חובה להכיר: ה'הוויה' הבאר שבעית שתעיף אתכם באוויר

את להקת "הוויה" הכרתי בזכות חבר מהלימודים, שבמשך חודשים חזר ואמר לי שאני חייבת לבוא להופעה שלהם. האמת היא שלא הבנתי מאיפה מגיעה ההתלהבות הגדולה שלו. לעצמי חשבתי שבטח מדובר בעוד להקה מקומית בראשית דרכה, שמחברת בין קומץ מוזיקאים אקראיים שאולי מתחלפים מעת לעת, ועושה מוזיקה ספק איכותית ספק חובבנית ולא מעבר.

עם התחושות האלה יצאתי בחודש שעבר לחגיגות יום ההולדת הרביעי של קפה "לולה" בעיר העתיקה, שם הופיעה להקת "הוויה". לא הייתי צריכה יותר מדקה כדי להבין שכל מה שחשבתי לפני כן היה טעות מוחלטת- להקת "הוויה" מנגנת מוזיקת עולם ייחודית ומרעננת, שמשלבת בין מזרח ומערב. כששומעים את "הוויה" אפשר לראות שכל אחד מהנגנים מביא איתו לבמה את ההשפעות המוזיקליות אליהם נחשף במהלך חייו, וביחד נוצרת ביניהם סינרגיה מחשמלת וחוצת תרבויות.

חברי הלהקה הם קובי עזרא- נגן בס, קלידים ותכנות, עוסק בהפקה מוזיקלית בחברת Combo Music במרכז הצעירים בבאר שבע; יקיר זיתון- נגן סאז, בוזוקי ושירה, מחוץ ללהקה הוא עוסק בנדל"ן; אוהד שטרית- נגן גיטרה חשמלית ושירה, בין היתר מלצר בקפה "לולה"; יובל פורטל- נגן תופים, כיום גם סטודנט בבצלאל בירושלים לעיצוב תעשייתי; מלכה פיאמנטה- נגנית חליל צד וחליל אירי, גרה בירושלים ולומדת שם מוזיקה, לאחר שסיימה את לימודי הבלשנות באוניברסיטת בן גוריון.

בפלייליסט הקבוע שלי ב-YouTube הוספתי כמה שירים של "הוויה", וגם הלכתי לעוד הופעה שלהם ביום הסטודנט, ויצאתי לפגוש אותם לשיחה אחת על חמש. טוב, האמת שהם הגיעו רק שלושה- קובי, אוהד ויקיר, ו... איך נאמר? פשוט זה לא היה. מלבד הרגעים בהם ענו השלושה בצורה רצינית ועניינית לשאלות, האווירה בחדר הייתה מלאה בבדיחות שנזרקות לאוויר בלי סוף ובתזוזה רבה.

איך כל ה"הוויה" ביניכם נוצרה?

יקיר: "כל אחד מאיתנו הוא מוזיקאי כבר הרבה שנים. החבר'ה מאופקים (אוהד, קובי ויובל) היו מנגנים פעם יחד ועם המעבר לבאר שבע, הכרתי את קובי דרך חברים משותפים. פעם אחת אפילו נפגשתי במקרה עם קובי בחברון, בצבא, אחרי שהכרנו. ידענו שאנחנו מכירים דרך חבר, ואמרנו שלום עם גבה למעלה, אווירה קרה כזו". את מלכה הם הכירו בתור סטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון.

"מלכה באמת נסיכה, אבל אין מה לעשות... אנחנו ארבע גברים. בהתחלה היא באה עדינה אבל היא נכנסה בכל הכוח" אמר יקיר. "זה קטע מרתק שתדעי לך. החבר'ה שמגיעים מבן גוריון נחשפים פה לבאר שבע אבל הם לא כל כך מתערים. אצל מלכה זה מעניין, כי היא הגיעה כסטודנטית לבלשנות, מהעולם הקלאסי. כשהכרנו היא פתאום ספגה תרבות שלא הייתה לה אף פעם. פשוט ישבנו בחדר סטודנטים, אני, מלכה ועוד כמה אנשים, ואני מנגן אום כולת'ום- ומלכה לא הכירה את זה. היום מלכה מכירה כבר את כל המקצבים האלה ואפילו יותר, היא נחשפה לדברים חדשים, היום היא מנגנת מקצבים יותר ערבים" הוסיף קובי.

