סיפורה האישי של הזמרת עמית ביג'אוי: המשבר, החזרה בתשובה ובקרוב גם הופעה
12.09.23 / 09:33
עמית ביג'אוי שירתה כמפקדת תצפיות על גבול מצרים, אבל משהו קרה לה לנפש. היא הרגישה ריקנות ורצון לשינוי מהותי, ומתוך המשבר האישי היא התחילה לכתוב שירים ולצאת בסינגל. עכשיו היא מספרת על המשבר, תהליך החזרה בתשובה ועל החלומות הגדולים
עמית ביג'אוי נולדה בבאר שבע ובגיל ארבע ההורים שלה החליטו לעבור לישוב מיתר. היא זוכרת את עצמה בעיקר כילדה שאוהבת לעמוד על במה, כזו שעושה הופעות חיות למול המשפחה המריעה וגם לכל מי שעבר בסביבה ורק רצה להקשיב לה. "כבר כשהייתי ילדה בת תשע או עשר, אמא שלי הייתה לוקחת אותי לשיעורי פיתוח קול אצל מורה בבאר שבע" נזכרת עמית. "לא היו אז הרבה מסגרות מוזיקליות במיתר והיה לי חשוב שאני אלמד את מה שאני אוהבת. הופעתי בטקסים בבית ספר וביישוב, התחלתי ללמוד גיטרה, אבל אני חושבת שהשינוי הכי גדול קרה בכיתה ט' כשפגשתי את המפיקה אריאלה בנימין דומפרוכט, ומשם הכל היסטוריה".
מה הכוונה היסטוריה?
"הייתי במשך שלוש שנים חלק מלהקת צעירי מיתר. קיבלתי במה ענקית, למדתי לרקוד, ביליתי שעות על גבי שעות באולפן והבנתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה".
מתי החלטת שאת רוצה לחזור בתשובה ולמה?
"המשפחה שלי התחילה להתקרב לדת כבר לפני 15 שנה, אבא שלי התחיל ללכת לבית כנסת ולאט לאט הכל השתנה, פתאום אין טלוויזיה בערב שישי וגם לא שירים בפול ווליום בשבת".
היה לך קשה לקהל את השינוי?
"היה לי קשה לקבל את השינוי ובמיוחד שהתחנכתי בחינוך ממלכתי ולא הסכמתי לוותר על היציאות עם החברים בשישי בערב, אז עשיתי הכל ההפך כמו כל נערה מתבגרת טיפוסית, שכללו מסיבות, פלאפון בשבת ונסיעות עם חברים בחגים מחוץ ליישוב. כשהייתי בכיתה יב' עברתי משבר משבר אישי שלאחריו החלטתי להפסיק לנסוע בשבת. מאז אני חוזרת בתשובה בכל יום".
כל יום?
"זה אולי נשמע קצת קלישאתי, אבל אני מזמן הפסקתי לחפש הגדרות. אני שומרת כשרות באופן מלא, שזה גם היה תהליך מטורף להתמודד איתו עם הסביבה שלי שפתאום מפסיקים ללכת למסעדות שאין בהן תעודת כשרות".
כולל לבוש צנוע?
"משתדלת להתלבש צנוע, אבל גם לא לובשת חצאיות או שרוולים ארוכים, מאמינה שהאמונה שלי נמדדת במשהו פנימי הרבה יותר. אני לוקחת על עצמי כל פעם משהו נוסף, לפעמים זה אפילו להוסיף ברכה אחת ביום על משהו שאני אוכלת".
למה חשוב לך לשיר על החיים בין העולם החילוני והדתי?"
"כי אני חיה פה ושם. זה גם השם של הEP שלי שעתיד לצאת בשנה הקרובה, אבל אני באמת מכירה הכל. יש לי חברות חרדיות בגילי שבימים אלו מגדלות את הילדים שלהן, ויש לי חברות שבדיוק חזרו מהטיול הגדול. אני חוויתי משני העולמות ואני לא מרגישה צורך להתנצל על זה או לבחור".
