הלב נקרע: ליהיא אוזן בת ה-12 ודניאלה אחותה סופדות לאביהן וסבא שלהן שאינם עוד

במשך שבועיים ייחלו במשפחת אוזן ממושב גילת, או לכל שבב מידע שישפוך ולו מעט אור על מה שעלה בגורלם של יקיריהם אלי אוזן ואביו אריה. השניים יצאו לדוג יחד בחוף זיקים כשפרצה מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס על יישובי העוטף ומאז נותק עמם הקשר מאז.

בשבוע שעבר, אחרי ימים של חוסר אונים ואי ודאות, הגיעה הבשורה המרה בדבר זיהוי גופתו של הסבא אריה אוזן. אתמול, כעבור כמה ימים בלבד, התקבלה גם ההודעה המרה בדבר זיהוי גופתו של אלי בנו. זה לצד זה, אתמול הם הובאו למנוחות בבית העלמין שבמושב גילת.

אלי, השף האהוב של מסעדת סלון יווני במלון ווסט באשדוד, הותיר אחריו את אשתו לימור ניסים, תושבת אשדוד, את דניאלה בתה של לימור – לה הוא היה כאב, ואת בתם ליהיא בת ה-12. לאחרונה הוא זכה לשמוח בשמחתן עם חגיגת בת המצווה של ליהיא וכניסתה תחת החופה של דניאלה לפני 3 שבועות בלבד.

דניאלה, שאיבדה את אביה כשהייתה קטנה, כתבה עם קבלת הבשורה המרה: "התפללתי רק שלא ייגמר ככה. התפללתי. אלוהים יודע כמה התפללתי. אף אחד לא הכין אותי לרגע הזה שאחותי הקטנה תסתכל לי בעיניים ותשאל אותי – זה קשה לגדול בלי אבא? ה' יקום דמך. ברוך דיין האמת".

"איך משמחה כזאת גדולה עברנו לגיהינום מוחלט?" – היא הוסיפה לצד תמונה ששיתפה מיום חתונתה. "רק לפני חודש וחצי עשית לי חינה, רק לפני 3 שבועות עמדת איתי בחופה, ישבת עם רזיאל לחתום על הכתובה ודאגת שיהיה לי הכי שמח שרק אפשר. לפני 21 שנה איבדתי את אבא שלי והיום? היום איבדתי עוד אחד, אבא שבחרתי".

ליהיא אחותה כתבה אף היא לאביה שאיננו עוד. בין השורות בפוסט שפרסמה באינסטגרם היא חושפת אף את גבורתו של אלי הי"ד שעל עדויות של ניצולים קפץ על רימון שהושלך אל תוך המיגונית והציל אנשים שהיו שם יחד איתו.

וכך היא כותבת:

"המלאך שלי,
לא קל לי לכתוב את זה.
אני מוצפת בהרבה רגשות
בחיים לא חשבתי שאני אכתוב סיכום עליך, עליך ועליי
כי סיכום זה סוף ואני לא רוצה שזה יהיה הסוף,
אבל זה קרה וזה הסוף אבא,
אבא שלי,
החבר הכי טוב שלי,
הבן אדם הכי חשוב לי בעולם,
המלאך השומר שלי,
אני לא מאמינה שזה קרה לך
דווקא לך?
אוף.

אני לא אשכח את הרגע הזה
שאחותי סיפרה לי שהיא דיברה עם מישהו במיגונית שבה אבא שלי וסבא שלי היו
הוא סיפר לה שהמחבלים זרקו עליהם רימון אל תוך המיגונית ואבא שלי,
הגיבור שלי,
המלאך שלי,
לא חשב פעמיים ופשוט קפץ על הרימון והציל את האנשים שהיו איתו במיגונית.
אתה הגיבור שלי, של כולנו.
אבא, לכל מקום שאני אלך אני אדאג להנציח אותך, להזכיר אותך, ולספר כמה אתה בן אדם טוב.
נכון, אתה לא תהיה איתי פיזית ברגעים שיהיו הכי חשובים בחיי,
אבל אתה תמיד תהיה איתי, לכל מקום שאני אלך ואגיע אתה תשמור עליי, אתה החבר הכי טוב שלי לנצח,
מקווה שאתה וסבא נהנים שם למעלה.
אבא, אני אוהבת אותך
הבת הקטנה שלך".

לסבא שלה ליהיא ספדה:

"סבא שלי,
לא האמנתי שזה יקרה לך,
שירצחו אותך בדם קר,
אבל זה קרה...
את האמת שאני לא כ"כ יודעת מה לכתוב...
לא האמנתי שאני אי פעם אדבר עלייך בלשון עבר.
היית איש חזק,
היית לוחם ולקחת קורסים של צה״ל ולמדת כ"כ הרבה דברים ותרחישים...
אבל עדיין נרצחת, עדיין רצחו לי אותך,
הלוואי והייתה לי את האופציה להגיד לך ולאבא לא ללכת לדוג...
להגיד לכם יום לפני שעומד לקרות אסון,
הלוואי והייתי יכולה...
מי היה מאמין שדווקא אתה סבא??
מי היה מאמין שהאיש החזק והגיבור שלי נרצח?...
אני מקווה שתשמור עליי מלמעלה, מגן עדן.
אני אוהבת אותך סבא".