ליהי משה מספרת על אבא ניצן שנהרג בתאונה ביום הולדתה: "התאריך שלי קיבל צבע שונה"

ב-28.7.22 ציינה ליהי משה את יום הולדתה ה-24 בדירתה בתל אביב, וחיכתה לחברותיה שיגיעו כדי שיתחילו בחגיגות שכה ייחלה להן. 45 דקות לפני שהתבשרה שאבא האהוב שלה היה מעורב בתאונת דרכים, הוא צלצל לאחל לה מזל טוב והשניים ניהלו שיחה קצרה כבשגרה, כי תמיד הם לא היו מאריכים בשיחות בגלל הלו"ז הצפוף בחייהם - שיחה שבה שמעה בפעם האחרונה בחייה את אביב מברך למזל טוב ומאחל לה שתהנה מהחיים.

את השמחה הגדולה והחיוך הקבוע קטעו מילותיה של אמא מירי שבישרה לה שאביה ניצן, סמנכ"ל בכיר לתפעול גלובלי בחברת כי"ל, מוערך ואהוב, עבר תאונה וכדאי שתחזור הביתה. זו הייתה נסיעה מורטת עצבים עם פקקים ארוכים מידי בזמן של חוסר אונים. היא הרגישה שמשהו לא בסדר קורה כי הנייד שלה לא פסק מלצלצל, אבל באותו רגע היא החליטה בינה לבין עצמה שעד שהיא לא מגיעה הביתה ומודיעים לה - מבחינתה זה לא קרה".

מה עבר עליך באותה נסיעה?

"נסיעה של שעתיים בגלל הפקקים, מורטת עצבים, חוסר אונים כי לא אומרים לי מה קורה. קיבלתי טלפונים ופשוט זרקתי את הטלפון ברכב, נוסעת ומחליטה שעכשיו החיים שלי טובים. הכל בסדר, זה הזמן שלי לחיות כשאני לא יודעת מהמקרה. כל החברות שלי כבר הגיעו לבית בלהבים, השוטרים הגיעו לבשר לנו ואני כבר הבנתי הכל".

היום הולדת שלך תקבל עכשיו משמעות אחרת

"חושבת על זה המון, איך זה יראה מעכשיו. השעה והתאריך יישארו איתי לעד. התאריך שלי קיבל צבע שונה. יום הולדת זה יום שכולם מחכים לו, סופרים את הימים עד שיגיע ואני שואלת את עצמי למה חיכיתי ליום הזה? יודעת שזה ייקח זמן בשנה הקרובה וצריך ללמוד איך חוגגים עם זיכרון עצוב"

התאונה המחרידה  קרתה במחלף קריית גת כשניצן (50) נסע ברכב יחד עם חברתו לעבודה, טל קטלב (49) ולאחר שרכב שבו נהג עלי אלאטרש, נכנס בהם חזיתית וגרם למותם. נהג חסר מצפון שנסע ללא רישיון ולעולם לא הוציא אחד, ובכך סיים את חייהם של שני הבכירים האהובים והנפלאים שהשאירו רבבות בהלם וכאב.

ניצן הותיר אחריו את אשתו מירי, ארבעה ילדים ואבא ואימא שאיבדו גם בת לפני 24 שנים בתאונה. בשיחה שערכנו עם ליהי משה (24) קצינה שמשרתת ברמת הגולן בתפקיד מ"פ באיסוף קרבי, היא מספרת על ימי השבעה שבו הגיעו מאות אנשים לנחם, לחבק ולספר על המנהל הענק, המוערך ואהוב בכי"ל, ולספר על אבא ופועלו - דברים שלא ידעו עליהם כי אבא מעולם לא סיפר.

מה שמעתם בזמן השבעה על אבא?

"הבנו כמה אנחנו לא יודעים על פעולות שאבא עשה. כמה צניעות הייתה בו וחי איתה. אנשים מגיעים ומספרים על מקומות שהתנדב, נתן ועשה ואז שואלים אותנו "מה, לא ידעתם?" ובאמת לא ידענו. הוא תמיד היה אומר שלא מעניין לספר, זאת העבודה שלו. הוא לא ראה בזה משהו לספר, כמשהו חשוב. מבחינתו זאת השגרה וזה לא המיוחד בכל הפעולות שעשה. עשה הכל ממקום צנוע ולא מתוך רצון שכולם ידעו על פועלו, ואנחנו מבינים את זה היום כי הוא אפילו לא סיפר. זה היה היום יום שלו.  גיליתי עוד צדדים של אבא שהכרתי וזה נתן לי המון. קמתי מהשבעה והרבה שואלים מה המצב שלך? איפה את עומדת? ואני עונה להם שדווקא כל מה שקרה גורם לי לרצות ללכת מחר ולעשות יותר ממה שעשיתי עד עכשיו."

לעשות יותר, להתנדב כמו אבא?

"אני מ"פ בצבא ואבא היה כל כך גאה בי. זה עדיין רבע ממה שאבא עשה בחייו והחלטתי מיד שמחר בבוקר אני עושה עוד יותר. זה נתן הרבה כוח למשפחה. יש תחושת החמצה גדולה שאנחנו לא מולו ולא ניתן להגיד לו ולשמוע מהצד שלו את כל הדברים, אבל זה היה הוא: לא לספר. לא ראה כמשהו חריג שהוא עושה. כמה אפשר ללמוד מזה, להבין איפה מחר אני משתפרת, איפה עושה יותר טוב, לא לתת לאבל להפיל אותנו"

זו ההחלטה שלכם כמשפחה להמשכיות דרכו?

