גלגולו של חזון: סיפורה של רינה רמות מייסדת 'מתן שרותי בריאות'

"עשיתי סיבוב בבתי אבות ודיברתי עם אנשים. אמרו לי כולם שהם הגיעו לבית אבות כי לא הצליחו לתפקד לבד בבית ולא רצו להעמיס על הילדים שלהם. אנשים שלא יכולים לעשות לבד קניות, לא להגיע לקופת חולים וקשה להם מאוד לבשל וכדומה... שאלתי אותם, "אם תוכלו לקנות שירות כזה שאתם מקבלים את העזרה הזו בבית עם פיקוח האם תהיו מעוניינים?". ראיתי את התשובות והבנתי שזקנים צריכים להישאר בבית וזה השירות שאני אתן. זה היה במאי 1987", נזכרת רינה רמות, מייסדת ויו"ר חברת "מתן, שירותי בריאות וסיעוד פרטיים".

חברת מתן הינה חברה פרטית המספקת שירותי סיעוד וטיפול בבית לקשישים ולחולים ברחבי הארץ. כיום יש לחברה 20 סניפים בכל הארץ והיא פועלת במגוון תחומים, ביניהם שירותי מטפלים בבית, השגחה פרטית בבתי חולים, בתי דיור מוגן והפעלת משפחתון לקשישים. את החברה הקימה יו"ר החברה בפועל, רינה רמות, לה יש תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית, תואר שני בבריאות הציבור וניסיון רב בתחום. החברה התחילה ממש פה בבאר שבע, עם חזון גדול של רינה לעזור ולתת לאוכלוסיות המוחלשות את ההזדמנות והיכולת לקחת חלק בקהילה, כמו כולם.

אין כמו בבית

הרעיון שמאחורי הקמת חברת 'מתן' מחזיר אותנו אחורה, לתקופה בה רינה עבדה כמפקחת במשרד הרווחה, מפקחת אזורית על הדרום וירושלים בתחום הפיגור השכלי. "התאהבתי בתחום הזה, הוא מאוד חשוב. המחשבה הייתה לשלב אנשים עם פיגור שכלי בקהילה ולא לשלוח אותם ישר למוסדות, לתת להם אפשרויות לחיות בקהילה. אנשים שונים אחד מהשני, לא רק בצבע שיער וצבע עור ודת... יש כל מיני אנשים כמו אנשים עם פיגור שכלי והיה חשוב שהם יישארו בקהילה, זו הייתה גישה שאני מאוד התחברתי אליה", מספרת רינה. רינה פעלה רבות בתחום ובמסגרת תפקידה שיפרה את תנאיהם של אנשים בעלי פיגור שכלי פה בדרום. הם פעלו כדי להאריך את שעות הפעילות של בתי הספר, הקימו מסגרות נוספות לאנשים סיעודיים וניסו לתת מענה לצורך שהיה קיים.

"באותה תקופה רווח מושג חדש בעולם שקראו לו empowerment - העצמה. הייתה מחשבה באמת איך מעצימים אנשים, ובעיקר איך מעצימים אנשים שהם במצב מוחלש, איך עוזרים להם לעמוד על הרגליים וגם לדעת לדרוש את זכויותיהם ולדעת לקבל את השירות שמגיע להם מתוקף חוק", משתפת רינה. היא חשבה שישנן אוכלוסיות מוחלשות שזקוקות לשירותים בתחום הרווחה וניסתה להבין מה הצורך שלהם ואיך אפשר לספק להם אותו. "כל הזמן היה לי בראש את הסיפור של דורותי מהקוסם מארץ עוץ, שאמרה no place like home, אין כמו בבית. אני מאוד אוהבת את הבית שלי, המשפחה שלי, ההורים שלי... כל הזמן חשבתי, מה אם ההורים שלי יגיעו למצב כזה, למצב סיעודי... הם ילכו למוסד? אין מצב. לא יכולתי לדמיין דבר כזה. זה לא הגיוני בכלל".

פרטי זה הכי אחי

עוד לפני שקמה חברת 'מתן' היו מוסדות ממשלתיים לטיפול באנשים סיעודיים ובמבוגרים. אך לדעת רינה, היה צורך במוסדות פרטיים רבים יותר למען קידום האוכלוסייה. רינה מחדדת: "ראיתי שכמפקחת קל יותר לעשות שינוי במקומות פרטיים. המוסדות הפרטיים אז היו הרבה יותר נעימים למחייה, ברמה יותר גבוהה. אם באתי למוסד ממשלתי ואמרתי שלא נראים לי התנאים פה בחדר, למשל, לילד אין סדין על המיטה. שלחו אותי מכל המדרגות". היא מוסיפה ואומרת שהיא ראתה שניתן היה לעשות הרבה יותר טוב במוסדות אבל היא לא יכלה כמפקחת ליצור את השינוי הזה. "איפה כן יכולתי? דווקא במקומות הפרטיים. אני הלכתי, אמרתי מה לא טוב ושאני כמפקחת לא אמליץ על המקום. למחרת היום כבר התקשרו אליי ואמרו לי בואי תראי שעשינו ושינינו".

מדוע היה כל כך חשוב בעינייך להקים חברה (או ארגון) פרטי?

