"הייתי כמו הבת שלו, אני לא מבינה איך הוא היה מסוגל לעשות לי את זה"

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('aecb49ae-1e62-445d-988d-ac301fafc5e6','/dyncontent/2024/11/19/14a5e5fe-3cf1-446d-9997-4119afaf9b5b.jpg',18723,'פיצה ק 1124 אייטם',525,78,true,52025,'Image','');},7],[function() {setImageBanner('aecb49ae-1e62-445d-988d-ac301fafc5e6','/dyncontent/2024/11/6/254bd038-88a9-40b2-a1b6-279fd196209f.jpg',18667,'צרפתי אייטם כתבה 2',525,78,true,52025,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('aecb49ae-1e62-445d-988d-ac301fafc5e6','/dyncontent/2024/11/21/a958bcda-98b6-4123-9c72-c37d94dfc83d.jpg',18730,'טנא 1124 מעברון עליון',525,78,true,52025,'Image','');},12]]);})

ארבעה חודשים עברו מאז אור נחמיה, חיילת מהיישוב נבטים חשפה כי מפקדה בבסיס בה"ד 6 צילם אותה וחיילות אחרות בסתר. כעת, רגע לפני שהיא נוסעת לטיול הגדול בניסיון להשאיר את העבר מאחור היא מספרת לבאר שבע נט על ההיכרות הראשונה עם סא"ל דן שרוני, על הרגע בו גילתה כי מישהו מתעד אותה ללא ידיעתה וגם - האם היא אי פעם תסלח לו?

קרדיט - צילום פרטיבשביל מה שאור נחמיה בת ה-23, תושבת נבטים, עשתה לפני כארבעה חודשים צריך המון אומץ ותעוזה. לעמוד מול כל העולם ולומר – "פגעו בי" ועוד להצביע על האחראי זה לא דבר קל בכלל. אבל זוהי הסיטואציה שבה נמצאה נחמיה, עד לא מזמן חיילת בשירות קבע אשר מצאה עצמה תחת מעקב חושפני, של מי שהיה אמור להיות ה"אבא" השני שלה מחוץ לביתה – המפקד שלה ביחידה בה שירתה, סא"ל דן שרוני. 

נתחיל מהסוף – נחמיה, יחד עם עוד מספר בנות אמיצות גילו כי מפקד הבסיס בו שירתו, סגן אלוף דן שרוני עקב אחריהם במשך חודשים, תיעד אותם בשעה שהיו בחדרם הפרטי בבסיס ושמר במחשבו אלפי תמונות, חלקן חושפניות של עשרות חיילות ששירתו תחתיו. את התיעוד הפולשני ביצע הקצין בעזרת מצלמות חשאיות ששתל בחדרן של החיילות התמימות, שכל עונשן היה שבחרו לשרת מחוץ לבית. רבות מהן הכירו את שרוני במשך שנים וכשהתגלה הפרשה, נחמיה וחברותיה הזדעזעו עד עמקי נשמתם ולא האמינו שזה קורה להן.

ואז בצעד אמיץ במיוחד, היא פנתה לגורמים המוסמכים וסיפרה להם כי היא חושדת שהמפקד שלה צופה בה ובחברותיה באופן חשאי. כעת היא מספרת בראיון מיוחד לבאר שבע נט על ההיכרות הראשונית והשירות לצידו, על הרגע בו גילתה כי מישהו צופה בה ללא ידיעתה ועל הביטחון האישי שנפגע עמוקות, רגע לפני שהיא משתחררת ומתכננת לצאת לעולם הגדול.

"הבה"ד נורא גדול, אז לא כל כך הכרתי אותו לפני, רק בשם ובנראות. וכשהוא עבר להיות ממ"ג נהיגה, אז הכרנו לראשונה". כך מתארת נחמיה את האינטראקציה הראשונית עם סא"ל שרוני, בימים שבהם הייתה צריכה לערוך לו חפיפה בתפקיד – "הייתי 3 שנים בקבע וכל השירות היה בעיר הבה"דים ובבה"ד 6. הכרתי את המגמה בעל פה ובגלל ששירתי גם תחת המפקד הקודם והייתי בקיעה בהכל, אז הוא גם רצה שאני אשרת לצידו וככה הכרנו לראשונה. ובמהלך החפיפה שלו לתפקידו ממש התרשמתי ממנו לטובה".

מה היה בו שגרם לך להתרשם ממנו?

