בוז לבוזגלו שביים  את הסרט - "אנחנו המהפכה" - אסון טלוויזיוני במובן הכי נמוך ונחות שיש

גם נוסחה מנצחת, כשהיא מוגשת כל כך גרוע ובאופן כה מגוחך - מלווה במסרים כל כך נחותים ולא אמינים... נכשלת בגדול.

מה שנשאר זה אגם, נערת הברבי מתפשטת למצלמה… בלי שום כיסוי אומנותי, כי אמנות אין בסרט הזה. אלא מוצר טלוויזיוני נחות, שבלוני, לא אמין עד מביך.

ניסיון כושל לזכות ברייטינג ע"י הנצחת סטיגמות.

לא ברור איך שחקנים נחמדים כמו אגם רודברג, מאור שוויצר ועוז זהבי הסכימו להיות חלק מפרודיה טלוויזיונית אשר התיימרה להיות דרמה...

לא ברור איך ערוץ 12 שידרו את הסרט שהיה אמור להיות סדרה ובדרך הם הבינו שנפלו עם מוצר רע.

וכך הסרט "אנחנו המהפכה", צנח כהפתעה על לוח השידורים.

קשת העלתה את הסרט כמעט בחשאי בתקווה שאף אחד או כמה שפחות צופים יהיו שותפים לבושה.

מה הסיפור של הסרט?

הסרט "אנחנו המהפכה" מתקיים בימים אלו ממש, תקופת הקורונה. הוא נפתח עם חייל (מאור שוויצר) שמטריד מינית צלמת שהרגע הכיר, בגסות ובוטות בדרגה שלא מתקיימת באמת במציאות (אלא אם אתה מתעקש להחיות סטראוטיפ על בבון מרוקאי או אם זה מערכון של ארץ נהדרת).

אז למרות שהבחור המרוקאי הצעיר כבר דור שלישי בארץ....הוא עדין מוצג בסטריאוטיפים של סרטי הבורקס משנות ה70 (מנותק מהמציאות, בור וגס רוח).

הבבון המרוקאי שמגיע מהפריפריה (אחרי שהיה בכלא הצבאי חצי שנה) רואה צלמת (טהוניה רובל), ואחרי כמה שניות מבקש ממנה לקיים איתו יחסי מין. 

תוך כדי שהוא מבקש ממנה זיון הוא צועק ומקלל את ההומואים ושוב חוזר להטריד את הצלמת. רמת הדביליות שלו, הגסות רוח והשנאה להומואים, מאוד לא אמינה (לא סביר שיש אנשים או אדם אחד כזה שמסתובב חופשי בנינו).

אבל ראה זה פלא - הצלמת מגיבה בסלחנות אימהית למסרים המאוד מטרידים של האיש שרק עמד לרגע לידה.

לפתע, תוך כדי מצעד הגאווה, חרדי מוציא תת מקלע ויורה לכל עבר בהומואים שנופלים מתים בזה אחרי זה.

המטריד מינית ושונא ההומואים ששונא גם חרדים כי הם לא מתגייסים, הופך לגיבור והוא מזנק על החרדי שיפסיק לירות. וכך הוא גם מציל את אגם שלנו (שבסרט היא בת 23, בתם של שני הומואים, שבעקבות איזו מחלה לא ברורה השחלות שלה מתייבשות ועליה להיכנס להריון תיכף ומיד או לעולם לא).

ופתאום זירת רצח ההמונים מתרוקנת (אין צלמים, אין חדשות, אין משטרות ... אף אחד לא עשה הגהה על התסריט?).

ופתאום אנחנו רואים את אגם יוצאת לבדה מבית החולים עם גבס ברגל (מיריות…כן? ) והבבון הגיבור ממתין לה…(רק עכשיו ירו עליה...איפה המשפחה שלה? החברים? התקשורת???)

הוא מבקש ממנה שתעזור לו להקים אוהל... למה אוהל? כי אבא שלו שאסף אותו מהכלא הצבאי, ביקש ממנו שישן בחוץ בתל אביב מאחר והוא  לא רצה שהבן שלו יחזור הביתה לפריפרייה בצפון באמצע השבוע... שהשכנים לא ישאלו שאלות, אז הוא ביקש שהוא יבוא רק ביום שישי ... אחרי חצי שנה בכלא… כן? ובנתיים הוא הביא לו אוהל שישן בתל אביב...(אין אמין מזה!)

ואז הבן הפגוע מטיח באבא שלו שהוא מתבטל בפני האשכנזים שהאשכנזים מעולם לא יקבלו אותו כאחד משלהם.... מה הקשר קיפוח פתאום??? איך זה קשור לעלילה?? איך הבאת את שנות ה70 ל2020?? אולי כדי לשחק על המצפון של ערוץ 12 שישדרו את הסרט המטומטם?).

טוב נחזור לאגם ולאוהל - הבבון אומר לאגם שהוא חיכה לה כי הוא חם עליה.

ופתאום מצטרף לאגם ולבבון עוז זהבי האשכנזי ומתפתחת שיחה משולשת מן התמוהות והמעושות וחסרות האמינות שנוצרו אי פעם (מחוץ לערוץ הילדים).

גם מול זהבי, הבבון מטריד את אגם במסרים שמכניסים כל אזרח לכלא... ומאתגר אותה לחשוף את הציצים שלה כאות לשוויון בין נשים לגברים שהוא לא מאמין בו.

לפתע מסתבר שעוז זהבי נשוי, שגילה פתאום שהוא בעצם הומו, אבל הוא נהיה חרמן אש על אגם....

בסוף השיחה ההזויה, שלושתם מחליטים לישון ביחד באוהל בלב כיכר רבין או רוטשילד...

השלושה מבלים לילה רווי ארוטיקה ואלכוהול באוהל מחאה שהקים המטריד מינית, כשגם הסקס מתחיל ומתפתח בלי שום אלמנט סקסי... אפילו אגם ערומה וישבן גברי לא הצליחו ליצור רגע אמין, מגרה וסקסי כי זה נראה יותר כמערכון)

והנה הבבון שהוא הומופוב הופך גם להומו ועושה אהבה עם עוז זהבי. 

וכל הסיפור מהתחלה ועד עכשיו מתייחס אך ורק ל–20 הדקות הראשונות של הסרט. 

וזה לא משתפר בהמשך…. רק נהיה יותר גרוע ופחות מובן…

הסרט מסתיים בכך שאגם מספרת להם שהיא בהריון.

והם שואלים מי האבא? וואווו איזה מתח שיא! מי האבא???