המוסדות להשכלה גבוהה בארץ בקריאה: הפחיתו את מספר בחינות הבגרות

מטרתן המקורית של בחינות הבגרות הייתה לבדוק התאמה להשכלה הגבוהה בתקופה בה רק מיעוט באוכלוסייה רכש תארים אקדמיים. כיום, כמעט כל מסיימי התיכון בישראל ניגשים למבחני הבגרות, אולם אנו עדים לכך שאלו יוצרים 'טבלאות ליגה' בין בתי ספר ובין יישובים. התוצאה: 'קידוש הציונים' ויכולת השינון על חשבון למידה מעמיקה, חשיבה עצמאית ויכולת להתמודד עם שאלות מורכבות. כל אלו פוגעים בהתפתחות האינטלקטואלית של תלמידי ישראל.

מחקרים מלמדים שלמידה מעיין זו פוגעת במוטיבציה הפנימית של תלמידים ובהערכתם העצמית, גורמים קריטיים בהחלטות לגבי המשך לימודים גבוהים. בנוסף, תלמידים בעלי יכולות לימודיות גבוהות נפגעים מהמצב הקיים כיוון שהם יוצאים לחיים עם מידה הולכת ופוחתת של חדוות למידה, כישורי למידה עצמאית ויכולת להתמודד עם נושאים מורכבים. כך נוצר מצב אבסורדי לפיו האוניברסיטאות ממיינות מועמדים באמצעות כלי מדידה אשר פוגע במוכנות של אותם מועמדים להצליח בלימודים הגבוהים אליהם התקבלו.

משבר הקורונה הוביל לצמצום זמני של מספר הבחינות החיצוניות ויצירת הערכה פנימית בית ספרית. כל אלו נעשו תחת אילוץ וללא הכנה נאותה ולכן יישומם בפועל היה לקוי, אולם הרעיון כשלעצמו הוא נכון והמערכת הצליחה להסתגל אליו. " אנו סבורים שניתן לנצל את המשבר הנוכחי כהזדמנות לתהליך עומק שמטרתו עיצוב מחדש של מטרות הלמידה, דרכי הלמידה ואופני ההערכה בבתי הספר", נכתב בנייר עמדה שניסחו יחדיו בכירות ובכירי המחקר בתחום החינוך בארץ. "חשוב שהמוסדות להשכלה גבוהה יהיו שותפים מובילים לתהליך זה. אין לחזור אחורה, אלא חיוני להמשיך במגמה זו, שמצמצמת את תרבות הבחינות השלילית במערכת".

שלוש המלצות עיקריות עומדות בבסיס המסמך:

• צמצום מספר הבחינות החיצוניות והיקפן- משמונה לשלוש או ארבע: ניתן להסתפק בשלוש או ארבע בחינות חיצוניות שיתמקדו בעיקרי תכנית הלימודים במקצועות מתמטיקה, שפת אם ואנגלית, עם אפשרות למקצוע נוסף. ביתר המקצועות תתאפשר הערכה חלופית שתופעל ע"י בתי הספר. אין הכוונה לבטל אף מקצוע חובה הכלול כיום בתעודת הבגרות, אלא לשנות את דרך הערכת התלמידים כך שהיא תשקף למידה משמעותית ועמוקה יותר. בטווח הארוך, שיטה זו תסייע בצמצום פערים והגדלת שוויון ההזדמנויות שמעניקה מערכת החינוך לבוגריה. 

• שינוי אופי ואיכות הבחינות החיצוניות וההערכה הפנימית: יש להמשיך ולחזק מגמות של צמצום ממד השינון וחיזוק חשיבה עצמאית והעמקה לצד יצירת תמהיל מגוון של הערכה פנימית (כמו: עבודות חקר, תלקיט, פרויקטים וכו' שילוו ע"י סגל ההוראה). לצד אלו יתקיימו בחינות בקיאות פנימיות ובחינת היכולת לעשות בידע שימוש מושכל באמצעות מגוון מיומנויות חשיבה. 

• חיזוק האמינות של ההערכה הפנימית: יצירת מדדים מוסכמים ומקצועיים למגוון דרכי הערכה שיופעלו ע"י המורים. יש הכרח שהמוסדות להשכלה גבוהה יכירו בציונים הפנימיים כשווי מעמד לציונים החיצוניים וליצור סטנדרטים מקצועיים להערכה שיהיו מקובלים על המוסדות להשכלה גבוהה. לשם כך, יש מקום להכשיר את סגל ההוראה בתיכונים, להיעזר בשיפוט עמיתים ואף במורות ומורים בעלי ניסיון וותק בבדיקת בחינות הבגרות.