"הוא בן אדם סופר אינטליגנט עם 'ראש על הכתפיים'. הוא גם מאד מלומד,בעל שני תארים ויש לו גם תעודת הוראה. הוא דיבר על זה שהוא תכנן להיות מורה בבית ספר, והוא אפילו התחיל לעשות סטאז' בנושא בזמן התפקיד. מעבר לכך, הוא היה מאד נגיש: תמיד בודק שהכל בסדר, תמיד מוודא שלא חסר לנו כלום. ממש הערצתי אותו, והרגשתי שאני לומדת ממנו הרבה. אפילו כשהשחרור שלי התקרב, אז הוא היה שואל ומתעניין מה אני הולכת לעשות באזרחות, וכל הזמן ניסה להכווין. מעבר לכך, הייתי אפילו מתייעצת איתו על דברים אישיים מאד והוא היה מנסה כל הזמן לעזור".

 האינטרקאציה אותה מתארת נחמיה באה לידי ביטוי באופן יום יומי, שכן הנגדת הצעירה הייתה "יד ימינו" של שרוני, כפי שהיא מגדירה זאת – "היינו מבלים כל יום בין 10 ל-11 שעות ביחד. הייתי ממש לצידו כל הזמן והייתי נכנסת איתו לדיונים, יושבת איתו על מצגות וכד'. מדובר על משהו שקורה באופן יום יומי".

הוא היה בחור שמדבר על דברים מיניים, או גורם לאחרים להרגיש באי נוחות?

"כלום, שום דבר אפילו שדומה לזה. אם יש בן אדם אחרון שהייתי אומרת עליו שהוא בן אדם מיני, זה הוא. הוא בחיים לא היה מדבר על זה או על משהו שקרוב לזה אפילו. לא היה לו אף פעם מבטים כאלה או אחרים, ולעולם לא הרגשתי אי נוחות כלשהי לידו. הוא גם בחיים לא הסתכל עליי בצורה מינית (לפחות לא בידיעתי)".

היו מקרים כאלה ביחידה שלכם?

"לא לעולם לא. הייתה אווירה ממש מכבדת איפה שאני שירתי, לא נתקלתי במשהו קיצוני. מעבר לכך, האבסורדיות היא בכך שהוא בעצמו גם היה בגישת אפס סובלנות להטרדות מיניות".

איך זה היה בא לידי ביטוי?

"הייתה חיילת בקורס שחברות שלה צילמו אותה בעירום, והוא שפט אותן בחומרה. הוא היה ממש פעיל בנושא הזה. מעבר לכך היו מצבים שמ"כיות שחוו הטרדה מינית בעבר, פנו אליו בגלל קשיים שהם עברו בחיים והשפיעו עליהם בשירות. והוא היה עוזר להם, משוחח איתם ומראה להן שהן לא לבד".

הספקת להכיר את המשפחה שלו בזמן הזה?

"הקשר שלנו היה כל כך קרוב, שהכרתי גם את אשתו. אמנם לא באופן כל כך טוב, אבל יצא לי לפגוש אותה כמה פעמים. בין אם זה בטקס ההחלפה שלו וכניסתו לתפקיד ואפילו שלושה ימים לפני כן -  הייתי בים המלח, ופגשתי אותו עם אשתו. הוא פנה אליי ואפילו עשינו תמונה, והיא הייתה ממש נחמדה. אפילו החברות שהיו איתי שם ממש עפו עליו, ואמרו לי שהוא ממש מקסים".

"אם יש בן אדם אחרון שהייתי אומרת עליו שהוא בן אדם מיני, זה הוא". קרדיט - אור נחמיה"הוא ממש הפציר בי להגיד לכל מי שרוצה לעבור למיטה הזאת, שאי אפשר כי יש רטיבות בקיר"

אחרי כל השבחים הללו כלפי שרוני מצד אור, זה מובן לגמרי מדוע היא ושאר חברותיה ליחידה לא העזו לחשוב מה מפקדם הנערץ עושה מאחורי הקלעים ובשעות הפנאי שלו. "לא היה שום דבר שיעיד על מה שהולך לקרות. באמת שום דבר" היא מספרת ומתארת בפירוט מדויק את האירועים שקדמו לגילוי המטריד אודות מעלליו של מפקדה – "זה היה ביום שישי. הוא שולח לי הודעה בוואטסאפ שבה הוא כותב 'שיש גניבות בבסיס ושהוא רוצה לעשות ניסוי, לראות אם הוא יכול להצליח לתפוס מישהו על חם''. 

איך הוא תכנן לעשות את זה?