"קיבלנו החלטה כמשפחה שממשיכים להגשים את החלומות שלנו ועושים דרך כדי להגיע ליעדים. כמה שקשה היה לי לנסוע לרמת הגולן לשבועיים, אני כן נוסעת ועושה את התפקיד שלי הכי טוב שאפשר. אם נתתי עד עכשיו מאה אחוז, עכשיו אתן 400 אחוז. קמים מהשבעה עם המון כוחות. יש אתגרים, זה פוגש אותך עם רגעים קטנים ונקודות זמן ספציפיות שבה לי להתקשר לאבא ולשתף אותו, זה תוקף מאוד חזק. צריך להתמודד עם זה, כי זה מה שאבא היה רוצה".

איך אתם מחזקים אחד את השני? את אימא מירי?

"אימא נתנה את האישור להמשיך להגשים את עצמנו, כי זה מה שאבא היה רוצה. אם התלבטנו מתי לחזור לצבא, ממנה קיבלנו את האישור לחזור כדי להמשיך להגשים חלומות. כמו אישור לאילון להמשיך ללמוד. אימא היא החוזק של כולנו. גם אנחנו תומכים באחי הקטן בן ה12וחצי וכמשפחה אנחנו משדרים לו המן כוח. אימא היא העוגן שלנו עבורנו ואנחנו נהיה עבורה. היא מאחדת את כולם, אנחנו גם מאוד מחוברים כמשפחה וזה יחבר עוד יותר. אנחנו מרימים האחד את השנייה בגלל החיבור של כולם. אם יש רגע קשה אני מתקשרת לאחי הגדול שירים אותי וכך להיפך".

ספרי לי על אבא שלך

"אבא הוא דמות שמחה, מאוד אהב את החיים ולעשות שטויות. הרבה הכירו אותו כמנהל בכיר, אבל בבית הוא היה כמו ילד בן 12, עושה שטויות, רוקד, מסתלבט, מצחיק את כולם, שר שירים בבית. שלושתנו מפקדים בצבא ולמדנו ממנו בלי לדעת אפילו איך לפקד על אנשים ואיך לנהל אותם בגובה העיניים כמו אבא כמנהל. למדנו דרכו לרקוד עם הפקודים בצבא וגם לחלק משימות, אלו דברים שאבא לימד אותנו. שמענו תמיד שיחות בבית של אבא איך הוא מדבר עם כולם על הכל. לא הייתה לו בעיה שיידברו איתו על הכל. הילדים תמיד עשו לו גאווה וגם למדנו ממנו המון על מוסר עבודה, מה זו עבודה, איך להשקיע באדם אחר עד הפרט האחרון. כמה שצריך לוותר לפעמים בימי שישי שבת ובזמנים משפחתיים, בשעות לא שעות,  רק כדי לתת לאנשים יחס לפני הכל".

אתם כועסים על הנהג שפגע באבא שלכם?

"כמשפחה  אנחנו לא מתעסקים בכעס, לא עכשיו ולא בעתיד, כי זה לא יחזיר את אבא. מדברים בעיקר לאחרים ומבקשים לנסוע בזהירות וכמה חשוב להקפיד על זה. הכביש מסוכן. לא מתעסקים בכעסים ולא הולכים לשם, כי אנחנו יודעים מי היה אבא ומה היה בשבילנו, מה עשה, איזו דמות משמעותית הוא היה לכל כך הרבה אנשים ופחות להיכנס לעולם הכעס".

לפני 37 שנה איבד אבא את אחותו בתאונה וסבא וסבתא נשארו ללא ילדים - ספרי לנו מה שלומם?

"לא נתפס, קשה מאוד ואנחנו הכוח שלהם שנשאר להם. לשמחתי אנחנו ארבעה נכדים שמעניקים להם הרבה כוח. צריכים להיות שם בשבילם. הם חזקים ואני מעריצה אותם".

מה אבא לימד אותך ותיקחי הלאה?

"אחד הדברים הכי גדולים שלמדתי ממנו זה לעשות מה שאני אוהבת ומה שטוב לי ולא לוותר על חלומות. לעשות מה שאני אוהבת ולא לוותר על זה. כמוהו, שלא וויתר, עשה דברים בלי הפסקה והוא הראה לנו את זה. היה מנהל בכיר ועדיין מצא זמן לשחק טניס ולהתנדב - איך הספיק הכל? אהב לעשות ספורט ולרוץ עם אנשים, להסתלבט שהוא רץ טוב יותר, לעשות את מה שאהב כי הוא אהב את החיים ואמר תמיד שהחיים קצרים וצריך ליהנות מהם. להיות עם אנשים ולהסתכל הבעיות הכי קטנות ולא להתעלם מהם. להגשים את עצמך בצורה הכי מלאה שיש. פעם אמרתי לו שנמאס להתעסק בצבא בשטויות והוא צחק ואמר שזה לא רק בצבא, זה גם בחוץ. תזכרי, הוא אמר, שמפקד טוב ומנהל טוב מתעסק בדברים הכי קטנים. אמרתי אני רק מ"פ ואתה מנהל גדול ממני, והוא היה עונה שאם אני מתעסקת בזה סימן שזה טוב. הכניס אותי לפרופורציה."

חשבתם כבר איך הייתם רוצים להנציח את זכרו של אבא?

"קשה להבין ולחשוב איך להנציח אותו בדרך שהוא יהיה גאה בה. הדרך הכי טובה להמשיך דרכו היא לא לוותר על החלומות ולהמשיך בדרך שבה הוא כל כך האמין ותמך".