מאוסטרליה למרפאת המפונים בים המלח: זהו סיפורה של ד"ר יעל קרטיס

היא עזבה את המשפחה ואת המרפאה שלה באוסטרליה והגיעה לישראל בצו 8 עצמאי כדי לתרום את חלקה במערכה. ד"ר יעל קרטיס הצטרפה בתוך ימים לצוותי המערך הרפואי של כללית בדרום, במרפאות שהקים המחוז בים המלח. והשבוע, ארבעה חודשים אחרי שהגיעה, היא נפרדת וחוזרת הביתה.

"ה7.10 תפס את כולנו. כמו בישראל הרגשנו גם מרחוק שהתקרה נפלה לנו על הראש. מהר מאוד הבנתי שאת התקופה הזאת לא אוכל לעבור באוסטרליה, הדבר הכי טוב שאוכל לעשות הוא לקנות כרטיס טיסה לכיוון אחד, לישראל. לבוא לפה ולעשות את כל מה שאני יכולה לעשות" מספרת ד"ר יעל "הדבר שאני הכי יכולה לעזור בו הוא כרופאה, אבל חשבתי שגם אם לא אצליח לארגן את הרישוי, אעבוד בחקלאות או בכל מה שזקוקים בו לסיוע, העיקר לתרום במשהו. כי העשייה היא הדבר שקצת ריפא באותם ימים."

עוד לפני שנחתה בישראל כבר חיכו הטפסים במשרד הבריאות לאישור הרישיון שטופל במהירות. ד"ר יעל שוחחה עם קולגות שחיברו לצוות כללית שהחל בהקמת המערך הרפואי בים המלח לטובת 17,000 המפונים שהגיעו מכל רחבי הנגב המערבי למתחם כבר ביממה הראשונה אחרי האסון.

ד"ר אסי סיקורל, מומחה ברפואת משפחה והמנהל הרפואי במרפאות כללית ים המלח מספר: "בימים הראשונים של המלחמה, כשעסקנו בהקמה, בטיפול, במשלוחי תרופות, קיבלתי את ההודעה הבאה – "שלום ד"ר קרובת משפחה שלי הגיעה מאוסטרליה להתנדב, היא רופאת משפחה איך אפשר לעזור לה להתנדב?" שבועיים לאחר מכן "אסי, אתה מעודכן על הרופאה מאוסטרליה שמגיעה מחר? "ואז הגיעה ד"ר יעל, רופאה וותיקה, מנוסה, חומלת, רצינית ואוהבת. אשת צוות למופת. ההסתגלות לקצב ולטמפרמנט הישראלי לקחה יומיים שלושה והיא נכנסה לעבודה. בימים מורכבים הצטרפה לכאוס הכללי לתמיכה במפונים, בניצולים, בעצב ובשמחה. בקרים, ערבים, שישי ושבת, והמטופלים פשוט התאהבו וביקשו שוב ושוב את הרופאה העדינה, הנחמדה.." 

"פגשתי בחדר הרופאה הרבה מאוד רפואת נפש, הרבה מאוד מטופלים פסיכוסומטיים, אנשים שמגיעים עם כאבי ראש וסחרחורות, כשהסיבה נעוצה ב7.10. פגשתי מדינה בטראומה וחלקה כבר בפוסט טראומה. המילה ששמעתי הכי הרבה הייתה "קשה.." כמה פעמים בשיחה. במוקד החדשות סיקרו בהרחבה בעיקר את הטראומה של הקיבוצים. כשהגעתי ופגשתי את המטופלים, פגשתי גם את הטראומה של אנשי שדרות. הרבה מטופלים שסיפרו שגרים צמוד למשטרה או באותו רחוב או בתחנת הדלק המדוברת.. לפני כן לא הייתי מעולם בעיר שדרות וביום שישי האחרון, רגע לפני שאני חוזרת, הרגשתי שאני חייבת להגיע לשם לראות איפה נמצא כל מה שסיפרו לי עליו. יכולתי להתמצא במקום למרות שזה הביקור הראשון שלי שם".

"התחלתי לעבוד במרפאות שבמלונות ובמרפאה הגדולה במתחם הסולריום, במשך חמישה או שישה ימים בשבוע, כל מה שהיה צריך. הגעתי לכאן ולא הכרתי את המערכת, הרופאים לימדו אותי בסבלנות, ההנהלה והצוות מסביב תמך, האחיות המזכירות קובץ של אנשים מקסימים, נשמות טובות, זה היה זכות גדולה באמת."