"הוא סיפר לי שהוא רוצה לשים רמקול בחדר שלי בתור פיתיון לגנבים ושבתוכו הוא מתקין צ'יפ. ודרך הצ'יפ, הוא בעצם יכול לראות את המיקום של הרמקול בכל זמן נתון. הוא גם אמר לי שהוא שם את זה במכשירים האלקטרוניים של הילדים שלו, בשביל לדעת איפה הם. גם אחרי שאמרתי לו שהחדר נעול, הוא טען שיש לאנשים מפתחות 'מאסטר' והוא רוצה לגלות מי הם".

והאמנת לו?

"זה היה נשמע לי הגיוני לגמרי, כן. לא פקפקתי בבן אדם הזה לרגע".

עם זאת, החשד הראשון של אור הגיעה ביום ראשון שלאחר השיחה ביניהם. כשנכנסו לחדרה, בחר הקצין להניח את הרמקול במרכז החדר על גבי ארונות הבגדים של החיילות. לטענתה, שם עלה בה החשד הראשוני ביותר – "זה היה נראה לי מוזר. החדר שלנו בצבא בנוי בצורה כזאת שבכניסה לחדר יש שולחנות עם כיסאות, ולאחר מכן כשנכנסים יותר פנימה יש את הארונות ואז את המיטות שלנו. ואני אמרתי לו – עדיף לשים את זה בכניסה איפה שזה נגיש, אבל הוא ממש סירב בתוקף. וביום ראשון כשהגענו לבסיס, הוא בא איתי פיזית ובחר לשים את זה בארונית באמצע החדר".

מה קרה לאחר מכן?

"הוא מיקם את הרמקול, ויצאנו מהחדר. אחרי כמה ימים בהם שמנו לב שזה לא נגנב, אני בשיא תמימותי הצעתי לו לשים את זה בחדר של החיילות הסדירות".

למה דווקא שם?

"המגורים שלנו מחלוקים לשלושה חלקים – אזור לקצינות, אזור לנגדות ואזור של חיילות סדירות. ואני חשבתי שאם זה באמת תתרחש גניבה, אז היא כנראה תקרה בחדרים של החיילות הסדירות, כי אף אחד לא יסתכן בכניסה לחדרים של הקצינות והנגדות. כשהצעתי לו את זה הוא ממש התנגד ואמר – 'אי אפשר לסמוך עליהן, ואני גם לא רוצה שאף אחד ידע (הוא חזר על זה כמה פעמים)'. מה גם שהתברר לו שהחדר יהיה ריק במהלך הסופ"ש, גרם לו עוד יותר לסרב כי בדיעבד לו היה לו את מי לצלם".

הרגע ששינה הכל הגיע בהמשך אותו היום, אז תקבל נחמיה משרוני שיחה בה הוא ישאל אותה לגבי השחרור הקרוב של חברתה לחדר – "הוא ידע שאני והיא חברות הכי קרובות, ושאנחנו ישנות מיטה ליד מיטה. מעבר לזה, הוא גם ממש ניסה לנחם אותי ואמר לי שהוא לא יגרום להרגיש לבד".

זה לא היה נראה לך מוזר המשפט הזה?

"בכלל לא, כי אני והוא היינו חברים טובים. היינו אוכלים צהריים ביחד ומדברים על הכל. ואני באמת האמנתי שהוא מנסה לנחם אותי".

"הוא בא איתי פיזית ובחר לשים את זה בארונית באמצע החדר", סא"ל דן שרוני (במרכז). קרדיט - צילום פרטי

בהמשך אותה השיחה, סיפר שרוני לאור כי בכוונתו לנסות תרגיל חדש בפני "תופעת הגניבות". כעת תכנן הקצין לדבריו: "להניח בחדרה של אור ציוד שנגנב בתדירות יותר גבוהה - אוזניות איירפודס, שבתוכם הוא יתקין צ'יפ. ואז, החליט סגן האלוף הנערץ לעשות מעשה אשר הדליק אצל אור מספר נורות אדומות: "הוא שאל אותי 'איפה המיטה שלך ממוקמת בחדר', ואם אני יכולה להסביר לו איפה כל אחת ישנה. זה היה נראה לי מוזר מאד, אבל זרמתי איתו. וכשנכנסו לחדר, הוא נכנס בלי לחשוב פעמיים ומיקם את האוזניות בול מול המיטה שלי, איפה שהחברה הכי טובה שלי ישנה. מעבר לכך, הוא ממש הפציר בי להגיד לכל מי שרוצה לעבור למיטה הזאת, שאי אפשר כי יש רטיבות בקיר וזאת פקודה ממנו. ופה חשדתי. שאלתי את עצמי – למה הוא רוצה שאני אשקר?"

"כשגיליתי את המצלמה אמרתי לאמא שלי שאין סיכוי. זה לא הבן אדם שיעשה את זה".

