יאללה תרבות! הערב בשוק העירוני בבאר שבע

המיצגים השונים שיוצגו היום בשוק העירוני ב"יאללה תרבות", הם מסע קצר בין התרבויות השונות בדרום, הערים וההתישבויות המגוונות בו, מבירת הנגב באר שבע, דרך רהט, הכפר דריג'את, מצפה רמון, באר מילכה בפתחת ניצנה, היישוב נטע בלכיש ועוד. בכל אחד אחת מהם סיפור אחר, בשפה אחרת, של זיכרון אחר, מראה אחר וכולם יחד מרכיבים את התמונה הרחבה והצבעונית יותר כאן בדרום. את הערב תחתום מסיבת רחוב בניצוחו של די.ג'יי גילי קנטי, שהפיק במסגרת תכנית מנדל את האירוע כולו.

"מרכז מנדל למנהיגות בנגב פתח את התוכנית למנהיגות תרבות לפני מספר שנים מתוך תפיסה שעל פיה התרבות היא הערוץ המשמעותי ביותר שבאמצעותו ניתן להעצים את החיים במרחבי הנגב. כיום לאחר שלושה מחזורים של בוגרים מעולים אין לו ספק שהמוטיבציה האדירה של הבוגרים לשתף פעולה תתרום להשבחה של הנגב" אומרת פרופ' דנה אריאלי, רכזת התוכנית במנדל את השנה שחלפה. יאללה תרבות הוא אירוע השיא בשנה זאת.

יום רביעי, 28.07.2021, 18:30, שוק עירוני באר שבע.

בין המופעים והמיצגים שתוכלו לראות:

״כמה שירים אפשר לכתוב על באר-שבע״- חודש אחרי שהוציאה סינגל משובח תופיע נועה בביוף יחד עם דויד פרץ- שני מוזיקאים באר-שבעים ממפים באופן סובייקטיבי ביותר את הדרום במופע שמתחיל בב״ש, ממשיך לאמצע החיים בירוחם ומסתיים בשדרות הכותנה והמסילות של ארה״ב.

"היה היה איש, תקוע" מאת ובביצוע איסי ממנוב נוריאל, מוסיקה וליווי מוסיקלי: אדם דה לנגה. מגיפה. לוקחים לאדם מן היישוב את הזהות שלו: את העבודה שלו, חיי הקהילה והוא נשאר סגור בין בני משפחתו וארבע קירות. התקיעות הארצית/עולמית מקבלת ממשות ורגליו מפרישות בטון מוצק בעקבות המצב והוא נשאר תקוע, כשהסגרים נפתחים הסיוט של חייו וחשבון הנפש האישי נחשפים לקהל.

אדם דה לנגה מייסד ומנהל "קרקס במדבר" קולאז' סרטוני וידיאו של קרקסנים במרחבים שונים במצפה רמון והעולם שעשו קרקס במצפה רמון. ביטוי ההקשר שלהם לקרקס במצפה רמון והמדבר. מה הם לקחו משם, איזה נוף הפעיל אותם. מה זה בשבילם קרקס במצפה רמון.

"שוליים" תערוכת צילום, לינור אללוף בשולי הכבישים בנגב, בשווקים ובצידי הרחוב. בין המסורתי לחדש, בין דרי המדבר הוותיקים למציאות המשתנה סביב, שוליים הוא שמה של תערוכת צילום המנסה להרכיב תמונה רחבה וצבעונית יותר של מפת הדרום האנושית. התמונות בתערוכה מנציחות רגע של מפגש בין ישן לחדש, אנשים ונופים משתנים, חיבורים וניגודים שניבטים מכל פינה, מעלים חיוך ןלעיתים עצב ומספרים סיפור עמוק יותר, על חיי היום יום בדרום, מנקודת מבטה של מי שנולדה וגדלה כאן, מבט נוסף, אוהב ומסוקרן על מי ומה שהתרגלנו לחלוף על פניו ולראותו כמובן מאליו.

יעל סויה - "אדוות החול" איור דיגיטלי מודפס על בד, 100X600 ס"מ: באר מילכה ממוקמת בפתחת ניצנה אשר במועצה אזורית רמת נגב בסמוך לגבול מצרים. אופיה הייחודי של הפתחה המורכב מתחושת קהילתיות, עושר יצירתי וידע מקומי, נובע ממיקומה הגאוגרפי והמבודד והניחוח המדברי האופף אותה. העבודה הינה קולאז’ המורכב מהמיפויים הסובייקטיביים של תושבי המקום שנאספו בסדנה שנערכה לכלל התושבים. המיפוי הסובייקטיבי משמש כאמצעי להבניית זיכרון מרחבי להבנת הצרכים של יחידים לקולקטיב, תוך חיזוק זהותה העצמית של הקהילה וחיזוק תחושת השייכות. הקולאז’ המוצג על גבי בד המנכיח את הדיונה המשתפלת, עליה ממוקם המושב, בניסיון להעביר את התחושה של היד המלטפת על פני חול הדיונה שמהווה נחמה ואורח נשימה לתושבים. על הריצפה מונח ההיטל של ‘אדוות החול’ (מסומן באיזולירבנד צהוב), מנחה את הצופה להביט מעלה, בכך העבודה מורכבת לא רק מהדימוי עצמו אלא גם מהפעולה של הטיית המבט מהריצפה לעבר תקרת השוק.