"לדעתי יש מקום להפריט שירותים רבים בתחום הרווחה. חשבתי שזה לא נכון שהמדינה גם תתקצב, גם תפעיל וגם תפקח. המדינה תמיד העדיפה למלא את המוסדות הממשלתיים כדי שיהיה לה כיסוי תקציבי למקום. לא היה לה אכפת שיש מוסד פרטי חצי ריק, השיקולים הם לא תמיד רק מקצועיים. כשהמדינה היא גם מממנת, היא צריכה לחשוב על תקציב ויש ניגוד עניינים. לא יכול להיות שהגורם המממן הוא גם יפעיל את המסגרת ועוד יותר לא יכול להיות שהוא גם עושה את הפיקוח".

באותה תקופה, לפני 30 שנה, הייתה בארץ עמותת סיעוד אחת, 'מטב'. רינה מספרת, שכמפקחת שרצתה לקנות שירות עבור אנשים עם ילדים עם פיגור שכלי, היה עליה לקנות 4 שעות טיפול כדי לקבל 2 שעות. כלומר, המחיר לשירות סיעודי היה גבוה מאוד, עקב המונופול שהיה קיים. "הם אמרו שעם התעריפים של משרד הרווחה הם לא יכולים להתנהל. ואני אומרת שבתעריף של שעה אפשר לתת שעה. על הבסיס הזה התחלתי קצת להסתובב, פרסמתי בעיתונות המקומית ושמנו גם סקר לפנסיונרים... וראיתי שאנשים כן רוצים להישאר בבית ורוצים את השירות", משתפת רינה. לדעתה, צריכה להיות תחרות ומספר חברות שנותנות את השירות כדי להעצים את הצרכן, כך שהוא יכול לבחור את השירות הטוב ביותר עבורו. "והמדינה תיתן את התקציב איפה שהאדם בחר לקבל את השירות. הרעיון היה שירות שיתבצע ע"י גוף פרטי ולא גוף ממשלתי, או ציבורי, ושהמדינה מממנת".

מזל מלמעלה

רינה אומרת שהיה לה מזל גדול מהשמיים בתחילת הדרך, "רק אני הייתי בהתחלה, לבד. שכרתי מקום פה בעיר העתיקה, בעלי התקין לי 4 קווי טלפון, היה לי פקס! ומחשב... אז פתחתי וביום הראשון פרסמתי בעיתון ובאו שני אנשים, קנו שירות. הם אמרו שהם רוצים שהילדים יבואו אליהם לשמוח ולרקוד ולא רוצים שהם יעשו בשבילם", נזכרת רינה. כעבור שבועיים מהפתיחה של החברה, פרצה שביתה של חברת 'מטב' בכל הארץ. "זה היה אות מלמעלה שאני מאמינה בו עד היום, שפשוט עשיתי את הדבר הנכון. פרצה שביתה בכל הארץ, מהיום למחר ולא היה טיפול. למחרת התקשרו אליי קופת חולים כללית ומשרד הבריאות, שאלו אם אני יכולה לעזור. שאלו אם עד מחר בבוקר אני יכולה לטפל ב-70 מטופלים. למחרת היו לכולם מטפלות. גם הוכחנו את עצמנו וגם למטפלות הייתה הזדמנות לעבודה אחרת וכולם נוכחו לדעת שזה טוב שיש אלטרנטיבות ואין ארגון אחד כמונופול", היא מסבירה.

באותה השנה חברת 'מתן' פתחה סניפים גם בערד, דימונה, אופקים ונתיבות שעד היום קיימים. רינה לא חשבה שהרעיון שלה יהפוך להיות בסדר גודל שכזה. רינה מסבירה: "חברת 'מתן' קמה על רעיון, ולא קמה כתוצאה של מחשבה עסקית או על עשייה של כסף. היה רעיון, אמרתי שהוא יעבוד פה ואולי יעתיקו במקומות אחרים בארץ, משרד הרווחה יראה שזה טוב שיש שירותים פרטיים כדי לאפשר לצרכנים לבחור ולהעביר ביקורת". חברת 'מתן' הייתה הראשונה בארץ שחתמה על הסכם עם הביטוח הלאומי ועל מתן שירות בחוק הסיעוד שהופעל ב-1988. עם השנים החברה נכנסה לתחומים נוספים, אבל תמיד עם המחשבה שהלקוח הוא במרכז.

אמונה בפרויקט

"היו לי הרבה מחסומים והרבה בעיות, אבל גם הייתה לי תעוזה והיה לי אומץ, האמנתי בזה. בבאר שבע מהבחינה הזאת קמה הבשורה של שירות פרטי בתחום השירותים הסוציאליים. שירות לזקנים, שמאפשר להם להישאר בבית", משתפת רינה. היא פשוט הרגישה שנפל לה האסימון ופתאום היא הבינה את הצורך של האנשים וההנגשה של השירות הסוציאלי והעזרה לציבור. לדעתה, חברת 'מתן' היא WIN WIN, גם לה כחברה עסקית שצריכה להרוויח, ובעיקר ללקוח שמצליח למצות את זכויותיו ושמקבל את השירות שהוא בוחר בתנאים האופטימליים עבורו.

מה זה 'מתן' בשבילך?

"זו יצירה, זו הגשמת חלום. החלום שהזקנים יישארו בבית. גם אם יש צורך מתמיד בשיפור השירות, המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני 30 שנה. אני נהנית פה, נהנית מהעבודה, בשבילי זה בית".