מחדל מתמשך: השפ"פים בעיר מוזנחים ובעירייה מעדיפים לעצום עיניים

לא רחוק מפרויקט הבלוק היוקרתי ובמרחק כמה דקות נסיעה מפארק ההייטק המפואר, ברחוב ביאליק שבשכונה ב', סובלים חלק מדיירי השכונה ממה שהם מכנים הזנחה רבת שנים שמתבטאת בלכלוך וזוהמה שפוגמים קשות בנראות השכונה ובאיכות חייהם של התושבים. 

ע' תושבת הרחוב מספרת כי מזה שלוש שנים הכניסה לביתה סובלת מהזנחה קשה. ע' המיואשת שהעלתה לרשתות החברתיות את התמונות המופיעות בכתבה בתאריך 29.7 טוענת כי: "ככה נראית הכניסה לבית שלי מזה שלוש שנים, בשכונה שמתיימרת להיות אחת השכונות הכי טובות בעיר. הבניין שלי בנוי במפלס נמוך מהרחוב ולכן כל הזבל מהרחוב עף לשם מה שמביא להצטברות של לכלוך. עד כמה המצב חמור? בתחילת השבוע שעבר שמעתי שני מילואמניקים מנהלים שיחה ובה טענו: 'ברפיח היה יותר נקי מפה' ".

השטח המדובר, כמו גם שטחים רבים אחרים בשכונות הוותיקות נופל תחת ההגדרה של שפ"פ (שטח פרטי פתוח), דהיינו חצרות רחבות בבעלות פרטית של הבתים המשותפים בשכונות הוותיקות. אותם שטחים אינם ציבוריים ולכן אינם באחריות העירייה, ולמרות זאת היותם מצויים בחזיתות בניינים, בסמוך לרחובות ולמדרכות, מביאה לכך שכל מפגע בהם מפריע לציבור הרחב ולא רק לדיירי הבניין בו ממוקם השטח. חשוב להדגיש כי חלק לא מבוטל מבעיית הלכלוך בעיר הינה לכלוך הנמצא באותם שטחים פרטיים.

פנינו לעירייה לגבי השפ"פים ושם מסבירים לנו: "שעל פי החוק, מדובר בתחום השטח הפרטי ולא השטח הציבורי עליו אמונה העירייה ולכן אפשרויות הרשות במתן סיוע מוגבלות. ולמרות שהאחריות לטיפול בשטחים פרטיים פתוחים, הנמצאים בבעלות פרטית, חלה על בעלי הנכס, העירייה פועלת כל העת במטרה להגביר את המודעות בקרב הציבור, למען שמירה על הניקיון בשטחים הפרטיים והציבוריים כאחד".

מהם תחומי האחריות של התושבים באותם השטחים? עומר חיון, עו"ס של הקהילה בשכונה ג', שחקר בעבר את הסוגייה ופרסם מסמך בנושא בשיתוף עו"סים נוספים ממרחב דרום הסביר בראיון שנתן בעבר ל"באר שבע נט": "התקנות בנושא בתים משותפים מתייחסות לבניין מגורים משותף כאל יחידה אחת שכל דייריו, כקולקטיב, הם בעליו ובעלי השטחים הפרטיים השייכים לו. הדיירים אחראים לתחזוקה השוטפת של הבניין לרבות תשתיות מים וחשמל, גינון וניקיון. אחריות זו חלה על כל דיירי הבניין, גם במקרים בהם, למשל, קיים הסדר ניקיון וגינון בינם ובין העירייה".

מתי בעירייה בכל זאת מוסמכים להתערב? בעירייה מסבירים כי: "במקומות בהם קיים חשש למפגע תברואתי, העירייה מוציאה לבעלי הנכס צו ניקיון. במידה והמפגע אינו מטופל על ידי הבעלים, אגף איכות הסביבה מבצע את פעולות הניקיון הנדרשות ומוציא חיוב כולל תקורה לבעלי הנכס. במידה והאירוע חוזר על עצמו, מלבד הצו ניתנים גם קנסות".

"גם במקומות בהם יש רוב אוכלוסייה מרקע סוציו אקונומי נמוך, פעמים רבות, לפנים משורת הדין, מבצע האגף לאיכות הסביבה בעירייה מבצעי ניקיון יזומים באזורים אלו", מוסיפים בעירייה ומדגישים כי לגבי האזור המוזכר בכתבה: "אגף איכות הסביבה ביצע מספר מבצעי ניקיון באזור זה".

הלכלוך וההזנחה בשפ"פ שברחוב ביאליק, שלטענתה של ע' נמשך מספר שנים, בתוספת הזנחה בשטחים פרטיים רבים נוספים ברחבי העיר כפי שעולה מתלונות עבר של תושבים נוספים, מלמדים כי מדיניות של "לפנים משורת הדין", משמע ניקיון השטחים הפרטיים בשכונות בעיר מתוך התחשבות וחסד נכשלה במבחן התוצאה, ונדמה שהמצב העגום בשטח בשכונות הוותיקות והקושי לתחזק את הניקיון בהם לאורך זמן מדברים בעד עצמם.

נכון, גם לתושבים ישנה אחריות למצב והלכלוך הרב לא נוצר יש מעין, ועדיין האם בעירייה עושים ככל יכולתם בכדי ליצור מרחב נקי יותר במרחב הפרטי והציבורי? אנחנו מזמינים אותכם לשפוט בעצמכם לאור ריבוי הכתבות שעוסקות בסוגיית הלכלוך בשכונות הוותיקות והשיח ברשתות החברתיות.

תושבים עימם שוחחנו בעבר העידו לא פעם על ניקיון לקוי מצד חברת הניקיון שמנקה את העיר. אחת מהם היא מזל טהר, חברת סיעת "קהילה" שטענה בפנינו לפני מספר חודשים כי: "גם הרחובות בהם יש מנקים רחוקים מלהיות נקיים, ובעיר העתיקה רואים גם את הרכבים עם הנגרר שמנקים ונוסעים הלוך ושוב מספר לא מבוטל של ק"מ, למרות שבפועל הם לא אוספים שום זבל והעגלות שלהם ריקות. לכן לטעמי נדרש פיקוח על המנקים".

אז מי מפקח על המנקים? וכיצד עובד מנגנון התמריצים בעבור חברת הניקיון שעל פיו מחושב התשלום בעבור עבודתה? נדמה כי התנהלותם לכאורה של המנקים מלמדת אולי על מנגנון תמריצים קלוקל לכאורה שלא מתבסס על הספקים וניקיון, אלא בעיקר על קילומטראז' של רכבי הניקיון.

בעירייה הראו בעבר כי כשהם רוצים הם יודעים לבצע חידוש של המרחב הפרטי הפתוח בבניינים ובשכונות, כפי שעשו בעבר ברחוב מצדה בשכונה ב', בציר על דרך מצדה ובבניינים סמוכים ברצף של הציר, זאת במסגרת הפרויקט "אצלנו בחצר" שתוקצב ואושר לביצוע במסגרת קול קורא ע"י המשרד להגנת הסביבה.

תזכורת: ביוני 2018 הכריזו בעירייה על פרויקט חדש וראשון מסוגו לחידוש המרחבים הפתוחים הפרטיים, הצמודים לבנייני המגורים, בעיקר בשכונות הוותיקות. מדובר היה בפיילוט ראשוני שהחל בדרך מצדה, בשכונה ב' והיה צפוי להתרחב לאזורים נוספים בעיר.עבודות חידוש המרחב הפרטי כללו בין היתר: פיתוח נופי הכולל השקיה חסכונית וצמחיה מותאמת אקלים, התקנת תאורה ירוקה, פיתוח גינות קהילתיות וכמובן פיקוח וליווי של גורמי מקצוע.

את הפרויקט הקהילתי-סביבתי הובילו בשיתוף פעולה עיריית באר-שבע, המשרד להגנת הסביבה והקרן הקיימת לישראל, ובעירייה הצהירו בזמנו כי הפרויקט הינו נדבך חשוב נוסף למטרת חיזוק הקשר בין הדיירים לבין העירייה וליצירת מרחבים מטופחים והדגישו: "ייחודו של הפרויקט הינו בתהליך שיתוף ציבור, משלב התכנון עד שלב הביצוע, כאשר לאחר מכן האחריות לתחזוקת המרחבים מתבצעת בשיתוף עם התושבים. מעבר לחשיבות הרבה שבחידוש התשתיות והמרחב הציבורי והפרטי, מסייע הפרויקט ביצירת קהילה מלוכדת המגלה אחריות ואכפתיות לסביבתה".

