מיזם מרגש: מעצבת שמלות הכלה מבאר שבע למען הכלות ונפגעי המלחמה
27.01.24 / 17:46
כל כלה עתידית חייבת להכיר את המעצבת אתי ברנר מבאר שבע, שהחליטה לקחת את כל שמלות הכלה שעיצבה בטעמה האישי והאחר מהחנות שסגרה לאחרונה בעיר העתיקה - ועברה לתחום עיצוב אחר - והכריזה ברוח הלחימה על שבוע מכירות עבור כלות שרוצות לקנות שמלות בעיצובה במחירים אטקרטיביים כולל נעליים ואביזרים, שבסופן תתרום 15 אחוז הנחה מכל ההכנסות לנפגעי המלחמה. תתחילו לחשוב לבן.
הכול התחיל בחלום אחד, יש יאמרו נועז לדבריה, של אתי ברנר מבאר שבע, שהחליטה לעצב שמלות כלה ולהביא לבארשבע את מה שמעולם לא היה בה בתחום הכלות. ככה היא ראתה בוויז'ן שלה." רעיון אמיץ ונועז או טמטום אחד גדול? כבר נגיע לזה". אמרה בחן.
שתפי אותנו בהחלטה
"אני בוחרת לכתוב חשוף, למרות שממש קשה לי עם זה. אני בוחרת להסיר את הבושה, כי אני מאמינה שאין דרך אחרת לצמוח. כל חיי, כל כולי היה באופנה ואומנות ועוד כילדה כל חומר הפך למשהו, אז עבורי היה הכי טבעי לבחור לעשות את מה שאני הכי אוהבת".
הכל התחיל בשנת 2001 שבה החלה אתי ללמוד באופן רשמי עיצוב אופנה בבית הספר 'אסכולה' שסגר את שעריו. אחרי שכבר תפרה מספר בגדים לאנשים מסוימים והיא הרגישה בתוך תוכה שהיעוד שלה זה להתפתח בתחום, הבינה אתי שזה התחום שהיא רוצה להתפתח בו ולהביא רוח רעננה לבאר שבע. "אני רציתי שזה יהיה מעיניים של מעצבת אופנה ולא תופרת" אמרה בראיון."הייתי חמושה בכל רוח שאני יכולה וסיימתי שלוש שנים לימודים, התחתנתי, ילדתי, וכמו רוב הנשים - שמתי את החלומות שלי בצד, התחלתי לעצב בגדים לנשים מהבית ושמתי אותם בחנויות לבגדי מעצבים במרכז ואפילו לחנות אחת שהייתה בבאר שבע".
איך הלך בהתחלה?
"בכל פעם רוב הבגדים שלי היו נמכרים ובכל פעם הייתי מופתעת מחדש. מישהי אשכרה הסכימה לשלם 250 שקל על חולצת טריקו שהיו תפורים עליה המון כפתורים וזה הפתיע אותי, אבל יחד עם זאת, זה נתן לי ביטחון שזו הדרך שלי".
מתי החלטת לפרוץ קדימה?
"ידעתי כשהבן הקטן שלי יהיה בן שנתיים וילך פעם ראשונה לגן, זה יהיה הזמן עבורי לצאת אל העולם האמיתי ולפתוח את הסטודיו לכלות. ועשיתי את זה. פתחתי סטודיו לכלות שהיה מאוד שונה בנוף הבאר שבעי."
מה היה שונה?
"כולם, איך לומר זאת בעדינות, היו בסטייל ישן ומיושן ואני הבאתי סטייל אירופאי, קלאסי. הייתי היחידה וכל כך שונה בנוף. אפילו התעקשתי שהלוגו שלי – "אתי רפאלי" יהיה החתימה האמתית שלי. עם כל כמויות הקשיים המטורפים שהיו בדרך ועם הפחדים הגדולים שלי, הלכתי עם האמת של הלב ולא הסכמתי לוותר, לא משנה איזה מכשול היה שם. האמנתי ברעיון שלי."
והיה קשה בהתחלה?
"החצי שנה הראשונה הייתה כל כך קשה - וקשה, זו מילה ממש עדינה. שום דבר לא הצליח. חלק מהאנשים מסביבי, בעיקר הקרובים ביותר ניסו לגרום לי לוותר ולגרום לי להבין שטעיתי.חצי שנה הייתה כזו. סיוט יום יומי. אבל אני לא הייתי מוכנה לוותר, כי הרגשתי מבפנים שזה מה שאני אמורה לעשות. מרגישה מבפנים לוחמת".
אחרי חצי שנה לערך, החליטה אתי להקשיב שוב ללב של עצמה, להזיז את כל רעשי הרקע שהיו מסביבה וללכת רק עם הלב. ופתאום, כמו להקיץ מתוך חלום, בבת אחת הכול השתנה לה. לטובה. "ממכירה של שמלה אחת בכל החצי שנה הראשונה" שיתפה בחיוך "הפכתי למלאה עד אפס מקום וההצלחה הייתה הרבה הרבה מעבר למצופה. כשהתחלתי להרגיש הצלחה, פתאום משהו בי התחיל לשאול שאלות - שאלות של מהות, למה אני כאן?"
לא הרגשת שייכת?
"שאלתי את עצמי מי אני? בצימאון ענק שתיתי את כל סרטוני היוטיוב שהיו על התפתחות אישית מרגע פקיחת העיניים בבוקר ועד עצימתם בלילה. אחרי שנתיים של גדילה גם שלי וגם של העסק, שמעתי בי מילים שהלב שלי התחיל לומר לי שזהו, לסגור, שעד עכשיו זו הייתה תוכנית הלימודים הראשונה שלי, כי תאכלס פתחתי עסק מבלי להבין כלום במכירות, בשיווק ובכלל, ועכשיו צריך ללכת ללמוד ולצמוח הרבה יותר".
קשה לסגור עסק משל עצמך
"הקשבתי ללב וסגרתי את הסטודיו. כולם היו בטוחים שנפלתי על הראש. אחרי טירוף של קשיים ואחרי טירוף של סוף סוף הצלחה אני סוגרת?. כמו שהאמנתי בלב שלם לקול שלי שמכוון אותי לפתוח ולהצליח, האמנתי בלב שלם לקול שאומר לי לסגור. זו הייתה תוכנית הלימודים הראשונה שלי ועכשיו הזמן ללמוד בדרך שונה. תכננתי ללכת ללמוד כל מה שקשור בהתפתחות אישית והתפתחות עסקית ולחזור גדולה יותר. אחרי שנה גג גם התגרשתי ובתוך הקושי הזה איכשהו צריך להתפרנס ולא הצלחתי. לקח לי זמן להרים את הראש".
איך הצלחת להתמודד?
"במשך השנים האלה ניסיתי להניע את הגלגל חזרה, ניסיתי לחזור למסלול שלי ולא הצלחתי. כל ההכנסות היו מתחת לגובה הרצפה והביטחון העצמי שלי בי וביכולות שלי צנח ביחד עם כל זה. איפה אני, עם ההצלחה שהייתה לי? בכל הזמן נזכרתי כמה מחמאות קיבלתי, את ההצלחות שהיו לי ואיך זה שאני לא מצליחה לשחזר מחדש הכול כמו כשלמדתי עיצוב אופנה ועיצבתי בגדים אוונגרדיים וצלמים רצו לצלם עבודות שלי. כשלמדתי צילום וקיבלתי שערים וכתבות ממגזינים בחו"ל. חשבתי איך אני מצליחה לשחזר? כי בעיקר אני לא מצליחה לתפקד. הכי היה קשה לי להסביר לי ולסביבה שלי למה אני לא מצליחה לתפקד".
מה השתנה?
היום אני יודעת שזה השחרור. למדתי שזה החופש האמיתי. לתת לכל דבר שיש בי, להיות כמו שהוא. בכל יום אני לומדת לחיות איתה ולגדול ביחד בצעדי תינוק, יום אחרי יום, אני חוזרת אל עצמי, אל הלוחמת בשבי.אל מה שמרגיש בית. בחרתי שלא לחזור אל שמלות הכלה, אולי ממקום שהזכיר הרבה כאב כי היה שם ניסיון שלי לחזור. כנראה בשלב שהיה טרי מידיי".
ועברת תחום?
"החלטתי לשחרר ולתת שוב ללב את המקום שלו ובחרתי בשבועות האחרונים לעצב תחתוני מחזור ופדים למחזור, ושניה לשים בצד את שמלות הכלה. והנה אני שוב, הלוחמת שבי לא מוותרת ועושה כל מה שצריך כדי להצליח ואפס מלחמה - מלחמה פרטית משלי, מלחמה למדינה שאני כל כך אוהבת, והכנסות אם היו מעט. ירדו לכלום. אי אפשר לשלם בכרטיס אשראי של אני מקווה שיהיה בסדר ואין עדין מזומן שקוראים לו ואני מבינה את הטראומה שלך. עסקים מסביבי בעתיקה בבאר שבע נסגרים בעקבות המצב ואני? לא מוכנה לוותר".
חשבת מחוץ לקופסא
"חשבתי לעצמי מה אני יכולה לעשות, איזה משאב יש לי שאני יכולה להשתמש בו עכשיו עבור הדבר החשוב מכל לכל העסקים, בעיקר אלה הקטנים, ונזכרתי בשמלות הכלה שלי. אז ממקום אחר לגמרי הקמתי שבוע מכירות מטורף של שמלות הכלה שעיצבתי שהמחירים שלהם ינועו בין 1000-3700 שקל. ויש גם נעלי כלה וכל האביזרים הנלווים, כי אני לא מוכנה לוותר. לא מוכנה לסגור את העסק שלי. בנוסף לזה, בכל שבוע המכירות הזה החלטתי לתרום 15% מכל ההכנסות שיהיו לנפגעי המלחמה".
אז, אם אתם מכירים כלה
שבדיוק עכשיו מחפשת שמלת כלה
תעבירו לה את הקישור הזה
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