לאחר שבחר סא"ל דן שרוני להניח את אוזניות האיירפודס על המיטה המקבילה למיטתה של אור נחמיה, כפיתיון המושלם לגנבים הערמומיים בבה"ד 6, חיבר הקצין את נרתיק האוזניות במטען לחשמל. "לפני שהוא בא להתקין את המטען, אני זוכרת שהוא וידא אלף פעם שאני אדאג שאף אחת לא תישן במיטה. רק אחרי שהוא וידא את זה, הוא בא איתי ומיקם את האוזניות במקום" היא מספרת וממשיכה לתאר את הרגעים בהם הבינה כי היא נמצאת תחת מעקב – "אחרי שחזרתי לחדר, התחלתי לחשוב על כל מה שהוא אמר והבנתי שיש פה משהו לא תקין. אז התחלתי לחפש בנרתיק של האוזניות, ולא מצאתי כלום. ואמרתי לעצמי 'אור את מפגרת זה רק בראש שלך', התפשטתי ונכנסתי למקלחת".

ומה קרה אז?

"רגע לפני שנכנסתי להתקלח, פתאום הייתה לי מעין אינטואיציה מסוימת שמשהו פה מוזר. לא יודעת איך ולמה אבל זה הוביל אותי לראש של המטען. ופתאום אני קולטת מצלמה קדמית של טלפון, ולא הבנתי אם זה מצלם ישירות או משדר לו. מיד לאחר מכן יצאתי מהחדר בהיסטריה ובצרחות. ושאלו אותי מה קרה, ושאני חייבת להתקשר לאמא שלי מיד".

אור מספרת, כי באותם הרגעים היא מבינה שאם היא מתקשרת לאמה, אין דרך חזרה אחורה – "אמא שלי בן אדם שלא מוותר, שנכנס בכל הכוח. וידעתי שברגע שאני מתקשרת אליה אין דרך חזרה כי ככה היא".

ממה חששת?

"פחדתי שאולי אני טועה. שאולי אני מטומטמת שאני חושבת ככה, כי אין מצב הרי. זה לא הבן אדם שיעשה את זה. הייתי ממש חסרת אונים ובהתמוטטות נפשית, לא ידעתי מה לעשות. אבל התקשרתי אליה, והיא מיד אמרה לי – 'תארזי את כל הדברים שלך בואי עכשיו הביתה".

מיד לאחר מכן, לקחה אור את המטען מהחדר, ארזה את חפציה ונסעה במהירות לביתה. כשהגיעה לביתה ובעזרת בן דודה, פירקה את המטען השחור וגילתה את מה שחששה ממנו כל כך – מצלמה זעירה, ולצידה כרטיס זיכרון. באותם רגעים היא גם מבינה שלמפקדה אין מושג ממה שקורה כרגע – "אני מבינה פה שהוא לא יודע שעליתי עליו ושהוצאתי את המצלמה. ככה גם הבנו שזה לא משדר לו ישירות לפלאפון. יום למחרת, הגענו למעבדה ושם באמת הצלחנו להוציא את הסרטונים מכרטיס הזיכרון". 

מה ראו בסרטונים?

"קטעי וידאו שלי בזמן שאני בחדר הפרטי שלי".

מה הרגשת באותם רגעים שראית את עצמך על המסך?

"בחיים לא חוויתי משבר נפשי כזה. פתאום שאתה חווה משבר כזה, אתה גם מבין כמה זה משליך על הגוף באופן פיזי. בשבועות שלאחר מכן גם לא אכלתי כלום. הייתי מקיאה המון ומעבירה לילות שלמים ללא ישנה. היו לי חרדות נוראיות, ולא יכולתי להיות לבד. היו לי גם כאבי שרירים קשים ביותר וכל הגוף כאב לי".   

יום למחרת עצרו קציני מצ"ח את סא"ך דן שרוני. בחיפוש שנערך ברכבו נמצאו עשרות כרטיסי זיכרון אשר הכילו תיעוד חושפניים של 49 בחורות, אשר צולמו לאורך כ-11 שנה.

המטען השחור ובו המצלמה הנסתרת. קרדיט - אור נחמיהמתי הייתה הפעם האחרונה שדיברת איתו?

"האמת היא שדיברתי איתו באותו היום שהוא נעצר. הייתי צריכה לשדר 'עסקים כרגיל' למרות שבתוכי הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ. אמרו לי שאסור שהוא יחשוד בשום דבר, כי אחרת הוא ישמיד את כל התיעוד שבידו. מה גם שבאותו היום הייתי אמורה לנסוע לבסיס צריפין, ותוך כדי השיחה אני מבינה שגם הוא יהיה שם. הוא עוד הספיק לבקש ממני לבוא להיפגש איתו, אם אני מגיעה בזמן שהוא יהיה שם".

