שמה לב לחשיבות סוג הפרעת האכילה שממנו סובלת החיילת, רק על דוכן העדים, ולא טרחה לעסוק בכך כלל בחוות דעתה, תוך שהיא מסתפקת בכינוי הכללי "הפרעת אכילה". בית המשפט מציין כי במועד הבאתה של החיילת לחדר המיון, לאחר שהעידה כי לא שתתה ולא אכלה 4 ימים, נמצא כי בבדיקות הדם כי כל המדדים ותפקודי הגוף היו תקינים לחלוטין, מצב שכלל לא מעיד על הרעבה ממושכת.
בחקירתה הנגדית על ידי עו"ד אלמגור, הודתה המומחית מטעם משרד הביטחון כי יום לאחר שבדקה את התובעת, ולמרות שלא קיבלה עדיין לידיה את המסמכים המשלימים שאותם ביקשה ממשרד הביטחון, היא כבר הגישה את חוות דעתה הנחרצת על מצבה של התובעת. בית המשפט ביקר בחריפות את התנהלותה זו.
"ההסבר שלה לגבי אי-המתנתה למסמכים הנוספים מחמת היותה "חרוצה" כהגדרתה, מביך" קובעים השופטים בפסק דינם. "לכל הפחות נאמר, כי כאן נחשפת התנהלות מדאיגה מצדו של מומחה שאמור לעשות עבודתו נאמנה, טרם שיכריע בגורלם של בני אדם לשבט, או לחסד. מהלך זה של דברים מצביע על אי תקינות בעבודתה של מומחית משרד הביטחון ויש בכך כדי להטיל צל כבד על אמינותה".
לדברי מומחה החיילת, אנורקסיה היא תופעה פסיכיאטרית, אך אף פסיכיאטר לא בדק את החיילת, ולא קבע כי היא סובלת מאנורקסיה. בנוגע להודאתה, כביכול, של החיילת בהפרעות האכילה מנערותה, טען המומחה כי בשום מקום לא מקבלים עדות מפי נפגע נפש על מחלתו, ועל כן הישענות על דברים אותם מסרה החיילת בעת אשפוזה, אין לה תוקף רפואי או משפטי.
"אנורקסיה היא למעשה מצב של איבוד ביקורת המציאות של דימוי הגוף" טוען המומחה "זאת אומרת זה פסיכוזה של דימוי הגוף... זאת אומרת חולה או חולה, שנראים כמו שלד, ושוקלים במה שנקרא עם BMI פחות מ-17 לפחות, כי המצב הקל של אנורקסיה זה ומטה והם חושבים שהם שמנים מדי ציינתי בחוות הדעת שהמצב הזה לא היה קיים אצל התובעת"
לדבריו: "...הפירוש שלי זה שהרופאים המכובדים שיושבים במרפאה ובמחלקה להפרעות אכילה מקבלים חיילת עם כותרת הפרעת אכילה, והם מתחילים לשאול את השאלות של הפרעת אכילה, הם רואים שהיא גם בדיכאון, אבל הם לא מבינים שהדבר העיקרי זה הפרעת ההסתגלות הקשה שלה לשירות הצבאי, שהלכה והחמירה והחמירה עד שהגיעה למצב של שבועות של דיכאון רבא, מייגור דפרשן, ואתה יכול לקרוא בחוות הדעת המשלימה של מומחית הנפש מטעם משרד הביטחון, את כל הקריטריונים מייגור דפרשן, תראה שהיא מתאימה לקריטריונים האלה".
בהמשך פסק דינם מציינים השופטים כי "...גם לו היינו מניחים כי המערערת לקתה בהפרעת אכילה במהלך שירותה הצבאי, ולא בדיכאון רבא, עדיין אין כל בסיס לקביעה לפיה המערערת לקתה בהפרעה זו קודם לגיוסה, רק על סמך פניה יחידה לדיאטנית של נערה בגיל ההתבגרות".
לסיכום פסק דינו, קבע בית המשפט כי מצא את עדויות החיילת ואמה אמינות ומהימנות, וקבע כי תנאי השירות הקשים, אשר כללו בדידות, חוסר תמיכה נפשית ולחץ מתמשך, הם שגרמו להידרדרות במצבה הנפשי של החיילת, שנותר חמור גם לאחר שחרורה. הם מביעים מורת רוח מהתנהלות משרד הביטחון, שגרר את המערערת ומשפחתה לאורך תקופה ארוכה, במקום להכיר בנכותה כמתבקש. כמו כן, מציינים השופטים, כי מומחים רבים, כמו מומחית משרד הביטחון, נסמכים על הגורמים שעליהם הם מגינים, והדבר עלול לייצר חוות דעת שטחיות ומוטות, כדוגמת חוות הדעת שעליה התבסס משרד הביטחון במקרה זה.
השופטים ציינו בהחלטתם כי מעטים מהחיילים סובלים, כפי שסבלה החיילת, מהעדר כרוני של תשתית פיסית קבועה לפעילותם. "רובם אינם חיים כ"נוודים בודדים" ורבים מאוד מוצאים תמיכה נפשית משמעותית ומכרעת בחברת חברים קבועים פחות או יותר. אלה אחים לצרה ולא בכדי מכונים "בני צוות". כל אלה היוו, על רקע הסביבה המדברית, מערך נסיבות נדיר שגם אצל אדם יציב ובוגר יותר היה מגדיל את ההסתברות לפגיעה נפשית" קבע השופטים בפסק דינם.
לדברי עו"ד יואב אלמגור, מדובר בפסק דין חשוב, משום שהוא פותח דלת בפני רבים מהמשרתים במערכת הביטחון, שעקב תנאי השירות הקשים, החלו לסבול מהפרעות נפשיות, כמו דיכאון כרוני והפרעות אכילה, ועד היום לא ידעו כי ניתן להכיר בהפרעות אלה כנכות משירות.
פסק הדין ניתן ב-12 באוגוסט 2024.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
