"אני רואה בעבודה שלי שליחות, אוהבת להיות עם המטופלים ברגעים משמחים וקשים"
12.04.21 / 16:04
היא עובדת במקצוע הסיעוד מתוך תחושת שליחות ונתינה, ועבורה הקשר עם המטופלים הוא החשוב ביותר. מלי ממן, מנהלת הסיעוד במחלקה לכירורגיה א' במרכז הרפואי סורוקה מספרת בראיון ל'באר שבע נט' על העבודה במחלקה בשגרה לצד הקורונה, על האתגרים בתפקיד, הקשר עם המטופלים והאופטימיות להמשך
הצוותים הרפואיים במרכז הרפואי סורוקה עובדים מסביב לשעון כדי לסייע לכל מטופל ומטופל ולתת את השירות הטוב ביותר עבורם, ומשלבים את עבודתם בשגרה לצד אתגרי הקורונה. חברת צוות כזו היא מלי ממן, מנהלת הסיעוד ואחות אחראית במחלקה לכירורגיה א' בסורוקה.
"אני אוהבת מאוד את העבודה הקלינית, את המגע האישי במטופלים ובבני משפחותיהם, את האפשרות לסייע, לתמוך להעניק ביטחון, להיות איתם גם ברגעים משמחים וגם ברגעים קשים, אני רואה בעבודה שלי שליחות ועצם הנתינה מביאה לי סיפוק רב", סיפרה מלי ל'באר שבע נט', "בכובע השני שלי כמרכזת הדרכה אני חשה ברת מזל שניתנה לי ההזדמנות להכשיר ולעצב את הדור הבא בסיעוד ורואה בכך אחריות ושליחות אדירה".
מלי ממן היא בת 56, נשואה פלוס ארבעה בנים ומתגוררת במיתר. מלי היא בוגרת תואר ראשון בבית הספר לסיעוד רקאנטי ותואר שני במנהל מערכות בריאות. מזה 21 שנים היא מנהלת סיעוד בסורוקה, ב-14 השנים האחרונות מנהלת הסיעוד בכירורגית א' ובמקביל היא גם מרצה ומרכזת סיעוד כירורגי בביה"ס לסיעוד קמפוס קפלן שלוחת דרום, מלווה ומכשירה סטודנטים בהסבת אקדמאים.
אנחנו כבר מעל לשנה לתוך הקורונה, איך עברה עלייך התקופה הזו? גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית?
"בהיבט האישי נאלצתי להימנע, כמו כולם, ממפגשים חברתיים, טיולים וחיי תרבות מה שאפשר לי להפיג מתחים מהעבודה האינטנסיבית בתקופה שלפני הקורונה. בהיבט המקצועי, כולנו חווינו טלטלות בתקופת הקורונה ששינתה את חיינו, המגע המיידי עם חולה והליטוף הוחלף בכפפות ובמסיכות על הפנים והחיוך המאיר נבלע במסיכה, כמנהלת היה לי קשה עם זה שמצד אחד אני רוצה לשמור על האחדות והגיבוש של הצוותים ומצד שני אני מקפידה על ההנחיות בכל הקשור לאכילה משותפת והתכנסות של אנשי הצוות יחד. הטיפול בחולים אף הוא היה מאתגר, משפחות רבות שרגילות היו לבקר את יקיריהן לפתע הוגבלו, מתוך הרצון שלנו לשמור על המטופלים ובני משפחותיהם וכמובן על אנשי הצוות המטפל".
ספרי על העשייה במחלקה בשגרה גם בימי הקורונה, על האתגרים והרגעים המרגשים
"במחלקה שלי מטופלים חולים שזקוקים לניתוחים בעיקר על רקע אונקולוגי. לאחרונה טיפלנו באישה שאושפזה מספר חודשים במצב קשה. אפשרנו למשפחתה הקרובה לסעוד אותה עד לרגעיה האחרונים, היא נלחמה והייתה גיבורה אמיתית ובאחת הפעמים היא אמרה לי: 'מלי אני אלך מהעולם והקורונה עדיין תהיה איתנו אולי למחלה שלי עדיין לא מצאו פתרון אבל אני תקווה שימצאו את התרופה לקורונה', ובאמת שישה חודשים לאחר שנפטרה הגיעו החיסונים לארץ. גם בבית הספר לסיעוד היו אתגרים רבים, חווית הלמידה הפכה דיגיטלית. אני שאוהבת שכל הסטודנטים מסביבי בשיעור, התחלתי לדבר למסכים... ברגע שניתנה ההנחיה שמותר להיות יחד בחוץ, לא הייתה מאושרת ממני והתחלתי מיד ללמד בדשא".
גם בבית החלים מתחילים להרגיש את החזרה לשגרה בעקבות החיסונים והירידה בתחלואה? את אופטימית להמשך?
"החיסונים הביאו איתם את התקווה לחזרה לשגרה וכולנו מיהרנו להתחסן, מתחילים להרגיש מוגנים. מחלקות שנסגרו והוסבו למחלקות קורונה נפתחות שוב וקולטות חזרה את המטופלים שלהן ואין ספק שיש תחושה של אופטימיות באוויר. כולנו תקווה שהמגיפה אכן דועכת עם הירידה במספר המאומתים. אני מרגישה שאנחנו נמצאים בתקופה היסטורית, ובעתיד כשנסתכל אחורה נדע שמתקופה זו נזכור בעיקר את התובנה העיקרית עד כמה החיים יכולים להיות שברירים ברגע".
מה היית רוצה להגיד לקוראים הבאר שבעים ולעמיתייך בסורוקה?
"אני מאחלת לקוראים ולעמיתי בסורוקה חזרה לשגרה מלאה ומבורכת במהרה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
