יפוי כוח מתמשך: הדרך אל האושר רצופה במכשולים

משה (שם בדוי) הוא אדם מקסים בן 74, אלמן, בריא וצלול, המתגורר עם בת זוגו בבית אבות. למשה שלושה ילדים מנישואיו לאשתו ז"ל, בן ושתי בנות, אשר איתם הוא ביחסים קרובים וטובים. כל חייו עבד משה לפרנסתו, ובמרוץ השנים צבר נכסים רבים וביניהם: דירת מגורים, חסכונות בבנק וזכויות פנסיוניות.

לאחר שקרא כתבה בעיתון, אשר עסקה בנושא יפוי כוח מתמשך, הוא החליט להסדיר את ענייניו הרכושיים והבריאותיים, במטרה לשלוט בהחלטות הנוגעות לחייו, במקרה בו, חו"ח לא יהיה מסוגל לעשות זאת בעצמו, בשל פגיעה בכושרו המנטלי מכל סיבה שעלולה למנוע  ממנו לקבל החלטות בענייניו (מחלה, תאונה, אשפוז וכי"ב).

חשוב לדעת, כי במסגרת הליך יפוי כח מתמשך, הממנה קובע את זהותו של מיופה הכוח וכן מגדיר הנחיות לקבלת החלטות הקשורות לרכושו, למשל: כיצד לנהל את חשבונות הבנק ואופן השקעת הכספים שנצבר, ניהול נכסי נדל"ן או עסק בבעלותו וכד'.  ולגוף  - בחירת מקום מגורים (טיפול בבית או במוסד סיעודי), בחירת רופא מטפל וקבלת החלטות על טיפולים רפואיים ואשפוזים על כל המשתמע מכך.

אין ספק שבחירתו של משה להסדיר את ענייניו בהליך המהפכני של יפוי הכוח המתמשך היא חשובה ומבורכת. בחתימה על מסמך זה, הוא למעשה, חוסך בעתיד מילדיו את הלבטים הקשים העומדים לעיתים בפני בני המשפחה והנוגעות לחייו של אדם קרוב. שאלת ה - "מה הוא היה רוצה", אשר מובילה פעמים רבות למאבקים בתוך המשפחה נמנעת, והאנרגיות מופנות לטיפול אפקטיבי ויעיל של מיפה הכח .

משה פנה לעורך דין אשר עבר הכשרה לביצוע ההליך, ולאחר מספר פגישות עימו החליט כי על מנת שלא ל"טרטר הילדים" בכל ענין רפואי, ובשל קרבתה הפיזית של בת הזוג, את הטיפול בענייניו הרפואיים הוא משאיר בידיה. ולעומת זאת, את העניינים הרכושיים הוא מחליט להעביר לטיפול בנו, כאשר המחשבה שהנחתה אותו היא - הקלה על בנותיו ש"עסוקות עם הילדים".

כאשר ילדיו של משה שמעו על בחירתו להסדיר ענייניו בהליך יפוי הכוח המתמשך הם כמובן שמחו מאוד ובירכו על כך, אך ההחלטה להעניק לבת הזוג את הכח לקבוע באופן בלעדי בענייניו הרפואיים, עוררה בהם כעס ועלבון רב, אשר הוביל לקרע בתוך המשפחה. בנוסף לכך, כששמעה הבת הבכורה, שאביה החליט להפקיד את כל ההחלטות הרכושיות דווקא אצל אחיה הצעיר, כעסה ועלבונה רק גברו, וכעת על הסכסוך בין משה לילדיו, נוסף סכסוך בין האחים.

בחדר הגישור, ניתנה למשה ההזדמנות להסביר לילדיו מדוע בחר בבת זוגו  לטפל בענייניו הרפואיים, ומנגד, זכה לשמוע לראשונה, על תחושתיהם של ילדיו, ורצונם להמשיך ולזכות במצוות כיבוד הורים, גם אם הדבר כרוך במאמץ מצידם. לאחר שיח אפקטיבי בין הצדדים, אשר נתן מקום לתחושות של כל אחד מהם, הגיע משה להחלטה כי בכל העניינים השוטפים הרפואיים אשר יצוצו במסגרת שהייתו במתחם בית האבות  אכן תהיה זו בת זוגתו  שתכריע בעניינו. אך, המקרה של מעבר לאשפוז או מעבר להגדרה של "חולה הנוטה למות" , ההכרעה בענייניו הרפואיים של משה תעבור לילדיו, והם יהיו אלו שיפקחו על קיום ההוראות המקדימות שנתן.

לגבי העניינים הכלכליים, משה הסביר לילדיו את שיקוליו בבחירת בנו לדאוג לענייניו הרכושיים. ועדיין, לאחר שיחה פתוחה, בנינו יחד מנגנון לפיו, ככל שהבן יהיה נעדר מכל סיבה שהיא , האחריות תעבור לטיפול בנותיו,

בתום המפגש משה וילדיו כבר תכננו את המפגש המשפחתי הקרוב. הם חזרו לעורך הדין להשלמת ההליך החשוב של יפוי הכוח כשהם מאוחדים ומפויסים.

הכותבת היא אדווה וייס שמש, מגשרת עסקית ומשפחתית, מתמחה בגישור לגירושין וגישור "משפחה חדשה" - להורות משותפת וקהילת הלהט"ב. שותפה במרכז גישור עם עו"ד שירי מלכה, בעלת אחד המשרדים המובילים בתחום משפחה, ניהול הון פרטי וניהול סיכונים משפחתיים בעסקים. מנחת קורס גישור בסיסי בקבוצת הגושרים. מתנדבת במרכזי גישור קהילתיים. חברה בארגון המגשרים.