בבסיס נייר העמדה המלצות על תהליך שינוי הממשיך מגמות קיימות במערכת, מעוגן במחקר ואף יש לו היתכנות יישומית גבוהה אם יושקעו בו אנרגיות ומשאבים מתאימים.  החתומים על המסמך ממליצים גם על הקמת וועדה שתכלול נציגים מהאקדמיה, משרד החינוך וארגון המורים העל-יסודיים שתנסח המלצות מפורטות המתאימות ליכולות הפדגוגיות והתקציביות של מערכת החינוך הישראלית תוך סימון מטרות ברורות לשיפור איכות ההוראה והלמידה בביה"ס התיכון.

"זיהינו את בחינות הבגרות כמחסום קריטי בפני שינויים עמוקים בגישות פדגוגיות בבית הספר", אמר ד"ר יריב פניגר, חוקר מדיניות חינוך ואי-שוויון השכלתי מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון בנגב ומרכז-שותף של הצוות, "למרות הרקע האקדמי המגוון, כולנו מסכימים על הצורך לבצע שינוי מהותי בבחינות הבגרות וההמלצות במסמך זה נכתבו על בסיס קונצנזוס אליו הגענו", הוסיף.

המסמך מציע שמערך הבגרויות ימשיך לשמש ככלי ממיין מהימן עבור מוסדות ההשכלה הגבוהה, בהתאמה לצרכים העולים מהשטח. "למוסדות האקדמיים יכול וצריך להיות תפקיד מרכזי בלחץ ובמתן גיבוי למשרד החינוך לאמץ גישה זו הקוראת לשינוי שמתבקש כבר שנים רבות וכעת נוצר חלון הזדמנויות למימושו", אמר  ד"ר אדר כהן מביה"ס לחינוך באוניברסיטה העברית והוסיף: "ההסכמה והמעורבות של האוניברסיטאות בתהליך תוכל להרגיע את החששות מפגיעה במעמדם של מקצועות בהן יומרו הבחינות החיצוניות בהערכה פנימית. לטעמנו, דווקא המעבר להערכה פנימית מגוונת תשפר את איכות הלמידה וההוראה".

חברי הצוות שהשתתפו בחשיבה ובהכנת המסמך (לפי סדר א"ב(:

ד״ר אימן אגבאריה- החוג למנהיגות ומדיניות בחינוך באוניברסיטת חיפה ובי״ס מנדל למנהיגות חינוכית בירושלים, פרופ' אודרי אדי רקח- החוג למינהל ומדיניות בחינוך, בית ספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב. פרופ' מיכל בלר- נשיאת מכללת לוינסקי לחינוך והמנכ"לית המייסדת של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה(, פרופ' הרב יהודה ברנדס- נשיא המכללה האקדמית הרצוג, ד"ר צפריר גולדברג- ראש מסלול ב"א ותעודת הוראה החוג ללמידה, הוראה והדרכה, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה. פרופ' יהודית וינברגר- רקטור מכללת סמינר הקיבוצים, ד"ר אדר כהן- מנהל המחלקה ללימודי הוראה, ביה"ס לחינוך, האוניברסיטה העברית. לשעבר מפמ"ר אזרחות במשרד החינוך. (מרכז-שותף של הצוות(, ד"ר ניר מיכאלי- רקטור מכללת אורנים ולשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, ד"ר טובה מיכלסקי- סגנית ראש בית הספר לחינוך וראשת החוג להכשרת מורים, אוניברסיטת בר אילן, ד"ר אסמהאן מסרי-חרזאללה- ראש החוג לחינוך הבלתי פורמלי במכללת אלקאסמי ומרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית,  פרופ' דיויד פורטס- בעל הקתדרה בהוראת המדעים ע"ש לסקין, מכון ויצמן למדע ויו"ר ועדת ההיגוי של מבחן המיצ"ב במדעים, ד"ר יריב פניגר- מרצה בכיר במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חוקר מדיניות חינוך ואי-שוויון השכלתי (מרכז-שותף של הצוות(, פרופ' עמית שכטר- נשיא מכללת אורנים ודיקן לשעבר של הפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.