חשבת שהוא גילה?

"כן. חשבתי שהוא יודע ומתתי פחד מוות שבגלל זה הוא רוצה להיפגש. כל כך חששתי שהוא חושד במשהו. למזלי הספיקו לעצור אותו לפני שנפגשנו. אני לא יודעת מה הייתי עושה במידה והייתי צריכה לפגוש אותו פנים מול פנים".

"אני חושבת שמה שיגרום לי להמשיך הלאה זה לסלוח"

המקרה שחוותה אור השפיעה עליה בצורה העמוקה ביותר. מעבר לפגיעה במרחב האישי והחדירה לפרטיות, היא נאלצה להתמודד עם השלכות נפשיות חמורות. בימים שאחרי המקרה, מצאה עצמה חולמת עליו בלילה, את אותו החלום בדיוק – "כשהצלחתי כבר להירדם, הייתי חולמת על סיטואציה שבה הוא חוזר לתפקיד ואני מחכה שהוא יבקש סליחה. עכשיו, גם אם במציאות הוא יבקש סליחה זה לא יעזור ולא ישנה את המצב הנתון. אבל בחלומות שלי אני עדיין מחכה שהוא יגיד סליחה. אולי זה בגלל שידעתי כמו הוא בן אדם טוב, חשבתי שהוא יצטער בחלומות. למעשה עד שהפסקתי ללכת לדיונים ולשחרר מזה, הייתי חולמת עליו כל לילה".

שנים קדימה? את רואה את עצמך סולחת לו?

"אני לא יודעת. כרגע אני לא רואה את עצמי בחיים סולחת לו. הוא בגד לי באמון וזה מה שהכי כואב לי. שבן אדם שהיה כל כך קרוב אליי עשה דבר כזה. זה גורם לי לחשוב - אז מה אנשים שלא מכירים אותי יעשו. הייתי כמו הבת שלו, אני לא מבינה איך הוא היה מסוגל לעשות לי את זה".

בימים הקרובים צפויה אור נחמיה לטוס לדרום אמריקה. לארוז את הדברים ולנסוע לטיול שכל חייל וחיילת משחורר/ת חולמים עליו. ונראה שאין בן אדם שצריך את זה יותר ממנה כעת – "אני צריכה את זה נפשית. לראות מקומות יפים, לא לשמוע על כלום בארץ ופשוט להנות מהחיים ולבנות את עצמי מהמקום הזה ואולי לחזור יותר חדשה. אני יודעת שזה אהיה לי מוזר, וברור לי שאני מאד אשמור על הפרטיות שלי ואולי אני לא אפתח בפני אנשים שאני לא מכירה, או שאני אהיה קצת יותר סגורה וקצת יותר חשדנית. אבל אני מקווה שככל שהטיול ימשיך אני אחזור להיות האור שהייתי לפני כן".

איך עושים את זה? איך חוזרים לעצמך?

"אני חושבת שמה שיגרום לי להמשיך הלאה זה לסלוח. אני עוד לא שם, אבל אני מקווה שבאיזשהו מקום אני אצליח. בקשר לדן, אני לא רוצה לשמוע על קיומו ולא לדבר איתו וגם לא לראות אותו. אבל אני חייבת לעשות את זה בשביל המקום הפנימי שלי. כדי שאני אוכל להתקדם הלאה ובשביל שאני אוכל סגור את תיבת הפנדורה הזאת, שאני יודעת שתלווה אותי לכל החיים".

"מקווה שככל שהטיול ימשיך אני אחזור להיות האור שהייתי לפני כן". קרדיט - צילום פרטי

עם הרמטכ" אביב כוכבי בהדלקת נרות חנוכה. קרדיט - צילום פרטי

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('1c1a2044-1655-4da3-828b-b291b5408eec','/dyncontent/2024/11/6/daddbb05-61ab-48fc-86e2-4a2e9775ed76.jpg',18665,'צרפתי אייטם כתבה ',525,78,true,52027,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('1c1a2044-1655-4da3-828b-b291b5408eec','/dyncontent/2024/11/21/a958bcda-98b6-4123-9c72-c37d94dfc83d.jpg',18730,'טנא 1124 מעברון עליון',525,78,true,52027,'Image','');},12],[function() {setImageBanner('1c1a2044-1655-4da3-828b-b291b5408eec','/dyncontent/2024/11/10/a49f1879-d056-42f8-9e00-419d14036c36.gif',18685,'סמי 1124 אייטם',525,78,true,52027,'Image','');},7]]);})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה