תכירו את הסופר שכתב שירים לבועז שרעבי ולהקת פנצ'ר והוציא לאור ספר לילדים

מאיר קרסו נולד ביפו, בשכונה שנבנתה לזוגות צעירים. אמו אודט, הייתה עקרת בית ואביו אלי היה אז שוטר צעיר לאחר שירות בצנחנים. "מספרים שההשראה לרב סמל קרסו שמוזכר באחד מסרטיו של יהודה ברקן, נדמה לי "צ'רלי וחצי", שיתף בחיוך. "שהינו דמות פיקטיבית. זה אבא שלי, שהיה מוכר בכל האזור בשל נועזותו וקשיחותו"/

קרסו: "עד גיל חמש הילדות שלי הייתה קסומה. לילה אחד עלה חום גופי במהירות ל-41 מעלות. כשהגעתי לבית החולים כבר הייתי מחוסר הכרה ועל גופי התפשטו שטפי דם גדולים (שעד היום אני נושא את סימניהם על גופי). במשך כשבוע נלחמו הרופאים על חיי ואף הודיעו להוריו שהמצב קשה ושיתפללו עבורי. כמוצא אחרון, הרופאים החליטו לנסות קוקטייל של מספר סוגי אנטיביוטיקה. למרבה המזל זה עזר. החום החל לרדת וחזרתי להכרה. מסתבר שהייתה לי התפרצות של חיידק טורף".

איך זה פגע בך?

"כתוצאה מכך נפגעתי קשות בירך שמאל. על מנת לשמור על הירך, הוחלט לגבס למספר חודשים את רגלי השמאלית ואת חצי הגוף העליון עד החזה. לפתע מצאתי את עצמי מרותק למיטה, בלי יכולת אפילו ללכת לשירותים בעצמי. כך החל ה'רומן' שלי עם הספרים. בלעתי בשקיקה כל חומר כתוב שהובא לי. שיפרתי את כישורי הקריאה שלי ומהר מאוד עברתי מחוברות קומיקס של אותה תקופה לספרים קצרים ומאוירים ובהמשך לספרים ארוכים ולא מאוירים, וגם התחלתי לצייר ולכתוב שירים קצרים".

היית זקוק למכשיר הליכה?

"לאחר מספר חודשים כשהגבס הוסר, התברר שירך שמאל נשארה חלשה מדי. לכן הותקן לי מכשיר הליכה, שנועד למנוע דריכה של כף הרגל. במשך חמש שנים נאלצתי ללכת עם מכשיר זה, אך לא ויתרתי על אהבתי לכדורגל ואף הפעם קראתי כל מה שמצאתי וכל מה שהשכנים הביאו לי, רק כדי לברוח לעולם הדמיון והפנטזיה. מתחת למיטתי היו דרך קבע ארגזי קרטון מלאים בספרים, כולל כל ספרי המדע הבדיוני.

ומה עשית בנוגע לכדורגל?

"כשהגיע הרגע המיוחל של הסרת הגבס, הסתבר שנשארתי צולע על רגל שמאל.  למרות זאת, הגעתי יום אחד על דעת עצמי לאימון של קבוצת הילדים של מכבי יפו לבוש בתלבושת שוער שאלתרתי ובנעלי ספורט והפתעתי את המאמן בזינוקים נועזים ובעצירות כדור. עשיתי חיל בקבוצת הילדים ובהמשך בקבוצות הנערים והנוער של מכבי יפו, ואף השתתפתי בנבחרת מכבי ישראל וזכיתי לחשיפה באחד מעיתוני הספורט עם הכותרת "מאיר בעל הנס".

במהלך לימודיו בתיכון, הצטרף קרסו לגרעין נח"ל של הנוער העובד והלומד, שם התחיל לכתוב שירים ביחד עם חבר, שניגן על גיטרה. הם הלחינו את השירים וביצעו אותם כצמד באירועים שונים של הגרעין, הנוער העובד וקיבוץ יפעת. "בנקודה זו בחיי הייתי צריך לקבל החלטה האם להמשיך לשחק כדורגל" סיפר קרסו "שם הגעתי כשוער ראשון לקבוצת הנוער ואף השתתפתי לפעמים באימוני הקבוצה הבוגרת של יפו או להמשיך במסגרת גרעין הנח"ל. מצאתי את עצמי כותב ושר יותר ומשחק כדורגל פחות ופחות".