במשך התקופה בה טיפלה במרפאות ים המלח התגוררה במלון במשך השבוע. "יש לי כאן אוטו שקיבלת מחברים, אני קוראת לו "הבית של יעל".. יש לי בו את המזוודה שלי, בסופי השבוע ביקרתי מכרים, משפחה וכשיכולתי והתאפשר, הייתי נוסעת לצפון לפגוש את הבן הצעיר שלי ששירות במילואים".

דן, הבן הצעיר במשפחה עלה לישראל לפני כמה שנים, ב7.10 היה בטיול אופניים ברחבי אירופה, ביום ההוא הספיק להגיע לצרפת ומשם חזר מיד לישראל כדי להתגייס למילואים. שניהם, כל אחד משליחותו, משתחררים השבוע, ד"ר יעל מספרת על ההקלה הגדולה כאימא, אך גם על הגאווה והאופטימיות כשהיא מתבוננת בדור הצעיר כאן "הוא מדהים, כל הצעירים כאן. בימים כאלה בישראל קל לשקוע לעיתים לייאוש, אבל כשרואים את החברה הצעירים המדהימים האלה את מבינה שזאת התקווה, כשאני חושבת עליו- איזה גיבור, כמה גיבורים כאלה יש. תקופה חשובה, גם עבורנו, הוא והצוות שלו- שהם המשפחה השנייה והראשונה אפילו. פגשתי הרבה חיילים שלו חיילים בודדים שהגיעו מכל העולם פשוט חברה מדהימים, זה כנראה הסיפור של הנשמה היהודית" 

ובכל אותם חודשים, מהבית באוסטרליה לא הפסיקה לקבל תמיכה וחיזוקים, מהמשפחה הקרובה וגם ממי שלא הכירה כלל אך ידעו שד"ר קרטיס המוכרת נמצאת כעת בישראל "התמיכה שקיבלנו, גם במרפאה, המון הודעות ומסרים ממטופלים באוסטרליה ומאנשים שאני לא מכירה ויודעים שאני ישראלית ונמצאת בישראל.. כולנו שומעים המון על אנטישמיות וכמה העולם נגדנו אבל ההודעות שיקפו עוד צד, קיבלתי הודעות מרגשות ואוהדות".

ביום רביעי הקרוב היא חוזרת כאמור הביתה לאוסטרליה ומספרת על התחושה "תחושת "מעורב ירושלמי" כמו כל דבר בישראל, הגעתי עם כרטיס לכיוון אחד ואני חוזרת עם כרטיס לכיוון אחד וכנראה שוב אחזור עם כרטיס לכיוון אחד כי כלום לא ברור, כל כך הרבה סימני שאלה."

לפני שעזבה צוות ים המלח ערך עבורה טקס פרידה והוקרה, גם בהנהלת המחוז לא ויתרו על ההזדמנות להודות לד"ר יעל "הרוח שהביאה עמה ד"ר יעל קרטיס למקום הכי נמוך בעולם רוממה את הנפש בימים האלה.״ אמרה חדווה אמונה מנהלת מחוז דרום ״מרגש לראות התגייסות יוצאת דופן שכזאת, התמסרות מלאה לטיפול ומתן מענה רפואי למאות ואלפי תושבי המדינה שפונו מבתיהם״ דר עלי אל הואשלה המנהל הרפואי במחוז הוסיף ״ד״ר יעל הוכיחה מקצועיות ללא גבולות, נענתה לכל בקשה וצורך שעלה במציאות המשתנה והכל לטובת בריאות המפונים. אנו מוקירים ומעריכים מאוד את תרומתה המשמעותית הן למען המטופלים והן בשותפות הטבעית שנוצרה עם צוות המחוז".

"אני תמיד ידעתי" מסכמת ד"ר יעל "עזבתי את ישראל לא כי חיפשתי לעצמי בית, החיים התגלגלו כך, למדתי רפואה בגרמניה, היינו בניו זילנד לתקופה, הילדים נולדו, והתמקמנו. תמיד אמרתי שאני חיה שם אבל הלב שלי בישראל. אחרי התקופה הזאת אני יודעת שהלב שלי באוסטרליה- החיים שלי שם יש לי משפחה שם, ילדים, נכדים שלא מבינים לאן סבתא נעלמה, אבל הנשמה שלי בישראל. אז הלב שלי שם והנשמה שלי כאן, זה הדבר הכי חזק שאני לוקחת איתי".