מדוע נאלצה עובדת עיריית באר שבע לשלם קרוב לחצי מיליון ש"ח לעירייה?

סך החיסכון כתוצאה מפעילות יחידת האכיפה בשנת 2021 עמד על סכום של כ-328 מיליון ש"ח. מיום הקמתה בשנת 1997, יחידת האכיפה חסכה יותר מ-9.8 מיליארד ש"ח. בשל הפעילות המואצת של היחידה, היקף הגופים הציבורים שבהם נמצאו עובדים החורגים לכאורה ירד בכ-%35 מאז הקמתה. הדו״ח מצביע על ירידה לאורך שנים בשיעור חריגות השכר לכאורה ובמספר הגופים שבהם נמצאו חריגות שכר - לצד הגברת הכלים לאיתור אותן חריגות והגברת היקף הבדיקות.

במהלך הבדיקות השונות, מצאה היחידה מספר ממצאים מסקרנים במיוחד, שקשורים בעובדי עיריית באר שבע, מיתר ואפילו בסייעות שעובדות בעיר. ראשית, סקר המשרד עובדת עיריית באר שבע אשר הגישה תביעה, שבמסגרתה דרשה כי יחסי העבודה בינה ובין העירייה יוכרו כיחסי עובד-מעסיק וכן יינתנו לה סעדים מכוח הכרה זו. במסגרת צירוף הממונה להליך קיבל הממונה החלטה וירטואלית בעניינה של העובדת, ובמסגרתה נדרשה העובדת להשיב כספים, ככל שיוכרו יחסי עובד-מעסיק, שכן הפער בין הסכומים שקיבלה כתמורה מהעירייה עלו על אלו שהייתה זכאית להם כעובדת. זאת לאחר שהובאו בחשבון תשלומי השכר ותנאי ההעסקה שהייתה זכאית להם כעובדת. לאחר שנבחנו נסיבותיה האישיות של העובדת היא נדרשת להשיב, לפנים משורת הדין, סכום של כ-400,481 ש״ח. התיק ממשיך להתנהל בביה״ד האזורי לעבודה בבאר שבע.

במקרה אחר, מצא המשרד חריגה משמעותית נוספת שנוצרה בעירייה. כאמור, במסגרת שימוע קיבוצי בעיריית באר שבע נבדק סמל השכר ״שעות השלמה״ לסייעות, שבמסגרתו הופחת רכיב זה בשכרן של כ-15 סייעות. החיסכון השנתי מוערך בכ-151,000 והחיסכון הכולל מוערך בכ-3.1 מיליון ש"ח.

עוד מקרה מסקרן במיוחד שנחשף במהלך החקירות השונות שערכו פקידי האוצר, נמצא מקרה התביעה של תושב האזור, נדב נווה שמו, שטען כי בינו ובין המועצה המקומית מיתר התקיימו ''יחסי עובד-מעסיק'' מחודש יולי 2000 ועד לדצמבר 2014, וכי מכוחם הוא זכאי לסעדים המפורטים בכתב התביעה ובכלל זה החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה ודמי פדיון חופשה, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, דמי מחלה, פיצויי פיטורים ופיצויים על עוגמת נפש.

בתביעה שכנגד שהוגשה על-ידי המועצה נטען כי ככל שיוכר התובע כעובד, על התובע להשיב למועצה כספים ששולמו ביתר תחת ההנחה כי התובע הוא עובד עצמאי. בתוך כך, בפסק דין חלקי שניתן בשנת 2018, נקבע כי יש לראות בתובע, אשר שימש מבקר המועצות המקומיות להבים ומיתר, כעובד הנתבעת החל מחודש יולי 2000 ועד לסיום ההתקשרות בפועל בחודש דצמבר 2014.

משנקבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק ולאור העובדה כי המועצה היא גוף מתוקצב, כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, התעוררה שאלת השכר והזכויות שלהם זכאי התובע כעובד. הממונה על השכר באוצר קבע כי בגין תקופת עבודתו שולמו לתובע תשלומים ביתר כנותן שירותים עצמאי וכי קמה חובת השבה מכוח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב ומכאן התביעה שכנגד. על פסק דין זה לא הוגש ערעור כיוון שהושגה פשרה.