מה עשית בחייך עד שנהיית סופר?

"היו לי שני תחומי עיסוק. בתחום העיסוק הראשון הייתי קופירייטר, אח"כ מנהל קריאטיבי ולבסוף שותף במשרד פרסום קטן. העברתי בתחום הזה קצת יותר מ- 20 שנה מחיי, שבהם הייתי אחראי לקמפיינים רבים שזכו בהכרה, בפרסים ובתחרויות. ביניהם המכרז והתחרות הפומבית לקמפיין הסברה על אלכוהול ונהיגה והמשרד לבטיחות בדרכים, שיזם ערוץ 2 (בתחילת דרכו), שבו זכיתי במקום הראשון (כמנהל הקריאטיבי והקופירייטר הראשי של משרד הפרסום "דחף") עם סיסמה שהגיתי: "אני נוהג לשתות, אבל לא שוטה לנהוג" ועם סרטונים מלווים במוסיקה של נירוונה, שהתאימה לצעירים בתקופה זו, וגם היו קמפיינים נוספים שזכו בפרסים.

קרסו: "בתקופה זו אף כתבתי ללהקת פנצ'ר את השיר "אהבת ספסל" ולבועז שרעבי את "אנשי הזית", שירים ששודרו ברדיו ובטלוויזיה. תוך כדי עבודה בפרסום, התחלתי ללמוד בקמרה אובסקורה קולנוע וטלוויזיה (בעיקר לימודי ערב). במסגרת לימודיי למדתי לכתוב תסריטים עלילתיים ודוקומנטריים, שסייעו לי מאוד בכתיבת סרטוני פרסומת ובכתיבת סיפור בכלל. שם גם התחלתי לכתוב ביתר רצינות סיפורים למבוגרים ולילדים, שהצטרפו לשירים ולחמשירים הרבים במגירה העמוסה שלי.

למה בחרת בכתיבה?

בכל חיי היה כלי הביטוי האומנותי העיקרי שלי הכתיבה. בשנת 2007 נולד בן הזקונים שלי – ניתאי, מבת הזוג החדשה שלי. ניתאי שבזכותו כתבתי את הסיפור: "מה-ה-ה קורה כשניתאי סופר כבשים", הוא אח ללי-זר וללי-ים ולאור אחותו למחצה מנישואיה הראשונים של רלי זוגתי. החלטתי להוציא את הספר לאור ויהי מה. החלטה ראשונה שקיבלתי הייתה להפיק את הספר בכוחות עצמי או יותר נכון בכוחות ממוני. מרגע שקיבלתי את ההחלטה והיה לי את רוב הכסף, התחלתי לבחון עורכי ספרות, עורכים לשוניים, גרפיקאים, מעצבים ובתי דפוס, עד שהגעתי למפיק דפוס שהיה גם גרפיקאי ומעצב, שממש כשפגשתי הפך להיות גם מפיק דפוס של בית דפוס – חן אופיר. חן התלהב מאוד מכתב היד ולאחר מספר שיחות ופגישה פיזית שכרתי את שירותיו והתחלתי בהפקה הספר, שלשמחתי, ולמרות המלחמה והקשיים הרבים להפיקו תוך כדי המלחמה, יצא לאור בימים אלה".

מה גרם לך לכתוב ולהוציא לאור ספר ילדים ובייחוד על נושא סיוע לילדים החווים נדודי שינה בעזרת דמיון מודרך?

כשבן הזקונים שלי נולד היה לי זמן רב יותר לשהות במחיצתו ביום ובלילה. לילה לבן אחד, לאחר שביקש שוב לשתות ואחר כך שוב ללכת לשירותים, הייתה לי תחושה של דה ז'ה וו לתקופה שילדי הגדולים כשהיו קטנים, לא הצליחו להירדם בטענות שונות כמו : חם לי, מגרד לי וכמובן צמד המילים שכל הורה מכיר - אני צמא. תוך כדי היזכרות נוסטלגית בילדי האחרים צץ בי הרעיון לסיפור על ספירת כבשים, שיהיה בנוי כסוג של  פעילות דמיון מודרך, ושספירת הכבשים תהיה הטריגר למפגשים עם חברים דמיוניים, שיסייעו לילד לשקוע אל חלומות נעימים ולהירדם. לכן, מהר מאוד החלטתי שהמחשבות של ניתאי, יישמעו ושבסוף התברר שגם הן וגם ההפרעות הן חלק מחלום.

עוד סיפר קרסו: "אירוע ה-7 באוקטובר רק הדגישו את הצורך להוציא לאור ספר מהסוג הזה, כיוון שילדים רבים בגיל הרך חשים את הסביבה המתוחה סביבם ומתקשים להירדם. קיבלתי גושפנקה לכך מהפסיכולוגית הקלינית לילדים ונוער נטע ענבר סבן, שקראה את הסיפור ובהמלצתה על הספר המופיעה בכריכה האחורית שלו (לצד הסופרת זוהר אביב שפרגנה: "ספר גאוני בפשטותו, מזכיר לילדים מנהג רך וצמרירי לשינה מתוקה...") כתבה: "הספר כתוב בצורה קלילה ומחורזת, ומציג את הבעיה הנפוצה כל כך בקרב ילדים וילדות – הקושי להירדם בלילה. קושי שהתעצם אף יותר מאז אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שבעקבותיהם...".

איך הספר בדיוק עוזר לילדים והאם יש קשר למלחמה בארץ והמצב הביטחוני?

"במקור הספר לא נכתב כדי לסייע רק לילדים שחוו וחווים את המתח והצער של המלחמה דרך סביבתם הקרובה, אלא נכתב כספר אוניברסלי המסייע לילדים החווים קשיי שינה או נדודי שינה מכל סיבה שהיא. זה רק התחדד יותר מאז השבעה באוקטובר. בעיית נדודי השינה מוצגת מיד בתחילת הספר, בלי לציין מהי הסיבה לכך ומה גרם לכך שהילד ניתאי אינו נרדם, כי אצל ילדים בגיל הזה, זה יכול להיות כל דבר. הרעיון היה שכמו שהצעתי לניתאי בני לעצום עיניים, לעודד אותו לדמיין כבשים, לראות אותן בעיני רוחו, לספור אותן ואז לפגוש חברים נוספים מעולם הדמיון והחלום, באמצעות תהליך דמיון מודרך המשולב בתוך עלילת הסיפור, כך יעשו כל ההורים מיד בסיום הקראת הסיפור וישאלו: האם בנם או בתם גם היו רוצים לנסות לספור כבשים ולפגוש חברים, כמו ניתאי שבסיפור".

ספר על דמות מהספר שאתה הכי מזדהה איתה ולמה.

"ברור שאני מזדהה עם ניתאי, לא רק כי הוא הדמות הראשית בסיפור, אלא כי הוא מקפל בתוכו בעצם את כל ילדי ואולי אפילו גם אותי".

האם חווית על עצמך בעיה דומה?

"לכל ילד יש לעיתים נדודי שינה. מספר פעמים לא רב אכן הוריי הציעו לי לספור כבשים. אולם החוויה שלי הייתה מעט שונה, כיוון שאבי העדיף להקריא לי לפני השינה סיפורים קצרים לילדים ואמי הייתה שרה לי שירי ערש לילדים".

מה הספר הבא שלך?

"הספר הבא כבר כתוב וגם הוא מיועד לילדים בגילים  5-3. הוא מציג את הצורך של כל ילד לשמור על ייחודו בחברה, אך גם מלמד אותו ל"שלב ידיים" עם ילדים אחרים, כדי למצוא פתרונות משותפים וטובים יותר. הספר מלמד בעצם לשתף פעולה בלי לוותר על האני העצמי של הילד ועל שונותו, כי שיתוף פעולה נותן לפעמים אפילו כוח גדול יותר".