זה לא תמיד פשוט
"כן, לפעמים אני חושבת לעצמי שאם הייתי עושה בחירה הכל היה קל יותר, אבל רוב האנשים בארץ זוכים להכיר את שתי הקצוות רק דרך התקשורת, שלפעמים מעצבת את המציאות בצורה מסוימת. אני יודעת שלמוזיקה יש את היכולת לקרב לבבות והלוואי שהשירים שלי הם סוג שיקרבו בין כולנו עם קצת פחות שיפוטיות."
המשבר הגדול של חייה קרה אחרי שהשתחררה מהצבא וסיימה את תפקידה כמפקדת תצפיות על גבול מצריים - שירות אינטנסיבי מאוד עם הרבה משמעות, כשכל שבת שנייה היא מחוץ לבית. שם היא הכירה חברות לחיים ובאותה תקופה אף הרגישה כמו אמא שנייה של כל החיילות שלה. "הן היו כל מה שחשבתי עליו 24/7, יש שיגידו מאוד 'צהובה' בסלנג צבאי" שיתפה "ואז אחרי שנתיים שירות וחודש בקבע, הרגשתי שהכל נגמר, הרגשתי ריקנות אין סופית וחיפשתי משמעות. אני חושבת שהמשבר הזה הוביל אותי להבין שהמוזיקה היא כל חיי והחינוך הוא השפיות שלי ואני חייבת למצוא דרך לשלב את שניהם, ומצאתי".
המשבר שעברת נתן לך למצוא את האני האמיתי שלך
"מהמשבר הזה קמתי והתחלתי ללמוד ברימון. בהמשך גם חינוך מוזיקלי."
ספרי לי על החלום לקדם חינוך מוזיקלי בתיכונים ומה התוכניות שלך?
"למדתי בתיכון בלי מגמת מוזיקה, ובאופן כללי תמיד הייתי בחיפוש אחרי מסגרות שיאפשרו לי לקבל עוד ידע מוזיקלי. אחר כך הגעתי ללימודים ברימון ובאקדמיה, ופתאום הבנתי שיש פער ענק ביני לבין תלמידים שלמדו באזור המרכז והשרון. שם החינוך המוזיקלי הוא בשגרה. אני מרגישה ששנות התיכון כל כך משמעותיות ומעצבות אישיות".
ואיך זה השפיע עליך באיזו צורה?
"קיבלתי את הבמה שלי בבית הספר, אבל מהתחושה שלי רק אני קיבלתי ויש עוד כל כך הרבה נערים ונערות שלמדו יחד איתי שלא קיבלו. כאלה שמנגנים, שמפיקים, ששרים, שכותבים. זה חסר, ויש עוד כמה אנשים שמרגישים כמוני ופועלים לשינוי."
למה את לא עוברת למרכז כדי להתפתח?
"גרתי ברמת השרון שנתיים. צמוד לרימון, כי למדתי שם במשך שלוש שנים והנסיעות בשנה הראשונה היו מתישות. עכשיו חזרתי למיתר כי כאן אני מרגישה בבית וזה הכי חשוב. גם ליצירה. יש משהו בשקט של הדרום שמביא לי הרבה נחת. המפיקים שלי נמצאים במרכז ואני עושה נסיעות בשביל הלימודים לסיום התואר, אבל זה שווה את זה, בשביל עצמי".
ספרי לי על השיר ברזיל, על מה את שרה ומה החוויה שלך משם.
"אני מרגישה שבתור יוצרת, קיבלתי את הזכות לספר סיפורים דרך מנגינות ומילים. ברזיל הוא שיר שנכתב בשלוש דקות, סיפור אמיתי לגמרי על פרידה כואבת בטיול אחרי צבא, שהולחן פעמיים, אבל תמיד הרגיש לי כמו שיר תפילה, למרות שבטקסט שלו יש משפטים שיכולים להישמע קצת קשים כמו "הפסקתי לחפור בחיפוש אהבה" - כמה פעמים שמעתי שאולי כדאי להחליף את המשפט הזה לפני שהשיר יצא, אבל זה כל הקסם בעייני, יש דברים שפשוט יגיעו בזמן הנכון".
הופעה קרובה: 19.11, ב'ג'יימס' באר שבע (בקרוב תפתח מכירת כרטיסים)
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