מרעי קתנאני "ברוכים הבאים - אהלן וסהלן" הרומאים נהגו להציב בשטחי האימפריה משטחי אבן מסותתים, עם כיתוב שם המחוז או עיר גדולה - פתרון מתבקש לפני עידן ה-Waze. מאז ועד היום שלטי “ברוכים הבאים” הפכו לאלמנט מובן מאליו בדרכים ובכניסות לערים ברחבי העולם, וכבר אז הוגדרו (לא באופן רשמי) שתי מגמות: “האסכולה הרומאית” שדגלה בפירוט טקסטואלי (טיפוגרפי) בלבד, מול פתרונות יצירתיים במצרים, בבל ופרס שקישטו בשלל אלמנטים תרבותיים את כניסות הערים. כל עיר או ישוב מנסה לבטא את עצמה באופן יצירתי, וזו כנראה הסיבה לכך שבישראל אין האחדה עיצובית ברורה של גריד, גופנים וצבעים בכניסות ליישובי הארץ. תערוכת "ברוכים הבאים - אהלן וסהלן" מנסה לשפוך אור על כמה מהכניסות לעיירותינו בנגב, והאם העבודות הפלסטיות והאמנויות בכניסות לאותן עיירות אכן מייצגות

נפתלי אקלום ואריאל עמית סטריט ארט בטכניקה של וויטפייסטינג (wheat-paisting) הדפסות על נייר בגדלים שונים והדבקה על קירות באמצעות 'דבק טפטים'. הנכחת גיבורים עממיים מהנגב באמצעות אומנות רחוב . מטרת הפרויקט לייצר גלריה של גיבורים עממיים המהווים תרבות לא מוכרת לעיתים אפילו משותקת במרחב התרבותי הישראלי הרחב ובכך להעצים את נוכחותם האייקונית בחיי הרחוב , הבית , ושיחות הסלון של תושבי הנגב. יצירות האמנות יאפשרו לעוברים ושבים ללמוד אודות החלומות והאמונות של תושבי הנגב .

עליאאה אבו רביע ושלומית לזר : היצירה ממלאת חלק משמעותי מחייהן של נשים ערביות בנגב, זה דורות אחורה. הנשים יוצרות בכלים מגוונים, בעיקר בטקסטיל על גווניו, ויצירתן מתפתחת ומשתנה עם שינויי המציאות הסובבת אותן. אך יצירתן אינה נחשבת לאמנות אלא לתחביב או מלאכה שימושית. לצד הסיפורים האישיים, מוצגות יצירות נשים המשלבות טכניקות מקובלות וכלים חדשים, ומהוות מוצרים היברידיים הנפוצים בין נשים ערביות החיות במרחב הנגב.

דינה גבריאל, שירה מדוברת "היסטוריה של אנשים" היישוב נטע שבמזרח לכיש הוא יישוב חדש שנוצר מאיחוד של שני יישובים שהיו בגוש קטיף - תל קטיפא וכפר דרום. האנשים והנשים שהקימו את היישוב התעסקו בהקמת חיים חדשים ואת ימי הגוש השאירו מאחור.16 שנה עברו מאז ההתנתקות או הגירוש- תלוי את מי שואלים. מתי נזכרים בימי הגוש? האם יש געגוע? האם יש רצון לחזור לשם? דרך שירה מדוברת, נשמע את הסיפור שלהם.

עדי שגיא – וידאו ארט - זאת הפעם השנייה שאני מגיעה למקום ולא כדי לצרוך ירקות, פירות ונעליים בזול, אלא כדי לעשות בו מעשה, שישאיר אחריו עקבות ויהדהד את מה שקורה בתוכו החוצה. שייתן שם וזהות לאנונימיות הזרועה בו, שיספר את הסיפור של האנשים שמקיימים אותו, כי בלעדיהם השוק לא היה קיים. פרויקט "סיפור אישי" מתעד את סיפוריהם של 5 א.נשים, בעלי.ות כובעים שונים, שמגיעים יום יום לשוק. הפרויקט מוכיח ששוק זה לא רק מקום, אירוע או התנהגות בעלי אופי עממי וצעקני, ואולי צריך מדי פעם לבדוק את ההגדרות במילון ולשנות אותם בהתאם למציאות שכל הזמן משתנה.

יאללה תרבות!  עדי בן בוחר ושני הבדלה יצרו מעטפת מדיה חברתית לשלל הפרוייקטים והקימו מגזין תרבות ובמת אינסטגרם הרשמית של התרבות בנגב. בעמוד מתארחים אנשי תרבות שישתפו בעשיה שלהם ובמה שנותן להם השראה. הפלטפורמה נועדה לחבר את הנקודות של העשייה התרבותית המתרחשת במרחבי הנגב ולקרב מרחקים אנשים ותרבויות.