סה"כ שופצו במסגרת הפרוייקט 85 כניסות וכ-892 בתי אב, ובסיומו הצהירו בעירייה בגאווה כי הפרוייקט נחל הצלחה רבה. אולם משום מה הפרוייקט השאפתני לא התרחב לאזורים נוספים בעיר: "נכון להיום הפרויקט הסתיים. אנו מקווים שבעתיד המשרד להגנת הסביבה ירחיב את הפרויקט לבניינים ברחובות נוספים ברחבי העיר", מסבירים לנו בעירייה.

סרטון תדמית של פרוייקט "אצלנו בחצר". אם הפיילוט כל כך הצליח מדוע הוחלט על הפסקת הפרוייקט?

אך מן הראוי שבעירייה לא יחכו לפתרון שיפול עליהם מן השמיים וליוזמה כזו או אחרת של משרדי הממשלה, ויבצעו מהלך אקטיבי לפתרון הבעיה שנדמה שפוגעת אנושות באיכות חיי התושבים, בדיוק כפי שעשו בעירייה בתחום הביטחון בו הובילו בעירייה יוזמה בדמות הקמת סיירת ביטחון, לאור מה שהגדיר ראש העיר ככישלון של המדינה בטיפול בפשיעה בנגב וחוסר האונים שהיא מפגינה אל מול הבעיה. גם במקרה דנן, על העירייה לקחת אחריות על אותם שטחים, היכן שקיים כשל מובנה בטיפול בהם.

הכשל נובע ממספר סיבות עיקריות. כפי שהצהירו בפנינו בעבר פעילים חברתיים וסביבתיים בעיר.

חלק מן אותם שיכונים בהם נמצאים השטחים הללו ריקים מדיירים וחלקם שייכים לתושבי המרכז שככל הנראה הנושא אינו בראש מעייניהם. טל אל על, סגנו של רוביק בעבר, מי שהחזיק במשך מספר שנים בתיק ההנדסה בעירייה ובנוסף עמד בראש וועדת התכנון והבנייה התייחס בהקשר של השפ"פים לאותם משקיעים שבשנים האחרונות רכשו דירות בשכונות הישנות בעקבות התפתחות העיר ולטענתו: "במקרים רבים לאותם משקיעים לא אכפת ממה שקורה פה בפועל. יש בעלי דירות שלא היו פה אפילו פעם אחת. ואנחנו נשארים לטפל בבעיות". גם בעריייה הודו בפנינו בעבר בהקשר של הזנחת השטחים הפרטיים: "בחלק ניכר מהבניינים הסובלים מהזנחה ישנו אחוז גדול של משקיעים המתגוררים מחוץ לעיר עם מעט מאוד עניין לתחזק ולשמר את התחזוקה והאסטטיות של הנכס שלהם".

סיבה נוספת להזנחת אותם שטחים היא היותם של חלק מן השיכונים שייכים לדירות עמידר ולנתמכי רווחה שבהם לרוב אין וועד שיידאג לניקיון השטחים הללו, מה שבתורו יוצר מצב של הזנחת השטח הפרטי שמצוי באחריות הדיירים. חשוב לזכור כי לרוב, תושבי השכונות הוותיקות אינם מאוגדים תחת וועד שיכול להפעיל לחץ ציבורי על העירייה לפינוי אותם מפגעים, זאת להבדיל מתושבי השכונות החדשות והחזקות יותר, שם לרוב קיים וועד שכונה חזק שיכול להפעיל יותר לחץ על העירייה לנקות ולאכוף את נושא הניקיון.

ומעבר לכל אלה יש כאן את בעיית "הרוכב החופשי". ברגע שמטילים את האחריות לניקיון על הדיירים, סביר להניח שכל אחד מהם יצפה שדייר אחר יבצע את הטיפול במפגעי הסביבה, זאת לאור הטבע האנושי השואף לכמה שיותר הנאות (הנאה מהניקיון) במינימום סבל (המאמץ הכרוך בניקיון) ומתוך הבנה שבתור דייר אף אחד לא יכול למנוע ממני ליהנות מהטיפול שמבוצע באותם מפגעים ומשירותי הניקיון. לאור זאת מה שקורה הוא שהציפייה הזו של כל אחד מן הדיירים שמישהו אחר יעשה את העבודה, מובילה לכך שבסופו של דבר אף אחד מן הדיירים לא מבצע את הניקיון והמפגע נותר בעינו.

כיצד נוצר המצב שהאחריות לתחזוקת השטחים הללו עברה לידיים פרטיות? עומר הסביר לנו בשיחה שערכנו עימו לפני כשנתיים כי: "בשכונות הוותיקות נפוצים יותר מצבים בהם רוב הבניינים בשכונה נבנו ע"י חברות דיור ציבורי כדוגמת "עמידר". לחברה תפקיד היסטורי בשיכון מיליוני עולים שהגיעו במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל, ובעבר, היא הייתה האחראית הבלעדית לשטחים הפרטיים המשותפים לבניין".

"ואולם במרוצת השנים, רוב הבתים עברו לידיים פרטיות וכיום, עמידר לוקחת אחריות על בתים משותפים רק במקרים בהם יותר מ-50% מהדיירים בבניין הם דיירי עמידר. חשוב להבין כי בבתים אלו מתגורות לרוב אוכלוסיות בעלות רקע סוציו-אקומי נמוך, שוכרי בתים או אוכלוסייה מבוגרת. כיום מרבית הבתים אינם באחריות עמידר ונוצר מצב עגום בו אין אחראי על תחזוקת השטחים הפרטיים, מה שמוביל להזנחה איומה הגובלת בבעיות תברואה באותם בתים בהם הם נמצאים ובסביבתם. וכאמור, האוכלוסייה הנ"ל לא מסוגלת לעמוד בתחזוקת המבנים והשטחים".

המצב הנוכחי בו האחריות לטיפול בשפ"פים נופלת על הדיירים מביאה בתורה לשלל כשלים וקשיים איתם נאלצים להתמודד הדיירים שמתגוררים בסמוך לשפ"פים המוזנחים מה שרק מעמיק את הכשל בטיפול בהם. עומר טען בפנינו לפני כשנתיים כי: "יש קושי רב להגיע להסכמות בקרב הדיירים בנושאים הקשורים לבניין המגורים כולו, לרבות הסדרי הגינון עם העירייה. ומעבר לכך, דיירי כניסות מסוימות דואגים לסביבת כניסתם בעוד שדיירי כניסות אחרות מזניחים את סביבת כניסתם. ומלבד כל אלה, במקרים מסוימים בהם העירייה מחליטה לבצע ניקיון בשטחי הבניינים בעצמה, ואז לחייב את הדיירים בהוצאות הכרוכות בכך ולעתים אף להטיל עליהם קנסות, העירייה מטילה את דרישות התשלום על כל הדיירים בבניין גם במצב שבו רק דיירים מכניסה אחת אחראים ללכלוך ולהזנחה".

"ומלבד כל אלה לעתים עול התחזוקה "נופל" על דיירים השומרים על הניקיון ונוצר מצב שבו הם תלויים בדיירים שלא מעוניינים לשתף איתם פעולה או מתקשים בכך. חשוב להבין כי כל אדם יכול להיכנס לשטחים פרטיים של בניינים משותפים וישנם אזורים מסוימים בהם השפ"פים מהווים דרכי גישה עיקריות בין אזורים בשכונה. בעוד שדיירי הבניין הם אלה האחראים על ניקיון השטחים הפרטיים, ישנם עוברי אורח שלא שומרים על הניקיון ובכך פוגעים במרחב הציבורי".

חשוב לזכור שבהתבסס על מדד האיתנות הפיננסית של הרשויות המקומיות (דירוג הרשות) שפירסם משרד הפנים ומנהל הפיתוח בדצמבר 2023, עולה כי עיריית באר שבע הינה בעלת איתנות כלכלית גדולה בהשוואה לרשויות מקומיות אחרות. 

המדד שנועד לשקף את מידת העצמאות הכלכלית של הרשות המקומית, וכפועל יוצא מכך את מסוגלותה לספק שירותים ראויים לתושבים ולעסקים בתחום שיפוטה, מעניק לכל אחת מהרשויות ציון הנע בין 0 ל-100 שמשקף את איתנותה הפיננסית של רשות ביחס לרשויות האחרות. בהתאם לציון מדורגות הרשויות המקומיות מ-1 ועד 255, כאשר הרשות המדורגת במקום ה-1 הינה הרשות בעלת האיתנות הפיננסית הנמוכה ביותר והרשות המדורגת במקום ה-255 הינה הרשות בעלת האיתנות הפיננסית הגבוהה ביותר. במדד שפורסם, דורגה ב"ש במקום ה-203 (ציון 68.19), מקום מכובד ביחס לרשויות אחרות שמעיד על מסוגלותה באופן יחסי של העירייה לספק שירותים נאותים לתושבים ולהשקיע יותר בניקיון ובאכיפת נושא הניקיון בשכונות הללו.