לאט לאט הם החלו להכיר אחד את השנייה יותר לעומק. כבר מההתחלה הם בילו את רוב זמנם יחד בעיר העתיקה, בין אם בהופעות או בין אם סתם בפאבים על כוס בירה, אחריהם היו הולכים לאולפן Combomusic שבמרכז הצעירים, שם היו מנגנים יחד עד שעות הלילה המאוחרות, ולעיתים אף עד הבוקר.

יקיר: "כל מה שהיינו עושים זה נכנסים לאולפן, מחברים את הכלים ומנגנים, והיו יוצאים דברים מדהימים. עם הזמן גם הבנו שאנחנו פחות מחברים לעניין של השירה, אנחנו התחלנו להבין שאנחנו מנגנים אינסטרומנטלי".

קובי: "הקטע שזה לא היה מוגדר כל כך. כל הזמן היינו נכנסים לאולפן, מנגנים, היינו מג'מג'מים את יודעת... ואז כשאתה עושה משהו שכיף לך זה מתחיל להמריא למקומות אחרים".

ומה לדעתכם מייחד אתכם?

יקיר: "כל אחד מאיתנו באמת ניגן עם המון אנשים או הרכבים, אבל באף סיטואציה לא היה את החיבור הזה, האנרגיות האלה. זה כמו משפחה. כל אחד עובד בעבודה שלו ומנהל את החיים שלו אבל אחר כך נפגשים אחד עם השני בסוף היום, אם זה לצאת לשתות בירה או לנסוע לירושלים לפורטל ולמלכה, אנחנו ממש ביחד. עוד לפני שהיינו להקה, עוד לפני שניסינו לעבוד על מוזיקה, היה חיבור ממש טוב בינינו... זה משהו שלא נראה לי שאפשר להבין. אני בעצמי לא הבנתי עד שלא חוויתי את זה, כי יש כאן הרבה מעבר למוזיקה".

אוהד: "אנחנו בעצמנו לא מבינים כמה זה גדול ועוצמתי".

יקיר: "גם יש ייחודיות מהבחינה המוזיקלית. הרבה פעמים שואלים אותנו איזה מוזיקה אנחנו עושים, ואין הגדרה מדויקת- זה רוק אתני, מוזיקת עולם, מוזיקה אירית... אנחנו נפתחים להרבה מאוד מקומות".

ובאמת, ניכר שהחיבור בין חברי הלהקה, האהבה המשותפת למוזיקה והחברות האחד עם השנייה הם הדברים האמיתיים, ושהלקה כשלעצמה היא תוצר לוואי של כל אלה ביחד. עם זאת, הם יודעים שגם על תוצר הלוואי הזה עליהם לעבוד קשה על מנת שזה יצליח.

"אנחנו לומדים להיות רציניים לתוך זה, אנחנו מבינים שזה מקצוע. התחלנו בזה שזרמנו וזה היה לנו טבעי, אבל כל דבר שרוצים לרוץ איתו קדימה- צריך להכניס אותו לתוך מסגרת. השנה נניח הופענו ביום הסטודנט, אמנם ב-21:00 ולא היה הרבה קהל, אבל הבנו פתאום שזה כבר הליגה של הגדולים, עם הפקה והכל. הבנו שזה הכל עניין של עבודה, אין פה קסמים. אתה כותב מיילים, מדבר עם אנשים, יוצר קשרים, יוצר את המומנט. אתה לא מחכה שמישהו יגלה אותך, כי אף אחד לא מחכה לך" אמר קובי.

יקיר: "אנחנו באמת עובדים קשה, אנחנו חיים את "הוויה" מהבוקר עד הלילה".

ואיך מסתדרים כשיש שני נגנים מהלהקה שנמצאים בירושלים?

אוהד: "אין ספק שלפני שהם עברו לירושלים היה הרבה יותר קל, אבל עכשיו כשיש הופעה עומדת אז זה אפשרי כי זה רק לקבוע חזרות. זה אולי כן מקשה על קביעת חזרות, אבל אנחנו מסתדרים. אנחנו נוסעים הרבה אליהם לירושלים, אפילו רק כדי לשתות בירה, סתם כדי להרגיש אותם איתנו, זה חשוב לנו להיפגש בינינו גם בלי קשר לחזרות".

החיים של חברי הלהקה די מתרכזים בעיר עתיקה. לדבריהם, העיר העתיקה יוצרת סינרגיה בין כל העיסוקים שלהם בחיים- הם הולכים יחד להופעות, יושבים יחד בקפה לולה, הולכים לאולפן לנגן, מקליטים וחוזר חלילה.

