חברים מספרים על איתי בנג'ו ז"ל: "בנאדם עם המון שימחת חיים"
11.01.24 / 17:56
זהו סיפורו של איתי בנג'ו כפי שמסופר ע"י חבריו
לזכרם וזכרן של נופלי ונרצחי מלחמת חרבות ברזל וה-7 לאוקטובר,מפרסמים באגודת הסטודנטים בכל שבוע את סיפורם האישי של אחד מהסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטת בן גוריון שנרצחו. והפעם סיפורו של איתי בנג'ו מחיפה. איתי היה סטודנט לתואר שני ומתרגל במחלקה להנדסת חומרים, אשר נרצח במסיבה ברעים ב-7 באוקטובר. בן 30 היה בהירצחו.
ברית, חברה מהתואר, מספרת:
"איתי היה כזה שמתחברים אליו בקלות. כבר בשיחה הראשונה שלנו במהלך התואר הראשון ידעתי שנהיה חברים טובים: הוא תמיד היה מצחיק ויודע לעודד, בחור חכם ושקדן בצורה בלתי רגילה, אבל תמיד היה צנוע ולעולם לא השתחצן".
"מחוץ לחיי הלימודים היה תמיד מארח, יודע לבשל כמו סבתא לנכדים ומרים ארוחות שישי של השמחות. אבל חשוב יותר מהכל איתי היה חבר אמת: תמיד קשוב ומכיל ותמיד ידעתי שאפשר לסמוך עליו בכל דבר".
ניתאי, חבר מהתואר, מספר:
"איתי היה חבר שלי מהתואר, העברתי איתו המון שעות במעבדות במהלך התואר. איתי הוא חיפאי במקור בדיוק כמוני ואנחנו בני אותו גיל אז היה מכנה משותף מלכתחילה. איתי היה בנאדם עם המון המון שמחת חיים, תמיד צוחק, תמיד מקליל את האווירה, אדם שאהב ציניות ולפעמים היה נדמה שסיטואציות רציניות לא כל כך מדברות אליו".
"לצד כל ההומור והקלילות שלו, הוא היה אדם חכם ואינטיליגנט, עם ראש על הכתפיים שידע לסלול לעצמו את הדרך ולעשות כל מה שצריך בשביל להצליח. מסיפורים שסיפר אני יודע על קשיים שהיו לו בפרויקט הגמר בשנה האחרונה של התואר הראשון, איך היה צריך ללמוד דברים מאפס שקשורים בתכנות, אך הוא לא נבהל משום דבר, ישב שעות והשקיע כמה שהיה צריך עד שהצליח. הוא היה אמור בעקבות ההצלחה שלו בפרויקט (בין היתר) להמשיך לתואר שני. איתי היה אהוב על כל מי שהכיר אותו אפילו מעט. שמחת החיים שלו היא לא משהו שיש לכל אחד".
קארין, חברה מהבית, מספרת:
"שנינו מחיפה. איתי עבד איתי בבית קפה בחיפה לפני מספר שנים. הוא היה אחראי משמרת ואני בדיוק התחלתי למלצר שם. כשראיתי ששובצתי איתו למשמרת הייתה לי אנחת רווחה, שכן שמעתי מחברים שעבדו איתי שהוא קליל וכיפי ומצחיק והמשמרות איתו יעברו בכיף ובאמת ככה זה היה. הוא דאג להצחיק גם כשהעומס היה היסטרי והקליל הכל".
"אחרי 3 שנות עבודה במקום, התחלתי את הלימודים בבן גוריון וגיליתי שאיתי לומד שנה מעליי באותו התואר. למשמע הבשורה ממש שמחתי וכמובן שאיתי דאג לשלוח לי סיכומים ודברים חשובים לתואר ונתן לי טיפים לשרוד את התואר".
יואב, חבר טוב, מספר:
איתי ז״ל היה בעל לב ענק. איתי ידע שאני די חדש בעיר (ב״ש) ותמיד דאג לפנק ולארח אותי כיד המלך, עם נתינה ואהבה אין סופית! תמיד התפלאתי מכמה שהוא חכם ואיך שנתן את כל כולו על מנת להצליח. בשיחות שלנו (שתמיד היו מלובות בנשנושים טעימים מהתנור שהוא כל כך אהב להפעיל וכמובן, המשקה שלנו, וודקה רד-בול!) איתי דאג בכל פעם להזכיר כמה שהוא בר מזל שיש לו הורים, משפחה וחברים כל כך אוהבים ותומכים".
"לפני כל בילוי, איתי ז״ל התרגש ושלח לי כמה תמונות עם לבוש שונה על מנת לקבל עזרה בבחירה: 'מה ללבוש?, מה יותר יפה?'. אילו רק ידע שעיניו הטובות, חיוכו הכובש, ליבו הטהור והצחוק המתגלגל היו הלבוש היפה ביותר שלבש כל יום מחדש".
"ערב אחד, איתי ז״ל זרם לצאת והצעתי לו שאאסוף אותו ונצא לחפלה מזרחית. הוא הודה בפניי שלעולם לא היה בחפלה מזרחית עם זמרים אבל ״אל תדאג, אני מכיר את כל השירים!״ אמר, ובהחלט, ישבנו, אכלנו, שתינו, ובעיקר שרנו את כל השירים (הוא כן הכיר הכל!) וצחקנו. הוא הבטיח שנלך שוב, לשיר ולשמוח. אני בטוח שאתה שם למעלה, שר, רוקד, מחייך ודואג להצחיק את כולם, יחד עם כל האנשים הטהורים שהיו איתך במסיבה. כולי תקווה שיום אחד ניפגש ונשב לנו שוב ל״כוסית צוננת״ לדבר על העולם. עד אז, מבטיח להנציח את זכרונך, אוהב ומתגעגע בלי סוף".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
