"שואלים את סול מי קנה לך את הבית? והיא עונה אמא קארין. עכשיו יש לה בית חדש, אבל אין לה אמא".
25.09.22 / 12:21
ב14.6.21, ביום הארור לפני חמישה חודשים, נפרדה קארין גאז ללוש מהעולם הטוב שבו חיה וממנו לא רצתה ללכת מוקדם מידי. קארין הייתה אישה של שמחה, בריאה, אמא לילדה, גננת שאוהבת את המקצוע ואת הילדים, נשואה לניסים אהוב ליבה ומאוהבת בבתה סול בת השלוש, שהיית צמודה לה לגוף ולנשמה בכל רגע נתון ומרחק פסיעה מללדת את בתה השנייה. אבל משהו טרגי קרה והפך באופן כאוטי את כל התוכניות והחלומות: בבית חולים "סורוקה", בזמן הלידה המיוחלת, קארין נפטרה, מסיבה שעדיין נבדקת, בזמן שהביאה לעולם את בתה השנייה ששרדה את המעבר לחיים ללא אמא, והשאירה מאחוריה בעל ומשפחה שבורת לב.
השבוע, חמישה חודשים למותה הפתאומי של קארין, נכנסה המשפחה לבית החדש בשכונת נווה זאב, שאותה קנו לפני מותה, כדי לסדר ולהחיות את הבית כמו שהאחות הקטנה כה ייחלה לו. רק הפעם קארין לא הייתה נוכחת. דבר אחד שמה לב אחותה תהילה הבכורה, מחלון חדר השינה רואים את הכביש לכיוון בית העלמין, כך שהנוף של ביתה החדש משקיף על ביתה החדש והחשוך, בית העלמין החדש.
הרגשה קשה שקארין לא חווה את הכניסה לבית שכה ייחלה לו
"ניסים וקארין התגוררו בדירות שכורות בעיקר, אבל תמיד רצו בית משלהם. אמא שלי מספרת שקארין כל הזמן אמרה לה "לא יהיה לי בית משלי" ואמא שלי אמרה לה "מה יש לך, אל תדאגי, יהיה לך כמו לכולם".
ואז שקארין בא אליה וביקשה עזרה בקניית הבית, הבטיחה לה אמה שתיתן להם דחיפה קטנה להון עצמי שאותו יחזירו לה בתשלומים. וזהו, הם קנו בית בשכונת נווה זאב ושמחו על החידוש בחייהם. מה שהם לא ידעו, זה שאמא שלי החליטה לעשות הפתעה שלא יצא לה להגיד לה לצערנו".
איזו הפתעה?
"ההורים שלי התכוונו לתת להם את הסכום במתנה והיא תכננה לספר לקארין ולניסים אחרי הלידה בהפתעה. כל כך שמחתי כי יש בינינו אחוות אחיות מכל הלב, תמיד אחת למען השנייה, אבל הצער הנורא שאמא לא הספיקה להגיד לה את זה ולספר על המתנה הנפלאה שארגנה לה. תכננו שתקנה לה בגד יפה אחרי הלידה, לא משהו יקר, ואז היא תגיד לה בהפתעה שהכסף לדירה זו מתנה מאבא ואמא והיא לא זכתה להגיד לה את זה"
צריך להאמין שהיא יודעת ורואה
מקווים ומרגישים שכן.
איך את שורדת את המציאות החדשה?
"ברכבת הרים. פעם אחת כיף לי וטוב לי כי אני עם הבנות של קארין. רואה אותן והלב מתמלא שיש בשביל מה לחיות. דרך הילדה הגדולה סול אני מרגישה את קארין כי היא חינכה אותה ואהבה אותה כל כך. הן היו צמודות. דרך הקטנה, קרן אור, שהיא ממש קופי שלה, אני רואה אותה בה. הזמן איתן במהלך השבוע נותן איזושהי הפוגה מהכאב."
איך כולם מצליחים לחזור לשגרה?
"אמא שלי מרוסקת, בוכה המון. קארין הייתה הקטנה שלה. הייתה לוקחת ממנה אוכל, מתפנקת עליה. אמא כל יום שואלת "האם זה הגיוני ואם זה באמת קרה. למה קארין לא באה ושהיא מחכה לה ב14:15 כל יום בחלון".
אבא שלי, איש חזק, אבל שבור מבפנים. ראינו שכתב ביומן שהוא מתגעגע מאוד ושהוא שבור, אורטל אחותי התחילה ללמוד עבודה סוציאלית עם קושי ומועקה שהיא סוחבת על עצמה טרגדיה, ואני...ממשיכה לעבוד בגרפיקה, אבל מידי פעם בורחת לתמונות בשומר מסך שלי."
כל החיים מתהפכים בשבריר שניה של רגע
"הכל השתנה, סדר יום השתנה והדאגות השתנו, יש לנו לטפל בעוד שתי בנות כי זה מה שאחותי מצפה מאיתנו, לא רק לשבת ולבכות. צריך להיות חזקה וזה מאוד קשה. יחד בשיתוף פעולה עם האחיות של ניסים אנחנו מצליחות לתת לבנות את ההרגשה האימהית בחיים."