"יש סצנה שצומחת פה (בעיר העתיקה) והיא סצנה מדהימה- פאבים, אולפנים, מקומות להופיע. אנחנו חיים סביב זה- כל אחד עם עצמו וגם אנחנו כקבוצה. תמיד כשאנחנו מגיעים ל"לולה" יש שם אנשים שמגיעים לדייטים, מעונבים כאלה, ואנחנו, איך שאנחנו ככה- אנחנו קופצים ללולה" אומר קובי, וכשהוא אומר "איך שאנחנו" הוא מתכוון לכובע קש שחבש על ראשו לאורך כל הראיון.

אתם מקבלים תמיכה מארגונים כלשהם בעיר? מהמרכז צעירים?

קובי: "אנחנו מקבלים תמיכה מחברה פרטית שנקראת combo music, שהבעלים שלו הוא עוזי כץ, שהוא בעצם העסיק אותי לראשונה. אני הגעתי אליו בלי ניסיון, וכנגד כל מה שבוס צריך לעשות- הוא העסיק אותי. במקצוע הזה אף אחד כמעט לא בא ומפרגן, ואז אתה צריך לשלם הרבה כסף לחזרות, אבל דווקא עוזי נותן לנו יד חופשית כי הוא רואה שאנחנו מתעסקים בזה כל היום. הוא נתן ונותן לנו מאז ומתמיד את הפרגון הראשון".

יקיר: "ניסינו הרבה אולפנים כאן בבאר שבע, אבל יש משהו במקום הזה שפשוט שואב אותנו אליו", והוסיף ש"גם האנשים בבאר שבע ובכלל לא מפסיקים לעזור והם רוצים לקחת חלק בדבר הזה, הם מעודדים מאוד- זה לא מובן מאליו בכלל!".

מתי התחלתם לגבש את החיבור שביניכם לכדי להקה?

אוהד: "בתור להקה אנחנו עובדים שנה וחצי, כשבחצי שנה הראשונה עבדנו רק על לגבש את החומרים ובעיקר על החיבור בינינו".

ומה הרעיון שעומד מאחורי השם "הוויה"?

יקיר: "עבדנו על קטעים ולא חשבנו על להופיע איתם. אנשים שמעו שאנחנו עובדים על קטעים אז הציעו לנו להופיע, אבל לא חשבנו באמת על שם. לא ראינו את זה, לא ראינו שאנחנו להקה, אנחנו כאלה עיוורים".

קובי: "התחלנו להופיע כהרכב, והיינו לפני הופעה, ושאלנו אותנו מי אנחנו כי צריך להציג אותנו".

השם בסופו של דבר הגיע מהספר "כוחו של הרגע הזה", של אקהרט טול, בו מופיעה הרבה פעמים המילה "הוויה".

קובי: "הספר מתעסק בקלישאה הכי שחוקה ומעצבנת- תחיה כאן ועכשיו. אם אנחנו נדאג ממה שיהיה בעתיד, אנחנו עלולים לפספס את המהות שלנו".

אוהד: "בשנייה שהשם עלה, הרגשנו חיבור עם זה".

קובי: "אנחנו יודעים שהשם הזה לא מאוד פופי, מסחרי או שיווקי, אומרים לנו שזה שם חלבי. מישהי אמרה לי פעם בטלפון 'איך קוראים לכם? חוויה? הלוויה?' אבל לנו זה התאים כי הבנו שמה שאנחנו עושים בעצם זו הוויה, כי מלכתחילה קשה לנו מאוד עם הגדרות".

מצד אחד אתם מדברים על "הוויה" כתוצר קוסמי שאתם חיים אותו, כמהות שלכם במובן הרוחני, מצד שני- אתם רואים בלהקה כעבודה לכל דבר. איך זה עובד יחד? הרי כדי להתפרנס מזה אתם צריכים את הפרסום וההתעסקות בחומר, בכסף.

יקיר: "ניסינו לעבוד עם מנהל, שיתעסק עם התשלום והחשבוניות, כדי שאנחנו נתעסק נטו במוזיקה. ברגע שזה קרה, זה הרגיש שמשהו חומק לנו מהידיים, זה לא הרגיש טבעי. אנחנו גם אוהבים לנהל את עצמנו. הכל כאן בשיתוף פעולה בין כולם בכל נושא הניהול. אנחנו כן מבינים שככל שאנחנו מכוונים יותר גבוהה, אז יעלה הצורך במישהו שינהל אותנו".

