ד"ר יעל סנה, חברתו הקרובה של יעקב טרנר ז"ל: "הפה מדבר והלב בוכה"

מתוך המכתב שגתבה ד"ר יעל סנה ליעקב טרנר ז"ל:

הפה מדבר והלב בוכה - מי האיש החפץ חיים?

"מי האיש החפץ חיים? אתה היית האיש הזה.  אהבת ימים לראות טוב, והבאת טוב לכל מי שהכרת. נזכור את ערבי השירה בשבועות, כשהיית שר עם פיני את מילות השיר: 'נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה'. מילים אלו משקפות את האיש שהיית – אדם טוב, ישר ואוהב."

אתה היית האיש הזה. אהבת את החיים בכל רגע והיית מקור השראה בעבורנו. אמנם בצניעותך כי רבה, לא נהגת בחיי יוהרה ונהנתנות, אלא יותר צניעות ופשטות. אם לא רצית להגיד משהו, כי חשבת שהוא לא מועיל – שתקת כמילות השיר נצור לשונך מדבר מרמה.

טרנר היקר, זוכרת את היום בו אלישע הכיר בנינו, יום שבת ואתה במשרד, מבקש ממני להגיע. הייתה סוגיה על הפרק - אנשים קונפליקטים - טיפלנו בה.

אני בניו זילנד חוקרת את נושא הגישור, אתה מתקשר ושואל מתי את מגיעה חזרה? רוצה לנסות לגשר בין נהגי התחבורה הציבורית - מטרופולין וההסתדרות. ישבנו שעות על גבי שעות. כולם חוץ מהנחבא אל הכלים, אתה ישבת  במשרד בחברת הפתי בר והיוגורט והמתנת לתוצאות.

וככה, נרקמו להם יחסים  חבריים משפחתיים, בחירות לרשות והבקשה של אריאלה שאתערב – עם כל מי שסבב את עולמו בעירית באר שבע במוזיאון ובמשטרה, תמיד הייתה תמיכה וסיוע לאחרים. וכמובן היית שם בעבור אריאלה הילדים והנכדים, שהביאו לך אור וברק לעיניים.

דאגנו לשמור על החלק החברתי, מפגשים מצומצמים של ארוחת צהריים קצרות ועד ארוחות ימי הולדת עם המשפחה והחברים שהפכו למסורת עם חמין, בלינצ'ס ועוגות גבינה שאהבת. כל שנה חגגנו בקבוצה גדולה מצומצמת או קטנה - מה שהתאים לך באותה העת. ביומולדת האחרון בחודש פברואר השנה, הבטת לי בעיניים בשתיקת ובחיוך שאופייניים לך -  שאמרו הכל.

"אתה! האדם שדיבורו היה תמיד טוב עם חיוך מתחת לשפה ועיניים מורכנות. ידעת להקשיב, לעודד ולהביא שמחה לכל מי שהיה סביבך. בדבריו של החפץ חיים 'מי שנוצר לשונו מלדבר טוב, זוכה לחיים  טובים, אנו מוצאים את תמצית אישיותך. זכית לחיים מלאים וארוכים בזכות הלב הטוב והדיבור החיובי שלך ובעיקר בשתיקתך".

זוכר/ת את אחד המפגשים בשבת אצלי בבית. 01.02.2003. חגגנו לך יומולדת כל המשפחה והחברים הקרובים אליך, ממתינים לנחיתת החללית, וקורה הרע מכל. עצבות נפלה על פניך ואיתה השתיקה.  אחר כך הגיע הדיבור. בדבריך 'הפה מדבר, והלב בוכה', התבוננת הקשבת ודיברת מעט, העיניים שלך אמרו את הכל. היית אדם כנה ואמיתי, ותמיד אמרת את מה שהיה בלבך, אך תמיד בצורה עדינה ובונה ולעולם לא מכאיבה.

"לשון הרע הוא חץ קצר, אך פצעו עמוק." תמיד הבנת את עוצמת המילים והכאב שיכול להיגרם לאחרים, והקפדת תמיד לדבר בטוב ובאהבה. חשוב היה לך שיהיה צדק והוגנות. אתה לימדת אותנו את חשיבותה של השפה החיובית בבניית קשרים בין-אישיים חזקים. ואמרת – זה נאמר לי אז אמרו. צריך לשמוע מה אומר על זה הצד השני.

אני זוכרת רגעים בה היה הכרח שתגיד דברים שהם קשים, אך עידנת אותם, אמרת ושמרת בכל דרך על המקורבים אליך גם אם לפעמים זה הכניס אותך לקונפליקט פנימי – נהגת באסרטיביות בכנות, בשקט עוצמתי ובשמירה על הערכים שלך, כלפי הבית המשפחה והחברים.

טרנר אזכור אותך לא רק במילים "החיים זורמים" ו"פתיל קצר ופתיל ארוך". אלא בשתיקה שלך במראה העיניים והראש המורכן בצניעות – איש גדול מביט נמוך רכון קדימה. "טרנר, תחסר לנו מאוד. אך רוחך תמשיך לחיות בנו. נמשיך לשיר את השירים שאהבת, ונזכור אותך בכל פעם שנשמע את המילים 'אדם חפץ חיים'. יהי זכרך ברוך".