קארין הייתה האחות הקטנה של תהילה (39) ואורטל (36) ונפטרה בגיל 31. כל כך צעירה בשביל למות. כולן מתגוררות במשפחה נורמטיבית בבאר שבע, שמחה בחלקה, צנועה, נעימה, כל שישי צהריים נפגשים באופן מסורתי אצל אמא בבית לאכול קוסקוס, לדבר, לצחוק ובעיקר להיות יחד אחרי שבוע עמוס לכל אחת בחייה. עכשיו הן ממשיכות לבוא לאמא כרגיל, אבל החיסרון מעיק על הנשמה. "ניסים ושתי הבנות נכנסים הביתה וקשה לכולנו שהאחות השלישית לא נכנסת כהרגלה" סיפרה תהילה בנשימה אחת "מה נשאר? שתי תמונות על הקיר. היא שם, אבל היא לא. תמיד מתקשרת שנפתח לה את החנייה וזה קשה לנו שאין את זה יותר. הכי באנלי".
הבעל ניסים, שעובד כמנופאי ביום יום, מטפל בשתי בנותיו ועושה הכל כדי שיהיו להן חיים טובים ומלאי אהבה, עם כל הקושי והכאב לגדל אותן ללא אהבת חייו "ניסים לא מאמין למה שנפל עליו" סיפרה תהילה "הוא משדר חוזק, אבל לפעמים הוא גם כועס, שואל שאלות ויש ימים שהוא מפציץ אותנו בתמונות של קארין שנראה ונחייך. זה הרגע שלו שהוא מתגעגע. הוא צילם אותה מלא, הוא תמיד אהב לצלם, כתחביב, אז הוא תיעד אותה בכל כך הרבה רגעים. שולח לנו התכתבויות שלהם, סרטונים. בכל מצב רואים אותה מתועדת."
בתחילת השבוע נכנסה המשפחה לבית החדש ללא אמא קארין, כדי לפרוק את כל הארגזים, לסדר בגדים, ארונות, לעצב בית יפה כמו שקארין תאהב, כי זה מה שהיו עושות גם אם הייתה בחיים "היא תמיד סמכה עלינו בלי קשר" אמרה בחיוך מתגעגע "קארין תמיד הייתה יושבת ושותה נס ואנחנו עובדות. הייתה לה נחת רוח ואנחנו המתקתקות. אמרתי לניסים "זה לא מעבר שתכננתי, אתה עובד 12 שעות במנוף, היינו צריכים לשלוח תמונות שהכל מוכן, של קארין אוכלת, או ישנה. היא אהבה לישון עכשיו היא ישנה לנצח".
איך הרגשתם בזמן עיצוב הבית ללא קארין
"ניסים נתן לאמא שלי בשמים ופרפומריה בשקית של קארין כדי שיהיה לה. ריח זה דבר שמחייה. ראיתי אותה יורדת עם השקיות מהכניסה לבית ופשוט נסעתי ישר לבית העלמין לקבר של קארין עם דמעות בעיניים. היה לי צורך לשתף אותה, לא היה לי נר אפילו, אבל שטפתי את הקבר. הייתי חייבת לספר לה על המעבר ואמרתי לה, יאללה, בואי, ישנת מספיק", רק שתבוא, כי הכל מוכן. ללכת הביתה אחר כך את באמת קשה. יודעת מה הזוי? מהחלון של חדר השינה רואים את הכיוון לבית העלמין. שואלים את סול מי קנה לך את הבית והיא עונה אמא קארין. בסוף קנתה לה את הבית".
איך החיים החדשים שלך מתנהלים עכשיו?
"לעשות דברים לזכרה ולעילוי נשמתה, להנציח כמה שאפשר וגם בתור גננת. להעביר מסרים בכללי לאנשים, שלא להתבכיין על הדברים הקטנים בחיים כי הכל יכול להשתנות בחיים האלה. רק לראות את סול מנשקת לוח שנה בכל מקום שאמא שלה מצולמת שם מכאיב נורא. היא אפילו לא נפרדה ממנה כמו שצריך".
לא חלמה שלא תראה יותר את אמא שלה
"בבוקר לפני שהיא נסעה לבית החולים היא החליטה לא לתת לה נשיקה כדי שלא תתעורר, תראה אותה ותתחיל לבכות. קארין הכינה באותו בוקר לאמא שלי נס קפה. בחיים היא לא הכינה לאמא שלי, וגם שהיה לה דימום קטן, ישבו יחד לשתות ולדבר. המפגש האחרון שלהן. אמא שלי ליוותה אותה למעלית, נישקה לה את הבטן ואמרה לה "קארין, לידה שניה זה לא לידה ראשונה, זה יותר קל" חייכה והלכה.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