אוהד: "בוא נגיד שאנחנו נצטרך שהמנהל שיהיה לנו יהיה חבר מאוד טוב שלנו, שיהיה חלק מההוויה שלנו".

קובי: "כשזה התחיל להיות יותר עבודה, הרגשנו שאנחנו צריכים יותר את המילה שלנו. בסוף אנחנו רוצים להרוויח כסף מההופעות, אבל לא בשביל הפרסום או המסחור, אלא כדי להפיץ את הרוח שלנו. אני רואה במילה "להתמסחר" כמי שסוחר באומנות שלו, ואנחנו סוחרים בלהקה, באומנות שלה, אנחנו מפיצים את האומנות שלנו".

זה עוזר שיש איתכם בחורה בלהקה? בכל זאת, ארבעה גברים מלאי מרץ כמוכם...

קובי: "אנחנו מרגישים שמלכה מפקסת אותנו, לאו דווקא בגלל שהיא אישה, אלא בעצם הנוכחות שלה".

וכשזה מגיע לביזנס אני מניחה שאין תמיד הסכמה. איך אתם מתמודדים עם הרגעים הפחות נעימים?

יקיר: "כשבן אדם נכנס ללהקה הוא לומד באמת איך לחיות עם בני אדם כי אז הוא עושה הרבה דברים שהוא לא מסכים איתם. אפילו אם מדובר על מנגינה כלשהי- כשכולם רוצים לנגן בצורה אחת אבל אתה רוצה לנגן אותה בצורה אחרת. לומדים להתפשר. במקרה שלנו אנחנו גם מחויבים להתפשר, כי אנחנו קודם כל חברים. אני מרגיש שאני לא יכול לוותר על החברים האלה".

קובי: "מקסימום עושים פרצוף, רבים, יוצאים החוצה, מעשנים, מתווכחים, ושלא תטעי- זה יכול להגיע לפיקים... אבל מתעשתים מהר וישר נותנים חיבוק נשיקה וממשיכים לרוץ. אני לומד בלהקה הזו הרבה ענווה".

אוהד: "גם חשוב לנו להתחבר לפני כל הופעה. לפני כל הופעה אנחנו עושים תרגיל חיבור לעצמינו, 10 דקות לפני שאנחנו עולים להופעה, תופסים פינה ומתחילים ללכת בחלל, נתקלים אחד בשנייה, נוגעים אחד בשנייה. אנחנו גם עושים מתיחות, ממש מתיחות לגוף. אחר כך אנחנו עושים מעגל עם עצמנו, מדברים בינינו. התרגילים האלה ממש מחברים בינינו ואז הכל מתפוצץ על הבמה".

להקת "הוויה" הספיקה להופיע כבר בחלוץ 33,  בחמש על עשר, עשן הזמן, בפאב העתיקה, בסמילנסקי, ביום הסטודנט בבאר שבע, בקפה לולה, פאב הפטריה בקיבוץ דן, בירושלים, מצפה רמון, תל אביב, קיבוץ נירעם והיד עוד נטויה.

אז מה הצעד הבא?

אוהד: "אנחנו התחלנו לעבוד על חומרים חדשים. אנחנו מפיקים עכשיו אלבום שנארח בו חברים שמנגנים ושרים, ואנחנו גם רוצים להגדיל את המופע שלנו, לעשות אותו מאוד רחב, שגם שם נארח חברים".

קובי: "אנחנו מתכננים מופע שיתחיל פה בבאר שבע, בעיר שלנו. אנחנו מאוד אוהבים את הדרום. מכל המקומות שהופענו בהם- אני תמיד רוצה לחזור לבאר שבע. יש פה קסם במדבר הזה".

ואיפה אתם רואים את עצמכם עוד כמה שנים?

קובי: "אנחנו רוצים קצת לצאת להופיע בחו"ל כי אנחנו קולטים שהמוזיקה שלנו מאוד חוצה תרבויות, מגזרים, זאת מוזיקה מאוד נגישה שמדברת לכולם. כשאני מסתכל ממש קדימה אני תמיד רואה את כולנו ביחד, ותמיד תהיה שם מוזיקה- לא משנה אם זו תהיה "הוויה" או משהו אחר. תמיד נהיה חברים".

לעדכונים על הופעות, היכנסו לדף הפייסבוק של להקת "הוויה".