ואולם עפ"י דבריו של אחד מחברי המועצה עימו שוחחנו לפני מספר חודשים, קורה בדיוק ההפך כשתקציב האגף לאיכות הסביבה נמצא במגמת קיטון בשנים האחרונות, מה שבתורו לא באמת מאפשר לשפר את שירותי התברואה, על אחת כמה וכמה לאור גידולה של העיר מבחינה גיאוגרפית והקמתן של שלל שכונות חדשות (הפארק, כלניות, סיגליות והתרחבות שכונת רמות), שהיה מצופה שיביאו דווקא להגדלה תקציבית משמעותית בתחום הניקיון לאור הצורך לנקות שטחים נוספים.

טל אל על התייחס בעבר לסוגיית הניקיון בהקשר של התרחבות העיר. אל על טען כי הסכמי הגג שנחתמו בעבר בין העירייה למדינת ישראל שבמסגרתם הוקמו שלל שכונות חדשות (רקפות, כלניות, רמות הרכס ועוד), הינה טעות אסטרטגית קשה: "התרחבות העיר כלפי חוץ במקום התכנסותה פנימה גרמה לעיר לא להיות קומפקטית דיה. בגלל המרחקים הגדולים שנוצרו בעקבות התרחבות העיר, נוצרו בעיות ניקיון שכן יש מאות קילומטרים חדשים של מדרכות וכבישים שצריך לתחזק, מלבד תשתיות המים והביוב הענקיות".

מחסור בתקציבים בתחום הניקיון והיעדר יוזמה מצד העירייה ללקיחת אחריות על ניקיון אותם שפפ"ים, לרבות יוזמה של פרוייקטים לשיקום השטחים הללו, מלמדות כי ייתכן והנושא אינו בראש סדר העדיפויות של העירייה. מן הראוי שהעירייה תתקצב ותפעל אל מול המשרד להגנת הסביבה לחידוש הפרוייקט "אצלנו בחצר" או פרוייקט דומה לו, גם בשכונות נוספות. רק לאחרונה הודיעו בעירייה על העלאת שיעור הארנונה, וראוי שלפחות חלק מן ההכנסות ינותב למען שיפור השירות לתושב בתחום הניקיון- בעיה שמטרידה ומדירה שינה מעיניהם של רבים מתושבי העיר, כפי שמשתקף מן השיח ברשתות החברתיות.

בהקשר הזה טוענת ע': "מה שווים כל הפרוייקטים הגרנדיוזים שנעשים בעיר אם נגזר עלינו התושבים לחיות כעכברושים בהררים של זבל וזוהמה?!, איפה הכבוד המינימלי לתושבי העיר? למה נגזר עלינו התושבים לחיות בסירחון ובשכונות מוזנחות? כל העיר נראית ככה ולאף אחד לא אכפת. מעולם לא נתקלתי בכזה חוסר מודעות מגמתי לסביבה בשום מקום אחר שחייתי או ביקרתי בו. ראש העיר בבקשה תעשה סיבוב בעיר שלך ותראה את הפנים שלה".

ע' מוסיפה: "ברור לי שהאתגרים שעומדים בפני העירייה הם יחודיים ומרובים. ברור לי שהבעיה היא רב מערכתית, ואני מעריכה את מאמציו הרבים של ראש העיר. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות, גם אם היא חלקית. ברמה העירונית, כן, יש לזה נגיעה גם בך רוביק. תבדוק בבקשה את קבלני הנקיון. שום שירות לא נעשה מהלב במקרה הטוב, או לא נעשה בכלל במקרה הרע. שירות בסיסי חייב להתקיים כדי שנרגיש שאנחנו חיים במרחב נקי וראוי".

אז כיצד פותרים את בעיית השפ"פים אחת ולתמיד? ראשית העירייה יכולה להסתמך על "חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים) התשמ"ז 1987" שלפיו הפיכת שטחים ריקים לגינות היא הדרך הטובה ביותר למניעת תפיסת שטח ושימוש בו למטרות הפוגעות בחוק ובאיכות הסביבה, שכן לא מעט מן המגרשים הריקים הללו מהווים מקור למטרדים לסביבה ומזמינים שפיכת אשפה עליהם, ואף פלישות ובנייה בלתי חוקית. 

"לכן מוצע להסמיך את הערים והמועצות המקומיות לצוות על גינונים של מגרשים כאלה, כאשר כל מטרתו של הגינון היא לשמור על שלמות המגרש ומניעת מטרדים. אין בגינון כדי להקנות לציבור זכויות כלשהם במגרש או למנוע בניה או פיתוח המגרש לפי היתר כדין לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה 1965", לשון החוק. סעיף 2 לחוק זה קובע: "אם סבורה הרשות כי מגרש ריק שבתחומה המאוכלס דרוש לציבור, כל עוד הוא ריק, רשאית היא לצוות, כי על אותו מגרש יינקטו פעולות לגינון זמני, הכל כפי שתפרש בצו".

ומעבר לכך באותו המסמך שפורסם על ידי העובדים הסוציאלים, אותו חשף בפנינו עומר חיון בזמנו, הוצעו מספר פתרונות אפשריים לבעיית השפ"פים: ראשית שינוי המעמד המשפטי של השטחים משפ"פ לשצ"פ - להעביר את האחריות על שטחים אלה לרשויות המקומיות ולממן את האחזקה ע"י העלאה מסוימת של גובה הארנונה (אוכלוסיות מוחלשות מקבלות הנחה). פתרון נוסף אותו הציעו במסמך הוא לקיחת אחריות של חברת עמידר יחד עם הרשויות לתחזוקת אותם המבנים.

אך מלבד כל אלה, חשוב להבין שבעיית הזנחת השכונות הישנות הינה בעיה מורכבת ובכדי להתמודד איתה נדרשים שלל צעדים משלימים. אם ניקח למשל את פרוייקט שיקום השכונות המפורסם שהנהיג מנחם בגין, שהתיימר להיות תכנית הדגל של הממשלה שתסייע לשקם את אותן שכונות אך נחל כישלון חרוץ (כיום כשמגיעים לאותם שכונות ניתן להיווכח כי המצב חזר לקדמותו וכי אותן שכונות סובלות מהזנחה קשה), נגלה כי שיפוץ השכונות לכשעצמו אינו מספיק ונדרשת גם תחזוקה של המקום.

אחת התיאוריות הכלכליות שמנסות להסביר את הכישלון הצורם של הפרוייקט גורסת כי הון אנושי והון פיזי הם גורמי ייצור משלימים, משמע תשתיות ושידרוגים עירוניים נוטים להישחק ומצריכים גורם אנושי שידע לתפעל ולתחזק אותם ולהפך, ולכן השקעה בהון פיזי לבדה אינה מספיקה וצריכה לבוא בד בבד גם עם השקעה בהון האנושי שידע לתחזק אותו ולתפעל אותו. התחדשות עירונית שתמשוך לשכונות הללו אוכלוסייה חזקה שלרוב יודעת להתאגד, לתחזק את השכונה ולדרוש יותר מן הרשויות בכל הקשור לניקיון ולתחזוקת השכונה, מהווה צעד הכרחי ומשלים לשימור תוצאות השידרוג.

אל הסוגייה הזו התייחס גם טל אל על שהסביר לנו בראיון שהעניק ל"באר שבע נט" לפני כשנתיים כי: "עד לתכנית המתאר שהובלתי, התכנית האורבנית של באר שבע הייתה לגדול החוצה. בפעם הראשונה מאז קום העיר נאמר בגלוי – אנחנו רוצים להתכנס פנימה. באר שבע בהגדרתה היא עיר מאוד מרוחקת, עם צפיפות מאד נמוכה. בכל עיר אחרת דווקא מרכז העיר הוא המקום הכי מבוקש ויקר ואצלנו זה הפוך – אלו הבניינים הכי חלשים, עם האוכלוסייה הכי חלשה. למה? כי הצעירים יוצאים החוצה. גם אני גדלתי בשכונה ד', ויצאתי משם וכמוני יש עשרות אלפים שבמקום לגור בשכונות הוותיקות, הלכו לשכונות החדשות. חייבים להכניס את האנרגיה של העיר פנימה, כי מרכז העיר הולך ונובל. האוכלוסיות מתבגרות, ואף אחד לא מתחזק את המבנים הישנים".

"עיריית באר שבע בונה שתי ערים. יש פה מצד אחד עיר זקנה, ישנה ומתפוררת, ומצד שני בונים פה עיר אחרת, חדשה ומטופחת, ובכך אנחנו מגדילים את הפער. בבאר שבע שאני גדלתי בה זאת לא הייתה התחושה, ואולם כעת, משהו מתערער והפער החברתי גדל. הדרך להילחם בהגדלת הפער הוא דרך התחדשות עירונית בתוך השכונות הוותיקות שתמשוך אליהן אוכלוסייה צעירה".