עם קצת עזרה מהחברים שלי

"אני למעשה בשנים האחרונת חי על דבר אחד, חי על פרויקט שהקמתי שנקרא 'אחיעד' אני כול כולי בזה, 24 שעות ביממה. הקמתי אותו מתוך הצורך שלי לעזור לחיילים פצועים צעירים שראיתי שלא מקבלים מענה וזה הדרייב שלי עכשיו... זה החייים שלי עכשיו באיזשהו מקום זה השיקום שלי"

אורי אהרנפלד, לחם במלחמת יום כיפור. במהלך הלחימה הוא נשבה בשבי המצרי ועבר עינויים קשים.

שנים אחר כך, בעקבות התנדבותו במבצע צוק איתן הוא החליט להקים מיזם שיסייע לפצועי צהל: קבוצת תמיכה חברתית.

לפני כשלוש שנים קמה בירושלים הקבוצה הראשונה. הוא קרא לה 'אחיעד', אחר כך קמו לה אחיות בערים אחרות: קודם בתל אביב ואחר כך בחיפה. הקבוצה הרביעית, החדשה ביותר, היא זו הבאר שבעית שנוסדה לפני שמונה חודשים.

"הרעיון של אחיעד הוא ליצור קבוצה חברתית, זו לא קבוצה טיפולית" מספרת עינת אופיר העובדת הסוציאלית שמלווה את הקבוצה הבאר שבעית מיומה הראשון, "איזשהו מקום שנעים להגיע אליו, שבו אני פוגש אנשים כמוני שיודעים על מה אני מדבר כשאני מבטא את הקשיים שלי... אבל אני לא חייב לדבר, לשפוך את הקרביים שלי. זו קבוצה שבאה להנעים את הזמן, ממש לעשות חיים, לעשות כיף".

הדיבור על הקשיים וחשיפתם בפני הקבוצה קורים באופן ספונטני בפעילות, בלי תביעה ישירה לחשוף והייתרון הגדול הוא שבקבוצה יודעים להגיב ברגישות. עינת מסבירה: "החוויות המשותפות האלה קורות כי יש דברים שחוזרים על עצמם: נניח עושים משהו ויש טריגר לאחד המשתתפים. דווקא הרעש של המיקסר עושה לו את זה ורואים שיש לו עוררות גבוהה יותר, כמו שיודעים שיש בפוסט טראומה. אם יש לאדם פתאום הזעה או רעד אף אחד לא ייפול מהרגליים מזה. יכילו את זה. יכולים לשאול אותו "קשה לך?" אם הוא ייצא החוצה אף אחד לא ישאל מה קרה לו. זה הזמן שהוא צריך... לפעמים קורה אצל החברה שהם נמנעים מפעילויות חברתיות שכולנו מכירים כי יכול להיות ש...ופה זה מקום שמותר לי ואף אחד לא נבהל מזה, אני לא מפחיד אף אחד ואני לא נבוך מזה. אם יש איזו התפרצות או פתיל קצר יש לזה מקום, יש לזה הבנה.

קבוצת אחיעד הבאר שבעית מונה כ-25 משתתפים בטווח גילים רחב, מגיל 20 ועד גיל 70. רובם גברים אך יש גם כמה נשים. נוסף על עינת, הצוות המקצועי המלווה כולל את דוד ביטון, רכז הקבוצה, שלחם במלחמת יום הכיפורים וישב בשבי המצרי ואת נשות אגף התרבות של בית הלוחם בבאר שבע אושרית בן שושן וחן קדוש.  

"בעיקרון הפעילות מתקיימת פעם בשבועיים אחרי הצוהרים", מספרת עינת "הרעיון הוא לעשות סדנאות, פעילות סביב חגים או ימים מיוחדים. לעשות מפגש חברתי שלגמרי יכול להיות מסביב למדורה, זה לא חייב להיות איזה משהו מאוד גדול אבל זו הזדמנות לקשור קשרים בין-אישיים. אנחנו מנסים לעשות כל מיני סדנאות שמעשירות זאת אומרת לייצר חוויות טובות של הצלחה ושל העצמה, לאפשר פיתוח וצמיחה: שהנה אני נחשף לתחום חדש, אם זה צילום, אם זה בישול, כל מיני דברים שלא נגעתי בהם. אנחנו משתדלים להביא דמויות מעוררות השראה שהתמודדו עם אתגרים ויכלו להם וזה גם נותן כוח. התוכניות הנוספות הן באמת להתנדב, לתת גם מאיתנו לקהילה.

החברים מוזמנים להשתתף בתכנון הפעילויות אך זאת לא חובה: "אנחנו מאוד רוצים את היוזמה שלהם אבל אנחנו לא מתנים את זה. מאוד חשוב לנו שהקבוצה תהיה נוכחת ופעילה אבל אם אנשים רוצים להיות יותר פסיביים ובטח בתקופה הראשונה של הקבוצה, זה בסדר גמור. הקבוצה הזאת מתהווה, זה לא נחשב הרבה זמן שמונה חודשים ... אז אנחנו מובילים את זה וגם אפשר כל פעם לשלוף מישהו. יש לנו מישהו שהוא איש טיילות, אז הוא בהחלט דמות משמעותית בתכנון של הטיולים וביישום שלהם. כן, אנחנו משתדלים לחפש את החוזקות של האנשים ולנסות לרתום אותם לטובת הקבוצה."