פחדתי שלמחרת תהיה כתבה עם הכותרת 'חזרו מחתונה ו.....'
11.05.21 / 13:33
זה היה לילה בלתי נשכח לעירית עשת מור ובעלה אלימלך, תושבי ערד, שנסעו לחגוג את חתונת בנם עמית ורעייתו פלון ב'גן הוורדים' בראשון לציון. מצד אחד שמחה ענקית, מצד שני, הם לא חשבו לרגע שהחזרה שלהם הביתה באמצע הלילה תהיה סוג של סרט אימה.
קצת לפני השעה שתיים לפנות בוקר, נסעו ההורים המאושרים לכיוון ביתם בערד. ליד הישוב לקייה הם מגלים למולם צמיגים שרופים, מכוניות בוערות והרבה פורעי חוק באטרף "הייתה שמחה גדולה בחתונה, נהנינו והתרגשנו" סיפרה עירית יום אחרי "בשעה אחת ורבע בלילה יצאנו טובים ושמחים לכיוון ערד יחד עם חברה טובה של הבן, אחרי שכל היום לא הייתי מחוברת לתקשורת, לא רדיו ולא טלוויזיה, ולא הבנתי שיש מלחמה במקום אחר. אני רק בחתונה של הבן שלי. בדרך חזרה, קצת לפני שתיים בלילה, כשהתקרבנו ללקייה, אני רואה מרחוק אורות על הכביש ואני אומרת לעצמי מה קורה פה. אנחנו מתקרבים ורואים מדורות עם ברזלים משני הכיוונים, לערד ובחזרה. פתאום רואים בחורה עומדת ם הרכב שלה ומבקשת שנעצור. פתחה את האוטו וראינו אותה בוכה. היא ביקשה שנעזור לה, כי היא לבד ולא יודעת מה לעשות".
נלחצתם בטח.
"מאוד, אבל אמרתי לה אל תדאגי אנחנו ביחד. אולי היא נתנה לי החלטה להוציא אותה מכאן ולעזור לה, כי אני חייבת להוציא אותה משם. אני צלמת במקצועי ואמרתי שאני חייבת לצאת לצלם, אבל מיד הרגעתי את עצמי, כי אנחנו אנשי הצילום קצת מטורפים, אבל פה הבנתי שיש חיים אחרי הצילום. ידעתי שלא אצלם, כי אני חייבת לעשות משהו. פשוט עשיתי פניית פרסה ונסעתי בחזרה נגד התנועה, כי אי אפשר היה לנסוע לכיוון של ערד, ממש מסוכן היה. היו מעקים שאי אפשר לעבור אותם. מטורף".
מה עבר לך בראש באותו הזמן?
"שמחר תהיה כתבה חזרו מחתונה ו...אמרתי אני מול התנועה הנגדית, מסיימת את החיים שלנו ונלחצתי. אמרתי על החיים ועל המוות, אנחנו בחרנו בחיים, נסענו לאט, הפעלתי וינקרים כדי שמכוניות שבאו למולנו יבינו שאני נוסעת מולם. אמרתי לעצמי מקסימום משטרה תעצור אותי ותיתן לי עשר נקודות, אבל לא היה היתה ישום ניידת. צלצלתי למשטרה ואמרו לי אין מה לעשות, אז צלצלתי למשטרת ערד ואמרו לי תברחי מהכביש ושכדאי לי לנסוע לכיוון באר שבע ומהר. זה מה שעשיתי, אבל נסעתי כשאני עושה כל עברה אפשרית בלחץ, רק כדי להגיע לכביש לבאר שבע. זה היה מסוכן אבל הכרחי. בסוף הגענו לכיוון באר שבע ולא הרגשתי טוב. אמרתי לבעלי בוא ניסע לסורוקה, לפחות שם נישן טוב, אבל ידעתי שעד שיקבלו אונו כבר יגיע בוקר, אז חיפשנו מקום פתוח והגענו לנאפיס. מה אספר לך, רק דברים טובים. היה שם מלצר מקסים בדואי שדאג לנו וטיפל בנו יפה, הציע קפה, כי ישבנו שם עד השעה שמונה בבוקר. חיכינו שיהיה אור וניסע חזרה. המלצר יצא מגדרו כדי לעזור לנו. מבינה, מצד אחד שורפים ומד שני עוזרים, עולם טורף. נסענו הביתה באותו כביש".
מה ראיתם בחזרה?
"אמרנו לעצמנו מה יהיה שיהיה, ראינו בכביש צמיגים שרופים, מכוניות שרופות ושריפות מסביב. כבר פינו הכל והבנתי למה המשטרה לא נתנה לי לנסוע בלילה. שמענו שהיו אנשים שזרקו עליהם אבנים, אז מזל גדול. העיקר הגענו הביתה וחשבתי שבטח אהיה עייפה ואלך לישון, אבל לא הייתי מסוגלת עד עכשיו. עדיין מתרגשת מהכל. אני אחת שברגע האמת אוהבת סיכונים ויודעת להתמודד. נפילת המתח באה לאחר מכן, חשבתי מה היה יכול לקרות אילו. שמזל שהצטלמנו בחתונה וכזה. סרטים לא קלים. מקווה שזה אירוע חד פעמי בחיים. אנחנו חיים פה ואף אחד לא יכול לשבש את חיינו, צריך ללמוד לחיות יחד. מה שבטוח זה שהמחשבה על מה שקרה תלווה אותי בדרכים תמיד".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
