עד כמה אתם מעורבים בפעילות הדיגיטלית של הילדים בימי הסגרים?

במסגרת מחקר שבוצע בחברה היהודית והערבית בישראל בשבועות הראשונים למשבר נגיף הקורונה, בין החודשים מרץ-מאי 2020 דיווחו מאות ההורים משתתפי המחקר על זמן המסך של ילדיהם בגיל הגן שעמד על קרוב לשלוש שעות בממוצע מידי יום מול מכשירים שונים.

כמו כן, דיווחו ההורים על מעורבות בבחירת התכנים הדיגיטליים בהם צופים ילדיהם, כאשר אז ציינו כי הם ישבו איתם לפעילות משותפת מדי פעם בלבד והסבירו להם את השימוש הנכון בכלים הדיגיטליים לעיתים רחוקות.

בנוסף, המחקר חשף שככל שההורים הפגינו התנהגויות מיטביות כלפי ילדיהם (על פי מודל "מחומש ההורות"), הכוללות הובלה ומנהיגות של ההורים, שותפות בין בני הזוג, רגישות והבעת אהבה לילדים, עידוד לעצמאות ושמירה על כללים, כך גם גדלה מעורבותם בפעילות הדיגיטלית של ילדיהם. 

בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים מסבירים כי ימים של חוסר ודאות ובלבול כפי שאנו חווים בסגרים, מחייבים את ההורים, להיות מעורבים הרבה יותר בפעילות הדיגיטלית של ילדיהם, בעיקר כשאלו כבר נמצאים שם מתוקף הפעלת מערכת החינוך בזום מידי יום ביומו. 

עוד ניתן לומר כי תוצאות המחקר, הצביעו בבירור על הבדלים מינוריים בין התנהגויות ההורים בחברה היהודית לבין ההורים בחברה הערבית הקשורות לפעילות הדיגיטלית עם ילדיהם. הורים יהודים היו מעורבים יותר בפעילות דיגיטלית משותפת עם ילדיהם ודאגו יותר לבחירה של התכנים עבור ילדיהם. בעוד שהורים מהחברה הערבית, הסבירו, ביארו ופירשו יותר לילדיהם תוכן דיגיטלי וקבעו לוח זמנים מסודר לפעילות עם מכשירים דיגיטליים. 

תמרורי אזהרה להורים  

בעקבות המחקר נדלקו מספר נורות אזהרה שצריכות להבהב גם בימי אלו של סגר שלישי. יחד עם הלחץ הרב של ההורים והצורך להישאר בבתים נורת אזהרה בולטת ביותר בתוצאות המחקר המדובר נדלקת בכל הנוגע לזמן המסך של הילדים בני החמש. הורים רבים בחברה היהודית והערבית דיווחו על זמן מסך ממוצע של כשלוש שעות.

כאשר התפלגות הנתונים מראה כי כרבע מההורים דיווחו על שהייה ממוצעת של כשלוש שעות של ילדם מידי יום מול המסכים השונים, בעוד ש 17%, העידו על זמן מסך העולה על שלוש וארבע שעות בחברה היהודית. הורים מהחברה הערבית דיווחו על רמת שהייה מעט גבוהה יותר מזו של ההורים בחברה היהודית, כחמישית (20%) דיווחו על שהייה ממוצעת של כשלוש שעות בממוצע, ו- 23.4% העידו על זמן מסך העולה על שלוש וארבע שעות. 

עוד הראו ממצאי המחקר כי ככל שמספר הילדים במשפחה היה גדול יותר, נמצאה מעורבות הורים בפעילות דיגיטלית של ילדיהם נמוכה יותר בהיבטים של תכנון פעילויות דיגיטליות ובחירת תכנים דיגיטלים לילדיהם, בשתי החברות. במשפחות גדולות יותר, ההורים תכננו פחות והיו מעורבים בפעילות הדיגיטלית של ילדיהם במידה נמוכה. 

לסיכום, ממצאי המחקר מדגישים נקודות משמעותיות הנוגעות להורות בישראל במהלך ימי הסגר הראשון, וביטויה במעורבותם בפעילות הדיגיטלית של ילדיהם. בתקופה מלחיצה זו, ללא מסגרות חינוך ותמיכה משפחתית, הורים ישראלים דיווחו כי ביטויי אהבה והתנהלותם כמנהיגי המשפחה היתה בולטת יותר מאשר שותפות הורית, עידוד לעצמאות והצבת כללים לילדים. ילדים ישראלים צעירים (יהודים וערבים) עסקו בפעילות דיגיטלית במשך זמן רב. בחברה היהודית והערבית כאחד הורים שדיווחו על התנהגויות הוריות מיטביות גבוהות יותר דאגו לכך שהפעילות הדיגיטאלית של ילדיהם תהיה מפוקחת ותואמת גיל. ממצאים אלה מעידים על תרומתה החיובית של הורות מיטבית להתמודדות עם אתגרי המגיפה, כלומר, בחירה ושימוש מושכל במסכים למטרות חינוך ובידור של ילדים צעירים. 

החוקרות הוסיפו להסביר כי "הממצאים הנוכחיים מצביעים על כך שהעמקת מודעות ההורים בנוגע להורות מטיבה באופן כללי, עשויה לסייע להם בהתמודדות עם הנסיבות המורכבות. בנוסף, העשרת הידע של ההורים על תכנים דיגיטליים תואמי גיל ודרכים מתאימות לתווך את ה פעילויות הדיגיטליות לילדים יכולים לסייע להם לספק לילדיהם חוויות חינוכיות מטפחות. בחירת פעילויות דיגיטליות איכותיות לילדיהם, תוך מתן תיווך תומך, יכולה לסייע להורים להבטיח שזמן המסך של ילדיהם בעל ערך, גם כאשר הם מטפלים בילדיהם האחרים או בתפקידי הבית.

אין מדובר בגזירת גורל אלא ביכולת של ההורים לבחון את התנהגותם, באופן מודע, על פי העקרונות שמציע מודל 'מחומש ההורות' בשגרת היומיום ובמיוחד בימי משבר, כמו ימי הסגר שנכפה על כולנו. הורות מטיבה ומעורבות בפעילות הדיגיטלית של ילדים, מעידות על התמודדות חיובית עם אתגר השעה של המגיפה, זמן המסך ופעילות עם מסכים לצורכי חינוך ובידור של ילדים צעירים".